לא יודעת אם זה המקום אבל מנסה...

ידי קסם

New member
לא יודעת אם זה המקום אבל מנסה...

ביתי בת ה3.4 חזרה להרטיב מתוך שינה...

היא נגמלה מטיטולים ביום בגיל שנתיים וגמולה בלילה מגיל שנתיים וחצי. בחודשים האחרונים היו פעמים בהם היתה באה אלינו באמצע הלילה ומעירה אותנו ואומרת שיש לה פיפי ושנבוא איתה לשירותים. ציפיתי 'לבריחות' במיטה ופספוסים ובכלל לנסיגה ורגרסיה סביב המעבר לגן עריה, ובמיוחד סביב מה שעברנו לפני כשלושה וחצי ח' (ילדתי בשבוע 40 תינוקת ללא דופק)... ולא, דווקא בתחום הזה לא נראתה נסיגה והינו גאים בה על זה והנה עכשיו בשלושת הימים האחרונים או באמצע הלילה או בבוקר קמה רטובה, או שאני מגלה זאת תוך כדי השינה שלה. ביום ראשון הקרוב אני נאלצת לחזור לשגרת העבודה. האם לדעתכם יש קשר לחזרתי לעבודה או שזה סתם צרוף מקרים...?





(בימים האחרונים הכנו אותה לכך שמשבוע הבא אבא שלה יקח אותה בבוקר לגן ויוציא אותה מהגן בשישי... מעבר לזה היא נהייתה יותר מניפולטיבית, לא מאפשרת לו לקלח אותה או להלביש אותה כשאני בבית וכשלא מקבלת את מבוקשה בוכה בכי חזק (והיא נחשבת לילדה נבונה ובוגרת לגילה). כמו כן במקביל בשבוע האחרון בקשה ממני מס' פעמים שאקח אותה מוקדם מהצהרון ואף הוסיפה שהיא לא אוהבת לאכול שם).
 

meytall0

New member
משתתפת בצערך על אובדן התינוקת

וזה הבית של כל מי שחוותה אובדן.

האם ייתכן שהספוסים נובעים דווקא מסיבות פיזיולוגיות? הלילות קרים יותר וייתכן שהשלפוחית מתכווצת. בדיוק אתמול בלילה אליה שלי פספס, בן 3 גמול מס' חודשים ביום ובלילה ובעבר פספס פעם אחת בלבד בלילה.
תנסו לקחת אותה לשירותים ממש לפני השינה ואם כבר ניסיתם אז אולי בסביבות חצות תקחו אותה שוב לשירותים- אפילו מתוך שינה (דעתי בלבד.. אולי יש כאלו שיגידו שלא).

היא נשמעת מאוד בוגרת לגילה, ולגבי כל מיני ויכוחים, גם אצלנו זה קורה שאליה רוצה שדווקא אני אקלח אותו, הפיתרון שלי הוא הוא שאני מציעה לפעמים לקלח אותו (מיוזמתי) ולפעמים כשהוא רוצה שאני אקלח אותו ולא אבא, אז אני מסבירה לו שהיום אבא יקלח ושאני אקלח אותו ביום אחר. לפעמים הוא מסכים ולפעמים הוא בוכה (אני לא מתרגשת מבכי.. אבל יודעת שיש כאלו שכן).

זה גיל של בדיקת גבולות, והיא יודעת שעבר עליכם אירוע כלשהו בבית (מה סיפרתם לה על האובדן? ) ודורשת תשומת לב לעצמה. תחליטי כל אירוע בפני עצמו מתי היא זקוקה לתשומת לב ואם את מוכנה לוותר, ומתי זה בדיקת גבולות ולדעתך כדאי להתעקש.
לגבי הצהרון, אולי באמת תבררי אם יש עוד תלונות של ילדים אחרים, או תבקשי לטעום את האוכל, כי יכול להיות שזו תלונה אמיתית. אם האוכל נראה לך בסדר, אז סביר להניח שהתלונה באה ממקום של רצון לתשומת לב, אז תגידי לה שתאכל רק מה שהיא תאהב ובבית תשלימי לה.

מקווה שהועלתי

את מוזמנת להישאר איתנו כאן ולספר עוד על עצמך.
שבת שלום
מיטל
 

ידי קסם

New member
תודה לך...

