לא יודעת מה לעשות
הי לכולם,
קצת עלי:
אני בת 30, נשואה פלוס קטנה מתוקה בת שנה וחצי. גדלתי עם הורים שיש להם זוגיות בעייתית מאוד, והיחסים שלי עם אבא שלי תמיד היו קרים.
יצאתי מאוד מתוסבכת מתקופת ההתבגרות שלי, הייתי מאוד סגורה כלפי בנים וכלפי העולם בכלל. פה ושם היו בנים שרצו יותר אבל אני בכלל לא האמנתי שיש סיכוי שיהיה לי משהו משותף עם גבר. בגיל 24 הכרתי את מי שהוא בעלי כיום. איכשהו הוא כן הצליח "להגיע" אלי ולהוריד את החומות.
מיותר לציין שהוא היה הראשון שלי, נכון?
בכל מקרה, בהתחלה לא לקחתי ברצינות את הקשר כי לי היה ברור שאני צריכה להיות עם מישהו הרבה יותר מתוחכם ו-"מתוסבך". איכשהו הקשר המשיך ומצאתי את עצמי מאושרת מאוד איתו. פתאום כל העצבות והחרדות נעלמו והיה לי טוב. מבחינה מינית די מהר המשיכה ירדה, הפרפרים נעלמו, והסקס- עד היום- לא מהנה במיוחד. נראה שפשוט אין לנו כימיה במיטה. כדי שאשכב איתו אני בד"כ צריכה לדמיין מישהו אחר.
אחרי כמה שנים בתוך הקשר, ועד היום, אני מוצאת את עצמי כל הזמן פוזלת ימינה ושמאלה, מחפשת משהו מרגש יותר. מחפשת גבר שיעניין אותי יותר, ילהיב אותי יותר. מעולם לא בגדתי בו, אבל לדעתי הרגע הזה לא רחוק. בעבודה אני מוקפת גברים חכמים ומצחיקים ויש אחד מהם שיש בינינו משיכה מאוד חזקה. ברור לי שהוא לעולם לא יפרק את הזוגיות שלו, אבל עדיין, זה מעורר אותי לחפש משהו אחר.
כל ההקדמה הזו בעצם מובילה לשאלה- מה לעשות? אני מרגישה תקועה. מצד אחד יש לנו משפחה מקסימה, יציבות,ביטחון, הוא אוהב אותי ומעריץ אותי, המשפחה שלו מקסימה ואני מרגישה איתם כ"כ בבית, כשאני איתו לבד ממש כיף לנו. אבל, משהו חסר לי כל הזמן. חסרות לי חוויות שכל בחורה חווה עם בנים, חסר לי פרטנר יותר מלהיב, יותר מעניין, ומישהו שבאמת ילהיב אותי מבחינה מינית. אבל בסופו של יום הלב שלי נקרע מהמחשבה של לעזוב אותו ולגזול מהבת שלי משפחה ואחים. בבקשה תנו לי עצה...
הי לכולם,
קצת עלי:
אני בת 30, נשואה פלוס קטנה מתוקה בת שנה וחצי. גדלתי עם הורים שיש להם זוגיות בעייתית מאוד, והיחסים שלי עם אבא שלי תמיד היו קרים.
יצאתי מאוד מתוסבכת מתקופת ההתבגרות שלי, הייתי מאוד סגורה כלפי בנים וכלפי העולם בכלל. פה ושם היו בנים שרצו יותר אבל אני בכלל לא האמנתי שיש סיכוי שיהיה לי משהו משותף עם גבר. בגיל 24 הכרתי את מי שהוא בעלי כיום. איכשהו הוא כן הצליח "להגיע" אלי ולהוריד את החומות.
מיותר לציין שהוא היה הראשון שלי, נכון?
בכל מקרה, בהתחלה לא לקחתי ברצינות את הקשר כי לי היה ברור שאני צריכה להיות עם מישהו הרבה יותר מתוחכם ו-"מתוסבך". איכשהו הקשר המשיך ומצאתי את עצמי מאושרת מאוד איתו. פתאום כל העצבות והחרדות נעלמו והיה לי טוב. מבחינה מינית די מהר המשיכה ירדה, הפרפרים נעלמו, והסקס- עד היום- לא מהנה במיוחד. נראה שפשוט אין לנו כימיה במיטה. כדי שאשכב איתו אני בד"כ צריכה לדמיין מישהו אחר.
אחרי כמה שנים בתוך הקשר, ועד היום, אני מוצאת את עצמי כל הזמן פוזלת ימינה ושמאלה, מחפשת משהו מרגש יותר. מחפשת גבר שיעניין אותי יותר, ילהיב אותי יותר. מעולם לא בגדתי בו, אבל לדעתי הרגע הזה לא רחוק. בעבודה אני מוקפת גברים חכמים ומצחיקים ויש אחד מהם שיש בינינו משיכה מאוד חזקה. ברור לי שהוא לעולם לא יפרק את הזוגיות שלו, אבל עדיין, זה מעורר אותי לחפש משהו אחר.
כל ההקדמה הזו בעצם מובילה לשאלה- מה לעשות? אני מרגישה תקועה. מצד אחד יש לנו משפחה מקסימה, יציבות,ביטחון, הוא אוהב אותי ומעריץ אותי, המשפחה שלו מקסימה ואני מרגישה איתם כ"כ בבית, כשאני איתו לבד ממש כיף לנו. אבל, משהו חסר לי כל הזמן. חסרות לי חוויות שכל בחורה חווה עם בנים, חסר לי פרטנר יותר מלהיב, יותר מעניין, ומישהו שבאמת ילהיב אותי מבחינה מינית. אבל בסופו של יום הלב שלי נקרע מהמחשבה של לעזוב אותו ולגזול מהבת שלי משפחה ואחים. בבקשה תנו לי עצה...