לא יודעת איך לכתוב את זה...

[yaelhul]

לא יודעת איך לכתוב את זה...

אני כאן כקוראת בלבד כבר הרבה זמן. החברים בפורום הזה חשובים לי ולכן החלטתי קצת לשתף ולהסביר מה קורה. אנחנו בתקופה מאד קשה מאז שעמית נולד. עיקר הקושי הוא סביב יובל ובעיות התקשורת שלו. יובל ועומר יהיו בני 3 בסוף מאי. עומר הולך לגן רגיל ויובל לגן של אלו"ט. בבית הוא בלתי אפשרי לחלוטין. פשוט חוויות שקשה לחוות וקשה לתאר. האיש נמצא בקורס שגורם לו להעדר מהבית לעיתים שבועות שלמים, מה שמקשה עוד יותר על הילדים ועלי. יש לנו מטפלת שגרה איתנו והמון עזרה מהורי, אבל אני מתפרקת פיזית ונפשית. יש ימים שבהם אני רוצה לקחת את עמית ולברוח מכאן. השבוע עקב החופשות בגנים, עומר היה איתי בבית יומיים (עם עמית) ויובל היה בגן. היה פשוט חלום. זו הפעם הראשונה מאז שהם נולדו שהיה לי זמן (יותר משעה-שעתיים) לבד עם עומר, ופתאום הבנתי איך זה יכול היה להיות אם היו לי שני ילדים רגילים. היה לנו כיף, היה מצחיק, היה קל. ולי במחשבות היה עצוב נורא. אני לא אלאה אתכם בפרטים של מה זה עושה לנו כזוג, ליובל כאח תאום ולעמית (כן, כבר עכשיו) כאח צעיר, אבל הקושי הוא של כולם, וגם המטפלת רוצה לעזוב. זהו. יש לנו פרוייקט לחיים. לא נראה שזה יהיה קל יותר בהמשך ועצוב לנו נורא. רציתי שתדעו. יעל

 

[yaelhul]

ודבר אחד חיובי

איך שכחתי לעדכן לגבי עמית? בושות. הבודהה הקטן שלי כבר בן 3 חדשים ו-3 שבועות. נולד במשקל 3.730 ובגיל 3 חדשים שקל 8.060 ק"ג. זו לא טעות הדפסה. באחוזון הכי גבוה בגובה ולגבי המשקל - הוא בונה עקומה חדשה משלו לדברי אחות טיפת חלב. לשמחתי אצלנו האחיות פשוט נפלאות ולכן שמעתי מהן רק: "כל הכבוד לו ולך על ההנקה. כנראה שלשניכם זה עושה טוב". בקיצור - הקטן (קטן?) הזה הוא חוויה מתקנת אמיתית אחרי תאומים פגים. גם נולד גדול, גם יונק מלא, גם מתפתח יפה וגם כל כך רגוע וקל איתו, שזה פשוט תענוג. אני יודעת שאסור לכתוב דברים כאלה אבל אני אסתכן בכ"ז: עמית יודע מגיל 3 חדשים לישון 7-8 שעות בלילה. לא כל לילה, אבל לעיתים מאד תכופות. כן ירבו. יעל

 

[osi28]

יעל../images/Emo24.gif

כתבת דברים מהלב ואין לי איך לעזור לך או לתת עיצות, רק

וירטואלי. כל הכבוד על הכנות, זה מצריך אומץ. אני מקווה מאוד שיהיו לך כוחות להמשיך הלאה ומי יודע? אולי המצב ישתפר? לגבי עמית- שמונה קילו בגיל 3 חודשים? ואני חשבתי שלשני צריך לבנות עקומה חדשה (אותו משקל אבל בגיל שישה וחצי חודשים)... תמשיכי ככה!

 

[זוהרה האחרת]

יעל יקרה

עצוב לי לקרוא על התקופה הקשה שאתם עוברים, ועל הקושי עם יובל. מותר לך לחשוב ולהרגיש כל דבר, ובוודאי שלבטא בכתב ובקול את הדברים. אני בטוחה שאתם הורים נהדרים ועושים ככל יכולתכם למען יובל, עומר ועמית, ועדיין יש דברים שאין עליהם שליטה. אני חושבת שזה מצויין, שלעיתים נמצא הזמן להיות עם כל ילד בנפרד. מותר לך גם להנות מההורות שלך לעמית ולעומר בנפרד מההורות ליובל. אולי אני לא מתנסחת היטב, אבל אני מקווה שאת מבינה את כוונתי. ורוצה לשלוח לך חיבוקים חמים ועוטפים. אני מעריצה אותך על הכוחות, המסוגלות והיכולת להתמודד עם הסיטואציה הקשה הזו.