לרגע לא חשבתי על זה אבל זה בהחלט יכול להיות בגלל שהלילות קרים יותר (היא לא אוהבת להתכסות). ושמרוב עייפות קשה לה לקום (הלא כבר כמה חודשים שלא ישנה צהרים, מוציאה הרבה אנרגיה ומתעייפת מהר). רק שמה שהלחיץ אותי בכל זה שזה קרה דווקא עכשיו 3 ימים ברצף ועוד דווקא עכשיו בסמוך כ"כ לחזרתי לעבודה.
ואולי בגלל שהשבוע הזה עניין חזרתי לעבודה בוזכר בפניה הרבה, אולי גם בגלל זה היא פחות רגועה, יותר רגישה, יותר דורשת אותי, יותר משתמשת בבכי חזק...
אני לא כ"כ בעד להעיר לשירותים, אך כן מקפידה על 'פיפי לפני השינה'. ומוזר כי ממש המון זמן לא 'ברח' לה ולאחרונה היא פשוט היתה באה אלינו באמצע הלילה ומבקשת לשירותים. כולי תקווה שזה לא ימשיך כך. לא מתאימה לי 'השגת תשומת ליבי' באמצע הלילה... (ולצערי בתקופה הזו של חיי אני מאוד מתרגשת מהבכי שלה ומבלי לשים לב כנראה שמראה לה זאת)
היא אכן מאוד בוגרת לגילה. לטוב ולרע. לפעמים התקשורת שלה איתי ממש לא תואמת ילדה בת שלוש אלא יותר מזה (בשבוע שעבר לדוגמא אמרתי לה בערב שאני מקווה שאבא יבוא מוקדם כי אני רוצה לעשות פן, היא דברה בקול מבוהל ואמרה, "לא אסור לך" וכששאלתי למה אמרה "אסור לך, אני לא מרשה, את לא צריכה, כי אין לך בטן, כבר אין לך שם תינוק..." מרוב שלא ציפיתי לא היתי מסוגלת לענות לה. ובסוף לא עשיתי פן...
בנוגע לאובדן- הכל כבר היה מוכן וחיכה לבוא אחותה הקטנה, אפילו המיטת תינוק הורכבה והוכנה בחדרה (בהמלצת העוסית של ביה"ח היא פורקה בשבוע הראשון). השתמשנו בסיפור 'מיצי החתולה מתה' מהנשיקה שהלכה לאיבוד ואמרנו לה שגם התינוקת מתה ושזה דבר שיכול לקרות רק לתינוקות בבטן של אמא. כשחזרתי הביתה מביה"ח היא נשקה בעצב לבטני ואמרה "סליחה שהכאבתי לך".
זמן קצר לאחר מכן היא לטפה את הבטן ואמרה "כבר אין תינוקת אבל תהיה שם אחרת"

שבת שלום
 
נשמעת ילדה מדהימה


נראה לי שזה קשור לשני הדברים - האובדן והחזרה לעבודה.
הבן שלי הרטיב תקופה מאוד ארוכה סביב אירועים שעברנו, זה קשה (אוי הכביסות) אבל יעבור.
תעודדי אותה להתבטא במהלך היום, מילולית ולא מילולית. זה יכול לעזור.
 

ידי קסם

New member
לצערי גם היום המיטה שלה היתה רטובה...


כבר יום רביעי ברציפות

קמתי ב6 בבוקר לשירותים, עברתי דרך החדר שלה בכדי לכסות אותה, מריחה ריח של שתן, נוגעת בה ובעודה ישנה חזק מרגישה שכל הכותונת וכל הסדין רטובים
כבר מתחילה לחשוב שזה באמת בגלל חזרתי מחר לעבודה... 4 ימים ברצף בחיים לא היו לנו
 

ידי קסם

New member
וגם היום ...


העירה אותי ואמרה "ברח לי פיפי!"
אבל לפחות הפעם התעקשתי באופן חיובי על כך שאחרי המקלחת והחלפת המצעים שתחזור לישון במיטה שלה ולא שלנו (לרגע חשבתי שגם זה חלק מהעניין).
מסכנונה שלי, נראה שמאוד מתביישת בזה! אמרה לי תוך שהיא מחבקת אותי "אמא אבל אל תגידו לסבתא ולילדים בגן..."
 

