לא חשבתי שאני אפול שוב....

  • פותח הנושא MeB
  • פורסם בתאריך

MeB

New member
לא חשבתי שאני אפול שוב.... ../images/Emo4.gif

אבל כמו שמרגישים לפני החורף את הקור בעצמות....ככה אני מרגישה. כמו השקט לפני הסערה... אני שומעת עדר מתקרב אליי לאט לאט....ולא יודעת לאיפה לברוח... או להישאר להילחם....אבל מי אני שאלחם מול עדר פילים... אני מסרבת להודות כל פעם מחדש שאני לא אתגבר לבד....אני בטוחה שאני מתגברת וזה חוזר אחורה.... דמיינו לעצמכם כדור שלג- אני דוחפת אותו במעלה ההר..מצליחה לבד, גאה בעצמי. ובנקודה מסויימת אני מגלה שאני לא יכולה להגיע לפיסגה...הכדור תמיד מתגלגל אחורה....חזרה במורד. כשכדור שלג מתגלגל הוא מתגלגל ונערם... ואז שוב אני מנסה להרים אותו- והוא יותר כבד..משלה את עצמי שאני מצליחה...ושוב הוא מתגלגל באותה נקודה- הנקודה של היציאה... וכל פעם הנפילה יותר קשה, קרה, מאכזבת. אני צריכה עזרה ולא משנה כמה אני אתווכח עם עצמי. אבל אני לא רוצה עזרה. שוב חצויה.... מיבי- ששוב בפעם המאה מבולבלת.
 

MeB

New member
טוב אז אני לא אפול....

אני לא כזאת קלה לשבירה...אפילו לא בפני עצמי.... קשה....ויש ירידות....אבל הזכרתי לעצמי קצת את העליות... ועליות כאלה ראויות לשבח...ולא לאכזבה... אז אני לא מאוכזבת מעצמי ואני כן אלחם במחלה הארורה הזאת. מותר שלפעמים היא תנסה לחזור, אבל זה לא אומר שצריך ישר להישבר. הגעתי עד לפה ומפה אני עולה רק למעלה ולא יורדת לשום מקום.
 
למעלה