 

[טלי2]

יעל

קודם כל שמחה שבכל זאת נזכרת גם במשהו טוב, כי לפעמים בתוך ים של קושי, קשה לזהות גם אוצרות כשהם ניקרים בדרכנו (ולפי מה שכתבת יש גם אוצרות) . נשמע שממש ממש קשה, וההבנה שזאת לא רק תקופה קשה שתחלוף, אלא משהו שלא יודעים את קיצו, עושה בטח את הדברים לא קלים יותר, להפך. הלוואי והיה לי משהו שאוכל לכתוב ויעניק מעט כוח, את נותנת כל כך הרבה וגם את צריכה קצת לקבל, נשמע שאת די לבדך עם כל העומס הזה, ואין לך את הפריבילגיה הכל כך חשובה של להיות קצת עם עצמך ולתת גם לעצמך. רוצה לקוות שתצליחי למצוא את התמיכה הנחוצה כל כך בשבילך, זה כרגע נראה לי הדבר הכי מהותי. שולחת לך כוח, ומקווה שיהיה טוב יותר.

 

[לבנה123]

יעל יקרה

נשמע כל כך קשה ההתמודדות. ונשמע שלצד הקושי את צולחת את זה בצורה מדהימה. אני רק יכולה להגיד שילדים שגדלו עם אחים "חריגים" גם הרוויחו מזה, ולא רק הפסידו (כי ההפסד הוא הכי "גלוי" לעין). הם הרוויחו מזה רגישות לאחרים, סבלנות, ואמפטיה. חוצמזה אני ממליצה לך על הקומונה של חן.

 

[שירי שירי]

היה אצלי בכיתה אח תאום

אני מורה לחינוך מיוחד. בכיתת החינוך המיוחד למד אח תאום (בעל מגבלה) ובכיתה המקבילה בשכבה למד אחיו - "רגיל". והיה ביניהם קשר בעייתי. האם דחפה כל הזמן את האח "הרגיל" לקחת איתו את תאומו לכל פעילות חברתית של הכיתה וגם התאום רצה להיגר אחריו. זה השפיע על הילד "הרגיל" והיה לו קשה עם הנטל. אני מציעה לך ללכת לייעוץ, זה לא קל כאמא להתמודד עם הקושי העצום הזה, ולראות מה האח עם המגבלה יכול היה להיות... וגם לא קל לילדים עצמם. בכלל לא קל. זה מאוד מורכב. לדעתי, חייבים עזרה פסיכולוגית, הדרכה חינוכית, תמיכה כלשהי. מקווה כי במהרה יגיעו זמנים טובים יותר ותדעי להתמודד עם הקשיים

 

[anguly]

יעל ../images/Emo24.gif

נשמע כל כך כל כך קשה וטוב שפרקת זה מקל קצת את המעמסה הרגשית. שמחה שלפחות יש גם עדכון חיובי על עמית - הוא נשמע פשוט מתוק דובשני אמיתי. מאחלת לך חג שמח, ושיהיו ימים קלים יותר

 

[ורד של גל]

יעל...

אנחנו אמנם לא מכירות, אך כקוראת ותיקה אני זוכרת היטב את הודעותייך עוד מחו"ל. אני מניחה שזה לא קל לכתוב את מה שכתבת ובוודאי שקשה להתמודד עם התחושות שמלוות אותך. אני לא יודעת בדיוק מה האבחנה של יובל ואיך מתבטאים הקשיים שלו, אבל נשמע שממש ממש קשה. קיצרת ותימצת מאוד את הקשיים, אך בין המילים אני יכולה קצת קצת לדמיין. מקווה מאוד שתתני קצת זמן לעצמך ושמחה שאת מוצאת לך גם נקודות אור. ואם יש בך כוח או רצון לשתף, אני אשמח להקשיב. יש לי כמה חברות שעוסקות בתחום ואם תהיינה לך שאלות פרטניות, אשמח להעביר להן. מאחלת לך שהחיים יפתיעו לטובה ושיהיה לך, לכם, הרבה יותר קל בהמשך.