shoosh101

New member
היי

קודם כל משתתפת בצערך על אובדן התינוקת, כל כך קשה...
אני לא מבינה גדולה בענייני גמילה מחיתולים, אבל יכול להיות שזה פשוט ההצטברות של כמה דברים יחד, וזה מתבטא עכשיו בצורת הרטבה בלילה? ילדה בגיל הזה מבינה כבר מה זה אומר שאמא חוזרת לעבודה, היא מבינה שתהיי איתה פחות ואני משערת שבגלל זה היא גם רוצה שרק את תלבישי ותקלחי וכו'. אולי כדאי להסביר לה שלמרות שאת חוזרת לעבודה, עדיין תבלי איתה בשעות אחר הצהריים (אולי אפילו תני לה לבחור איך היא רוצה שתבלו יחד, אני בטוחה שיש דברים שהיא אוהבת במיוחד). אני גם הייתי מנסה לזרום איתה לגבי מי ילביש ויקלח (כל עוד זה מתאפשר כמובן), זו הדרך שלה להביע שהיא רוצה את קרבתך. כאמור, בענייני הרטבה בלילה אין לי הרבה מה לומר (הבת שלי קטנה יותר), אבל ממה שאני שומעת סביבי יש תקופות כאלה, והן עוברות כמו שבאו (רק חשוב לוודא שאין עניין פיזיולוגי כמו באמת שהחדר קר מדי, או דלקת בדרכי השתן שגורמת שיותר קשה להתאפק וכו').
 

ידי קסם

New member
תודה...

שמחה לשתף שביומיים האחרונים המיטה היתה יבשה לחלוטין.

(אולי יש קשר לכך שבעלי אמר לה יום קודם שאם היא שאם היא תקום מחר יבשה ולא 'יברח' לה פיפי אז היא תבוא איתנו לחצי חינם, תהיה בעגלת הבימבה ונקנה לה הפתעה... ;) )
עכשיו צריכה לעבור איתה את זה שהיא לא אוהבת את הצהרון, ואת הרצייה והגוננות יתר שלה כלפי. ואולי בעצם בעקבות המצב הנתון אי אפשר, וצריך לקבל ולתת לזה מקום...
 

bubiba2

New member
מצטערת על האובדן. לדעתי זה יכול להיות כל

מה שכתבו לך וזה יכול להיות שבמקרה יצאו ככה מספר ימים שבהם ברח לה.

יכולה לספר לך מהנסיון שלי שאצלנו בני שכיום בן 6 וגמול מגיל שנתיים וחצי דוקא לפני שנה וחצי החל להרטיב במיטה והיו שבועות שלפחות אחת לשבוע היה מרטיב במיטה. ניסינו לחשוב מה יכול לגרום לזה ואומנם באותה תקופה כבר הינו שנה וקצת אחרי אובדן, הוא לא החל גן חדש, השגרה שלנו היתה די 'שגרתית' ולו היה בורח בלילה.

החלטנו בעלי ואני שגם/ולמרות שעושה פיפי לפני השינה ניקח אותו גם באמצע הלילה לשירותים. בעלי פחד שזה יעיר את הילד אך הילד הולך מתוך שינה ועושה פיפי.

בארוחת ערב לא יכולה להגיד לו 'אל תשתה כדי שלא תשתין במיטה' ולמרות שעושה פיפי לפני השינה לפעמים לוקח לו זמן להירדם, לפעמים יכול להיות שקצת קר לו בלילה, לפעמים מרוב שהוא עייף לא מצליח להתעורר לשירותים . היו פעמים שמר שחלם שניגש לשירותים ולכן ברח לו וזה היה מעיר אותו ואותנו. כיום משתדלים לקחת אותו גם באמצע הלילה לשירותים.

אני חושבת שאם יש נושאי 'פתוחים' ובתך בוגרת לגילה כדאי לדבר ולהסביר לה היכן הדברים עומדים.

איך היתה החזרה לעבודה?
 

ידי קסם

New member
תודה לך

אני אישית לא דוגלת בלקחת אותה לשירותים מתוך שינה אך כן מקפידים על שתהיה בשירותים לפני השינה. מאוד הדאיגה אותי זה ש'ברח' לה פיפי במיטה 4 ימים ברציפות אך שמחה שהפסיק.

