הפרי האסור 2003
New member
לאשתו הראשונה של בעלי
כמה שזה נכון. כל מילה חקוקה באבן. "אני האשה השנייה, זו שנישאה לו שנים טובות אחרי שנפרדתם. זו שמתמודדת עם השריטות שהותרת אצלו ועם הכאב שלו כשאת נלחמת בו דרך הילדים שלכם. יש לכם ילדים נהדרים. גידלתם אותם בצורה מעוררת קנאה, ואני מכירה נשים רבות שהיו מוכנות ש"הלשעבר" שלהן יהיה כמו ה"לשעבר" שלך. בכל כך הרבה סיפורים נתקלתי, על אבות שנעלמו, על אבות שהתנכרו לילדיהם. הלשעבר שלך נמצא שם בשביל הילדים בכל רגע שהם צריכים, הוא משלם מזונות נדיבים, הוא תומך בהם וקשוב להם. הדבר שהכי מצא חן בעיניי כשהכרתי אותו היה איזה אבא נפלא הוא. אבל במציאות כמו במציאות, אנשים אף פעם לא יודעים להעריך מה יש להם כל עוד זה שם. אז לא היו לכם חיי נישואים מאושרים. את לא היית מאושרת, לא רק הוא. אבל לו היה אומץ לקום ולחפש מקום טוב יותר. הוא נפרד ממך, לא מהילדים. עכשיו, לאחר כל הזמן הזה, גם לא משנה כבר מי אשם יותר ומי אשם פחות. אני רואה את הילדים שלכם נקרעים בין שניכם. בין אמא שאומרת להם שהם חייבים להכיר לה תודה כי היא הקדישה את כל חייה רק למענם, אמא שאומרת שויתרה על זוגיות למענם, לבין אבא שאוהב אותם. אבא שלעולם לא יאמר עלייך מילה רעה בנוכחותם, אבא שעושה הכל כדי שלא ירגישו חוסר כלשהו מפני שהוריהם לא יכלו לחיות יחד. אני שומעת אותם לפני שהם חוזרים אלייך, מתאמים ביניהם מה לספר בבית כדי שלא תיפגעי או תכעסי על שנהנו. אני שומעת שאת מתקשרת 5-6 פעמים בשבת כדי לשאול איפה הם, מה הם עושים, האם למדו וכמה למדו. ותביני - אני לא מנסה להיות אמא שלהם. יש להם אמא, וזו את. אני לא חושבת שהייתי מצליחה לגדל אותם טוב כמוך. אני רק מנסה להיות חברה שלהם, מנסה ללכת בין הטיפות ולומר להם שאת אוהבת אותם, שאת מקשה על הפגישות כי את פוחדת לאבד אותם, שקשה לך להיות לבד בסוף השבוע, שבאופן טבעי קשה לך לחשוב שעכשיו אשה אחרת מכינה להם אוכל ומכסה אותם בלילה, שאת רוצה רק את הטוב ביותר עבורם. וכל זה נכון, אני בטוחה. הילדים נפרדים ממך לסופשבוע כשהמשפט האחרון שמהדהד באוזניהם הוא כמה בודדה תהיי בלעדיהם. את באמת חושבת שזה משא שהם צריכים לשאת? כשנישאנו, הילדים שלכם ביקשו לבוא לחתונה. אמרת להם שנורא תפגעי ושהם "חייבים לך" לא ללכת, כי את הרי הקרבת את עצמך למענם. ראיתי אותם, כל כך מתלבטים ורוצים לבוא עד שכבר חשבו לשקר לך ולהמציא סיפור כלשהו. הם אוהבים אתכם, את שניכם, והם לא רוצים לפגוע באף אחד מכם. ילדים לא צריכים לשאת על גבם את האחריות לאושר של הוריהם. כל כך הרבה שנים עברו מאז שנפרדתם, למה לא להמשיך הלאה? אולי זו דוגמה עדיפה אלפי מונים על פני זו שאת נותנת להם כרגע. יום אחד הם יתבגרו וייצאו מתחת לכנפיים שלך אל העולם. כבר לא תוכלי לשלוט בהם על ידי אישור לקבל את הרכב, או במיומנויות הסחיטה הרגשית שפיתחת. מה יהיה אז? למה שלא תבני חיים חדשים, תפתחי תחומי עניין ותהיי אשה מאושרת? את יודעת כמה שילדייך יהיו מאושרים בידיעה שאמא מאושרת? אני יודעת מנסיוני האישי שזה כל כך נכון. אני בטוחה שאת חושבת שאת עושה הכל למענם ורק רוצה את טובתם. אבל צר לי, יקירתי, את לא. כרגע את פועלת בצורה האנוכית ביותר שאפשר. גם אני הייתי בזמנו "האשה הראשונה" ביחס למישהי אחרת, ושמחתי לדעת שבסופי השבוע הילד שלי נמצא אצל אשה טובה שאוהבת אותו. ואני רואה אותו, את האבא שכל כך מתגעגע לילדים שלו, שמהלך סביבך כעל ביצים כדי שלא תתרגזי ושלא תמנעי מהילדים לבוא אליו, ואני יכולה רק לחבק אותו ולומר לו כמה שהילדים אוהבים אותו. ובשורה התחתונה, זה מה שחשוב. אני מאחלת לך שתהיי מאושרת, כי עכשיו את לא. וחוסר האושר שלך מאמלל את סביבתך ואת היקרים לך מכל. שלך, אשתו של ה"לשעבר" שלך"