 

[גאיה100]

יעל

כתבת כל כך מהלב, תאור קצר אך טעון בכאב, מטענים והתמודדויות יומיומיות שקשה לפספס. לבת דודה שלי יש ילד שאובחן עם אספרגר. בזמנו הגיעה אליה פעמיים בשבוע נערה ששיחקה רק איתו כדי שהיא תתפנה לאחה"צ של כיף עם הילדה הגדולה ורענון כוחות לעצמה. אולי יש אפשרות באמת להכניס כאלו אחרצהריימים לאיזון הכוחות הנפשיים? חוץ מזה, שולחת המון חיבוקים וחיזוקים.

 

[גאיה100]

ו-../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif לבודהה הקטן

 

[yaelhul]

בהמלצת הגן שלו אנחנו באמת מחפשים

סטודנט/ית לריפוי בעיסוק שיעבדו איתו פעמיים שלוש בשבוע אח"צ בהדרכת צוות הגן. ההורים שלי עוזרים המון בשעות הערב והלילה (עד שכולם ישנים ואני התקלחתי) אז באמת אי אפשר לבקש יותר מזה. תודה על החיבוקים. יעל

 

[מאיו]

../images/Emo24.gif

כתבת את זה הכי נכון שאפשר: קשה לך. אין ספק שזוהי תקופה לא קלה. בעיקר כשיש תינוק קטן בבית, תאום שדורש אנרגיות, תאום נוסף שדורש עוד יותר ואת באמצע. אין לי ספק שאת אמא נהדרת שעושה את המקסימום, והלוואי והייתה לי דרך לסייע. האם ישנה אפשרות לבחור ימים קבועים בהם סבאסבתא / מטפלת מוציאים את יובל מהגן ואת נמצאת עם עומר? האם יש מצב לקבוע יום בו את יוצאת להתאוורר (יום שישי בבוקר למשל)? אני בטוחה שאם תתאווררי קצת, זה ישפר את המצב רוח ויקל מעט על הקושי. 8 ק"ג בגיל 3 חודשים? מה הוא יונק שם- שמנת?! כל הכבוד לך!!!!!! מיכל שלי הגיעה למשקל הזה בגיל שנה בערך, ועדיין מדשדשת שם...

 

[אפונת הגינה]

יעל, ליבי נשבר מהתיאור שלך

הרבה מילים חכמות להתמודדות אין לי. אבל יש לי חיבוק בשבילך. גדול, חם ותומך. מה שכן, נראה לי שאת (ואולי גם הבעל) צריכים התאווררות. מה עם חופשה שלך ושל האיש (וגם עמית כי הוא יונק)? אולי תנצלו את הימים האחרונים של המטפלת? זה מה שאנחנו עשינו עם שתי מטפלות, לפני שהן עזבו נסענו לחופשה: בגיל חודשיים של יובל, בעלי, שיחיה, לקח אותי ואת יובל לסופ"ש בי-ם (ארז ורותם היו בני 3) וזה ממש עזר לי לאגור כוחות. היה כיף להיות רק עם ילד אחד ועם הבעל. בתוך כל המערבולת הרגשית והקושי הפיזי את חייבת לדאוג גם לעצמך. גם לאיש ולזוגיות כי לבד יהיה קשה לעבור את זה. ואני מתפללת בשבילך שהמצב ישתפר.

 

[yaelhul]

אני מקווה שנצליח לקחת חופש בקרוב

מאז שמירת ההריון (לפני 3 שנים וחדשיים) לא ישנתי לילה בלי הילדים, פרט לשני הלילות ש"ביליתי" בבי"ח מאיר אחרי הלידה עם עמית, שיילל וינק כל הלילה. זקוקה לחופש באופן נואש. כבר פעמיים ניסינו לצאת לחופשונת של 12-24 שעות, ותמיד יום לפני אחד הילדים היה חולה עם חום וירדנו מהעניין. הפעם, בעקבות מה שקורה בבית בזמן האחרון ולרגל חופשה שהאיש קיבל, אנחנו מקווים להצליח במשימה ולצאת עם עמית ליומיים בהם הילדים יהיו עם הורי. תודה. יעל

 

[ענת אום יפתח]