לגבי העבודה- כאמור בקשתי אישור לחזור ל2 גנים ולא ל3 (גננת משלימה בחנ"מ). היום הראשון אכן היה קשה עבורי, הילדים משנה שעברה אמנם קיבלו אותי בחיבוק וגילו את געגועם ולרוב שתפו פעולה והיום די זרם, אך כן נגלו לאזניי דברים שצרמו כמו שבבוקר אחת הבנות אמרה לזה שהיה לידה "ששש, אמא אמרה שאסור לדבר על מה שקרה לנטע", אמא שאמרה לי "נו נכון שהיה בסדר?! אין כמו החזרה לשגרה!", הסייעת שמידי פעם ניסתה לדבר על מה שהיה ואני ניסיתי להתחמק כי זה לא התאים לי לאותו הזמן, רציתי לעבור את היום ולשרוד אותו בהצלחה. הכי קשה היה בזמן החצר, זמן בו אין פעילות מובנית או אינטראקצייה ישירה, כשהסייעת יצאה לחצר לשבת לידי, נכנסתי לשירותים, הופתעתי לגלות ש'קיבלתי' ואז כבר הרשתי לדמעות לצאת החוצה. אתמול לא עבדתי, יום סיוטי של בדיקות. והיום היתי בגן השני, בו קב' הילדים יותר מאתגרת אך היתי מלאת סיפוק בעבודה עימם. היתה עימי סייעת מחליפה שלא מכירה אותי ומאוד הקשתה עלי ככשאלה "כמה ילדים יש לך?", תחילה התעלמתי אך כששאלה שוב עניתי בהתחמקות "אחת" וקמתי והלכתי למקום אחר. והיתה גם את ה"סבתא גן" , מתנדבת, שמכירה אותי משנה שעברה ומאמינה שכן עודכנה וכ"כ כאב לי החוסר רגישות שלה שהפנתה את תשומת ליבי ואמרה לי פעמיים ליד הילדה "את יודעת אמא שלה בהריון וצריכה ללדת כל יום ועוד מעט תהיה לה אחות תינוקת קטנה", אמרתי "כן איזה יופי" והלכתי למקום אחר בכדי לא להמשיך עימה את השיחה על כך, ובתוך תוכי כ"כ נצבטתי, כ"כ כאב לי... אוף!

תודה על ההקשבה ובברכת ימים של חוזק
 
היי

נראה לי קשור לחזרה לעבודה, וכל זה נוסף על המצטבר על גן העיריה, ולירז. גם לנו יש עם רוני תקופות של רגרסיה, והאמת מה שעובד זה צומי. היא מבקשת תשומת לב - בבקשה. תיזמי את לקלח אותה, לקחת אותה לפיפי בלילה, להציע לה ארוחת צהריים נוספת אחרי הגן עירייה, להזכיר לה שאמא עבדה גם קודם ותמיד היה זמן בשבילה. לסכם איתה מה תעשו אחרי שאמא חוזרת מעבודה, לקבוע כל יום משהו מיוחד (היום נלך יחד לגן המשחקים, מחר נלך יחד נקנה מצרכים ונעשה יחד מרק...)
כשלא מגיבים לבקשות האלה כעל משהו שיוצא מגדר הנורמה, אלא נותנים להן להתמזג בשגרה תוך שבוע שבועיים זה עובר לבד. זה מה שניסיוני אומר, גם בנושא גמילה (בינתיים רוני גמולה רק ביום, אבל גם פה היתה רגרסיה וככה זה נפתר)
 

ידי קסם

New member
הי יקרה,

ראשית- חייבת לציין שלפני שמצאתי את הפורום הנוכחי, חשבתי לפנות אלייך בפרטי ולהתעניין איך את עברת את 'התקופה' הזו עם רוני ואם גם אצלכם נראו תופעות שכאלו. נראה לי השתי הבנות שלנו היו פחות או יותר באותו הגיל כשזה קרה...

טופזי שלי כבר קמה יומיים רצוף יבשה וכ"כ גאה בעצמה על זה! גם אני מאמינה שזה קרה/קורה בסמיכות לחזרתי לעבודה אם כי ממש התפלאתי שזה קורה דוקא עכשיו ולא קרה אז כשקרה האסון. אם כי כן, מאז היא נהייתה יותר ויותר מרצה ומגוננת כלפיי. יותר מחפשת את קרבתי. נראה גם שנהייתה יותר רגישה ופחות עומדת על שלה בקרב בני גילה. בוכה יותר בקלות. אם סביר להניח שגם המעבר לגן עיריה והמחסור בשנת הצהריים אליה היתה רגילה משפיעים על כך.

ד"א- אם כבר יצרת עימי קשר, מקווה שזה בסדר שאני מעלה זאת, אבל לעיתים מהרהרת עם עצמי בדבר 'טיפול רגשי' עבורה? האם את גם רואה מקום לכך??? לא יודעת אם זה מה שנכון או שאני קצת מגזימה בדאגתי אליה...
 