כמה שזה נכון. כל מילה חקוקה באבן. "אני האשה השנייה, זו שנישאה לו שנים טובות אחרי שנפרדתם. זו שמתמודדת עם השריטות שהותרת אצלו ועם הכאב שלו כשאת נלחמת בו דרך הילדים שלכם. יש לכם ילדים נהדרים. גידלתם אותם בצורה מעוררת קנאה, ואני מכירה נשים רבות שהיו מוכנות ש"הלשעבר" שלהן יהיה כמו ה"לשעבר" שלך. בכל כך הרבה סיפורים נתקלתי, על אבות שנעלמו, על אבות שהתנכרו לילדיהם. הלשעבר שלך נמצא שם בשביל הילדים בכל רגע שהם צריכים, הוא משלם מזונות נדיבים, הוא תומך בהם וקשוב להם. הדבר שהכי מצא חן בעיניי כשהכרתי אותו היה איזה אבא נפלא הוא. אבל במציאות כמו במציאות, אנשים אף פעם לא יודעים להעריך מה יש להם כל עוד זה שם. אז לא היו לכם חיי נישואים מאושרים. את לא היית מאושרת, לא רק הוא. אבל לו היה אומץ לקום ולחפש מקום טוב יותר. הוא נפרד ממך, לא מהילדים. עכשיו, לאחר כל הזמן הזה, גם לא משנה כבר מי אשם יותר ומי אשם פחות. אני רואה את הילדים שלכם נקרעים בין שניכם. בין אמא שאומרת להם שהם חייבים להכיר לה תודה כי היא הקדישה את כל חייה רק למענם, אמא שאומרת שויתרה על זוגיות למענם, לבין אבא שאוהב אותם. אבא שלעולם לא יאמר עלייך מילה רעה בנוכחותם, אבא שעושה הכל כדי שלא ירגישו חוסר כלשהו מפני שהוריהם לא יכלו לחיות יחד. אני שומעת אותם לפני שהם חוזרים אלייך, מתאמים ביניהם מה לספר בבית כדי שלא תיפגעי או תכעסי על שנהנו. אני שומעת שאת מתקשרת 5-6 פעמים בשבת כדי לשאול איפה הם, מה הם עושים, האם למדו וכמה למדו. ותביני - אני לא מנסה להיות אמא שלהם. יש להם אמא, וזו את. אני לא חושבת שהייתי מצליחה לגדל אותם טוב כמוך. אני רק מנסה להיות חברה שלהם, מנסה ללכת בין הטיפות ולומר להם שאת אוהבת אותם, שאת מקשה על הפגישות כי את פוחדת לאבד אותם, שקשה לך להיות לבד בסוף השבוע, שבאופן טבעי קשה לך לחשוב שעכשיו אשה אחרת מכינה להם אוכל ומכסה אותם בלילה, שאת רוצה רק את הטוב ביותר עבורם. וכל זה נכון, אני בטוחה. הילדים נפרדים ממך לסופשבוע כשהמשפט האחרון שמהדהד באוזניהם הוא כמה בודדה תהיי בלעדיהם. את באמת חושבת שזה משא שהם צריכים לשאת? כשנישאנו, הילדים שלכם ביקשו לבוא לחתונה. אמרת להם שנורא תפגעי ושהם "חייבים לך" לא ללכת, כי את הרי הקרבת את עצמך למענם. ראיתי אותם, כל כך מתלבטים ורוצים לבוא עד שכבר חשבו לשקר לך ולהמציא סיפור כלשהו. הם אוהבים אתכם, את שניכם, והם לא רוצים לפגוע באף אחד מכם. ילדים לא צריכים לשאת על גבם את האחריות לאושר של הוריהם. כל כך הרבה שנים עברו מאז שנפרדתם, למה לא להמשיך הלאה? אולי זו דוגמה עדיפה אלפי מונים על פני זו שאת נותנת להם כרגע. יום אחד הם יתבגרו וייצאו מתחת לכנפיים שלך אל העולם. כבר לא תוכלי לשלוט בהם על ידי אישור לקבל את הרכב, או במיומנויות הסחיטה הרגשית שפיתחת. מה יהיה אז? למה שלא תבני חיים חדשים, תפתחי תחומי עניין ותהיי אשה מאושרת? את יודעת כמה שילדייך יהיו מאושרים בידיעה שאמא מאושרת? אני יודעת מנסיוני האישי שזה כל כך נכון. אני בטוחה שאת חושבת שאת עושה הכל למענם ורק רוצה את טובתם. אבל צר לי, יקירתי, את לא. כרגע את פועלת בצורה האנוכית ביותר שאפשר. גם אני הייתי בזמנו "האשה הראשונה" ביחס למישהי אחרת, ושמחתי לדעת שבסופי השבוע הילד שלי נמצא אצל אשה טובה שאוהבת אותו. ואני רואה אותו, את האבא שכל כך מתגעגע לילדים שלו, שמהלך סביבך כעל ביצים כדי שלא תתרגזי ושלא תמנעי מהילדים לבוא אליו, ואני יכולה רק לחבק אותו ולומר לו כמה שהילדים אוהבים אותו. ובשורה התחתונה, זה מה שחשוב. אני מאחלת לך שתהיי מאושרת, כי עכשיו את לא. וחוסר האושר שלך מאמלל את סביבתך ואת היקרים לך מכל. שלך, אשתו של ה"לשעבר" שלך"