מאיפה יצאת , מאיפה? ../images/Emo2.gif

כנראה מהמחשבות שלי. חשבתי עלייך הרבה (ופוי , לא התקשרתי...איכשהו , כמי שלחלוטין הפסיקה לדבר בטלפון , כמעט , לא רציתי להפריע...נשמע נדוש אבל - בחיי). הלב נחמץ לי , מכל הבחינות , לקרוא את מה שאת כותבת. פעם אחת מצער ופעם שניה מתיאור רגעי החסד , שלמרבה העצב קורים כשיובל בגן. קראתי אח"כ את המשך העדכון , על "ליטל בודהה" המתוק שעושה נחת שכזו והלב שנחמץ קודם - התרחב. יעל , בודקת עם עצמי בזמן אמת אם יש לי משהו לומר , אבל במחשבה שניה : כתבת כי רצית שנדע אז דעי שאני יודעת , כל הזמן יודעת , גם כשאת לא מעדכנת וגם יודעת שאת בחורה מחוננת. עזבי אינטלגנציה , לא זו הכוונה. "מחוננת" בכל התכונות שיסייעו לך להגיע אל הכלים שיקלו עליכם את החיים.גם בחוזק נפשי מהמופלאים שהכרתי. אין לי מושג ירוק לגבי הרבה דברים בשגרה הקשה שלכם , אבל דבר אחד בטוח : "רק אהבה מביאה אהבה" - ככה אומרים , לא? - זה מה שיקרה גם אצלכם , כיוון שאלו בית וסביבה מלאים אהבה. אני מאמינה בכם בכל העוצמות. ובכ"ז - אתקשר ואפריע לך מתישהו. חג שמח , אוהבת אותך , זו הזדמנות פז להזכיר לך את העובדה האיזוטרית הזו

. ענת.

 

[עמית@]

יעלי

סופר גירל שלי, הצרות לעולם לא נגמרות, ואצלכם הן קשות במיוחד. כמה שזה כואב לחשוב "הלוואי וזה היה אחרת והיו לי שני ילדים 'רגילים'" בטוחה שהכאב הזה מחלחל לכל תחומי החיים - יכולה רק לקוות שבסופו של דבר תגיעו לעמק השווה בחיים המשותפים של כולכם כמשפחה. פרוייקט לחיים, אכן. חיבוקים חמים

 

[מ א י ה ועוד3]

כותבת לך מסר ../images/Emo25.gif

 

[רחל של ענבל והתאומים]

יעל יקרה

קשה להתנסח ובאמת שלא ממש יודעת אם אני יכולה לעזור או לנחם, אבל רוצה לומר לך שמתוך המצב ה"קליל" שלנו שפשוט מאד אחד מהתאומים מתפתח יותר מהר מהשני, אני יכולה קצת להבין, ממש טיפה להתחבר למה שעובר עלייך. כשרועי עושה משהו חדש ואנחנו מאושרים ומריעים (למשל צעדים ראשונים ממש בימים אלה), אני רואה מצד אחד את ענבל שאומרת : "אני ילדה גדולה, גם אני יודעת ללכת - ומדגימה איך היא הולכת" וזו הדרך שלה להתמודד, לומר לנו שגם היא יכולה. ומצד שני אני רואה את כפיר מסתכל מהצד ואת המבט הזה שלו שאומר הכל, שאומר לנו שכואב לו שאנחנו מתייחסים לרועי ושהוא עדיין לא מסוגל לעשות את מה שרועי עושה. אז קצת, קצת אפשר להבין למרות שקשה לי לדמיין עד כמה קשה לכם. להקצות זמן בודד עם כל אחד מהילדים זה נהדר. כל אחד מהם צריך את זה, וגם אתם. לוגיסטית זה קשה מאד, אפילו אם יש עזרה. כולם אומרים לך שחייבים, כולם מייעצים לך, בעלי מקצוע, מאבחנים, חברים, הורים אחרים, אבל כשזה מגיע למבחן המציאות, את נשאבת לחיי היום יום, את נותנת מה שאת יכולה לכל אחד מהילדים, ובד"כ מי שדורש יותר מקבל יותר. ואז באים רגשי האשמה שאת לא נותנת מספיק לאחרים. אין יום שאני לא חושבת שאחד הילדים שלי יצא מקופח. מכיוון שאצלנו יש רוטציה, זה מתאזן. אבל במקרה שלכם הרבה יותר קשה, כי הצרכים שונים ודורשים משאבים רבים מאד. לא יודעת אם אני עוזרת לך או סתם מהרהרת לעצמי. בכל מקרה את במחשבות שלי, ואני מאחלת לכם הרבה אושר, גם בתוך המצב הקשה שאתם נמצאים בו. רחל

 

[מריםXX]

לבי איתך, יעל יקרה.

זוכרת את המסר ששלחתי לך לפני כמה חודשים? ההצעה עודה בתוקף, מתי שתרצי. שולחת חיבוק וירטואלי ואת כל מה שניתן לשלוח ולאחל.