ברור שבסדר

האמת רונצ׳י יותר קטנה, ואת האובדן היא כבר לא זוכרת, היא היתה בת שנה ותשע כשהוא מת, ועכשיו שנתיים וחצי. אז היא לא בדיוק הבינה מה קרה בזמנו, אבל בוודאי סבלה מאוד מכל אווירת הנכאים ששררה בבית, וגם תקופת ההריון לא תרמה לסיפור. והכי הכי בעולם השתדלתי להסתיר ממנה לא רק את הדמעות, אפילו את הפרצוף האבוד שלי. והיתה לי מסכה ממש טובה. ויחד עם זאת היו רגרסיות בהמון דברים, ומה שעזר זה צומי, והשיקום שלי. ברגע שאני חזרתי לחיות, גם אצלה הכל נהיה פיקס.
האמת מאוד הטריד אותי מה שכתבת פה על טופז והפן. טיפול רגשי הוא לא עבורה, הוא עבורכם ההורים כמובן, כי זו ההתנהגות שלנו שגורמת להם לעשות דברים, אז אנחנו אלה שצריכים להשתנות ראשונים. יכול להיות רעיון לא רע. אנחנו ננסה עכשיו פרחי באך בשבילה, כי בגדול אנחנו טיפוסים שלא מתאים לנו טיפול, ובעיקר אנחנו קוראים חומר פסיכולוגי תיאורטי לבד ומיישמים לבד, וזה די מצליח. מאוד צרם לי המסר שטופז ספגה ממך - שאסור לך יותר לשמוח כי לירז מתה. אני בטוחה שגם אם לפעמים את מרגישה ככה (וגם אני) כשחושבים על זה בהגיון ולא עם הלב זה לא נכון, ולא הוגן אפילו לא כלפייך אלא כלפי טופז - מה, לא מגיע לה אמא מאושרת ומשפחה נורמלית?
 

ידי קסם

New member
מאמארוני יקרה...

לרגע היתי בטוחה שרוני בת 4 ולכן חשבתי שזה קרה ששתיהן היו באותו טווח גילאים. ניחא

לצערי נראה לי שטופזי שלי יותר מידי מבינה. לאחרונה היא ממש אובססיבית ל"משחקי תינוקות" אפילו יותר משהיה אז. השבוע היתי איתה בחנות המשחקים שליד הבית (באותה החנות בפעם הראשונה מאז. די בזכותך...) בכדי לקנות מתנות ל2 ילדים מהגן. היא 'ניתקעה' שם על סלקל לבובת תינוק, ולא הרפתה ממנה וממש התחננה בקול בכי שאקנה לה. אתמול בלילה שבקשה 'מוצצי' לשינה, אמרתי לה שבקרוב נצטרך לזרוק אותו כי הוא כבר ישן ומשומש מידי. והיא אמרה "אני לא רוצה שתזרקי אותו לפח, אני רוצה שתשטפי אותו טוב טוב ושתשמרי אותו לתינוקת שתיהיה לך", לא הגבתי תחילה אך כשחזרה על זה, הגבתי בנשיקה על המצח. ולגבי הפן שהיא העדיפה שלא אעשה בטענה שאין לי תינוק בבטן- ששיתפתי את התרפיסטית שלי היא אמרה לי לנסות להסתכל על זה כאילו היא אומרת לי "אמא, מותר לך להיות עצובה...". וכן, גם אני לאחרונה עובדת על עצמי בלנסות לתת לה יותר 'צומי' ולנסות שיהיה זה מכל הלב. הלא בהריון הורגלה שלא כרצונה ללכת עם בעלי או אחרים להצגות ופעילויות ואחרי מה שקרה בהתחלה גם בעלי לא היה איתה מספיק כך שמן הסתם חשה בשינוי שלילי ושמשהו לא כהרגלו. בשבועיים האחרונים מנסה יותר להיות איתה ולעשות איתה דברים שאוהבת: יום לפני שהתחלתי לעבוד הוצאתי מוקדם ואכלנו ביחד במסעדה את מה שהיא אוהבת, יום אחר ציירנו יחדיו בצבעי מים, אפשרתי לה צבעי ידים, הזמנתי לשתינו לראשון הקרוב כרטיסים למופע שאוהבת. לא תמיד זה מתוך רצון וחשק מלא אצלי, לפעמים אין די אנרגיות אבל כפי שאת אומרת 'שמה מסכה' ומנסה להתרגל אליה כי מבינה שזה מה שצריך, ויותר נכון זה מה שהיא צריכה בכל אופן...
בנוגע לפרחי באך- לא הבנתי למה התכוונת- זה משהו שאת ובעלך תקחו או שתתנו לה?

מודה לך על ההתיחסות,
 
למעלה