lonely TearDrop
New member
לא יודעת אם אני במקום הנכון
אני בת 25, אמי נפטרה לפני 22 שנה, כשהייתי בת 3. מהשיטוט שלי בפורום רובכן אם לא כולכן איבדתן את אמא שלכן לאחרונה
ולי אין את האבל הזה, הטרי, לא הכרתי אותה ממש, אני לא זוכרת אותה בכלל, לא איבדתי אדם קרוב שזכיתי ממש לאהוב.
אבל יש לי משהו אחר- יש לי מחשבות יום יומיות שמלוות אותי על אדם שלא הכרתי. אדם שבחר ולא בחר לעזוב אותי ולא להיות חלק מהחיים שלי.
אמי סבלה מדיכאון קליני, כך שגם בשנים היחידות שלי איתה, היא לא הייתה בריאה ולא חוויתי אותה כאמא של ממש ולבסוף היא שמה קץ לחייה.
יש בתוכי מגירה שרשום עליה בגדול "אמא", אבל המגירה הזאת ריקה ואל הדברים המעטים שאולי כן קיימים בה, אני לא מצליחה להגיע.
המגירה הזאת היא חור גדול בתוכי שלא נסגר והוא מעיק עליי מאוד ואני יודעת שלא משנה כמה אנסה, המגירה הזאת תמיד תהיה שם. ואני רק רוצה שהיא תפסיק להכביד
שאני אוכל סוף סוף לסגור אותה ולחיות איתה בלי המועקה הזאת.
אני בת 25, אמי נפטרה לפני 22 שנה, כשהייתי בת 3. מהשיטוט שלי בפורום רובכן אם לא כולכן איבדתן את אמא שלכן לאחרונה
ולי אין את האבל הזה, הטרי, לא הכרתי אותה ממש, אני לא זוכרת אותה בכלל, לא איבדתי אדם קרוב שזכיתי ממש לאהוב.
אבל יש לי משהו אחר- יש לי מחשבות יום יומיות שמלוות אותי על אדם שלא הכרתי. אדם שבחר ולא בחר לעזוב אותי ולא להיות חלק מהחיים שלי.
אמי סבלה מדיכאון קליני, כך שגם בשנים היחידות שלי איתה, היא לא הייתה בריאה ולא חוויתי אותה כאמא של ממש ולבסוף היא שמה קץ לחייה.
יש בתוכי מגירה שרשום עליה בגדול "אמא", אבל המגירה הזאת ריקה ואל הדברים המעטים שאולי כן קיימים בה, אני לא מצליחה להגיע.
המגירה הזאת היא חור גדול בתוכי שלא נסגר והוא מעיק עליי מאוד ואני יודעת שלא משנה כמה אנסה, המגירה הזאת תמיד תהיה שם. ואני רק רוצה שהיא תפסיק להכביד
שאני אוכל סוף סוף לסגור אותה ולחיות איתה בלי המועקה הזאת.
