לאחר 10 שנים...קולוקולוקולו...101 פעמים קולוקולו
לאחר 10 שנים...קולוקולוקולו...101 פעמים קולוקולו
10 שנים עברו מאז המערכה הציבורית שניהלנו נגד שחיטת קטר הדיזל הראשון של רכבת ישראל, ה- 101.
כזכור החליטה הרכבת למסור אותו לשוחט וממש שנייה לפני שהמאכלת ירדה עליו, לאחר פרסום בעניין בכלי התקשורת, עשתה הרכבת U Turn או בלשוננו U Train והחליטה לשמר אותו. זה קרה ב 2005 ומאז במשך כמה שנים שכבה המכונה בסדנאות הרכבת, נפגעה עוד קצת עד שבא חברנו חן מלינג, גרר את הקטר למוזיאון, מועדון החמש נכנס לפעולה, חן השיג תקציב ואתמול (יום שני) התחילה העבודה המעשית בשטח.
הוקמה ועדת היגוי של שלושה מחברי המועדון, בעלי יידע בשיפוץ רכבים, הלא הם שלמה גידרון, אורי זינגר ועבדכם הנאמן. הוגדרנו כמתנדבים ברכבת.
נעשתה עבודת תחקיר די מאומצת כי המפעל שייצר את הקטר נסגר (יש שם קניון, אלא מה?) והניירת? איפה הניירת? איך נוכל לדעת איך נראה הקטר כשיצא מהמפעל (יש תמונות ש/ל אבל זה לא זה)
נעשה מאמץ בלשי בעזרת חברים טובים מגנזך המדינה הבלגי והגיע חומר חשוב כולל סכימת הצביעה המקורית בצבע!.
אז אתמול נעשו שלוש פעולות: נלקחו מדידות על מנת ליצור ציורים של הקטר, בקנ"מ מדוייק עד לסנטימטר האחרון שיעזרו בתהליך הצביעה, התחילו בניקוי חול של השילדה כדי לדעת בין היתר אם אפשר ליישר אותה (היא התעקמה בתאונה), נלקח הפנס האחורי כדי ליצור העתק בחזית (לאחר שהחזיתי נהרס בזמן השהות בקישון).
אז זהו, העבודה יצאה לדרך והיא תכלול החלפת פחים, יישור חלקים שלא ניתן להחליף (השילדה למשל...), צביעה כללית כפי שייצא מהמפעל בבלגיה בשנת 1951, ייצור מחדש של פריטים קטנים (לפי מה שנמצא ב 102 שנמצא במוזיאון וקטר מאד דומה שנמצא במוזיאון בלוקסמבורג), צביעת המנוע על מנת להציג אותו עם דלתות פתוחות, שיחזור תא הנהג עם שילוט הסבר וכו' וכו'.
חשוב לציין את הגיבוי המנהלי והחברי של חן מלינג שבלעדיו החלום לא היה מתגשם
בתמונות, אורי זינגר ממועדון החמש לוקח מידות עבור המאייר ב Day One
התחלת הניקוי חול
שיהיה במזל
לאחר 10 שנים...קולוקולוקולו...101 פעמים קולוקולו
10 שנים עברו מאז המערכה הציבורית שניהלנו נגד שחיטת קטר הדיזל הראשון של רכבת ישראל, ה- 101.
כזכור החליטה הרכבת למסור אותו לשוחט וממש שנייה לפני שהמאכלת ירדה עליו, לאחר פרסום בעניין בכלי התקשורת, עשתה הרכבת U Turn או בלשוננו U Train והחליטה לשמר אותו. זה קרה ב 2005 ומאז במשך כמה שנים שכבה המכונה בסדנאות הרכבת, נפגעה עוד קצת עד שבא חברנו חן מלינג, גרר את הקטר למוזיאון, מועדון החמש נכנס לפעולה, חן השיג תקציב ואתמול (יום שני) התחילה העבודה המעשית בשטח.
הוקמה ועדת היגוי של שלושה מחברי המועדון, בעלי יידע בשיפוץ רכבים, הלא הם שלמה גידרון, אורי זינגר ועבדכם הנאמן. הוגדרנו כמתנדבים ברכבת.
נעשתה עבודת תחקיר די מאומצת כי המפעל שייצר את הקטר נסגר (יש שם קניון, אלא מה?) והניירת? איפה הניירת? איך נוכל לדעת איך נראה הקטר כשיצא מהמפעל (יש תמונות ש/ל אבל זה לא זה)
נעשה מאמץ בלשי בעזרת חברים טובים מגנזך המדינה הבלגי והגיע חומר חשוב כולל סכימת הצביעה המקורית בצבע!.
אז אתמול נעשו שלוש פעולות: נלקחו מדידות על מנת ליצור ציורים של הקטר, בקנ"מ מדוייק עד לסנטימטר האחרון שיעזרו בתהליך הצביעה, התחילו בניקוי חול של השילדה כדי לדעת בין היתר אם אפשר ליישר אותה (היא התעקמה בתאונה), נלקח הפנס האחורי כדי ליצור העתק בחזית (לאחר שהחזיתי נהרס בזמן השהות בקישון).
אז זהו, העבודה יצאה לדרך והיא תכלול החלפת פחים, יישור חלקים שלא ניתן להחליף (השילדה למשל...), צביעה כללית כפי שייצא מהמפעל בבלגיה בשנת 1951, ייצור מחדש של פריטים קטנים (לפי מה שנמצא ב 102 שנמצא במוזיאון וקטר מאד דומה שנמצא במוזיאון בלוקסמבורג), צביעת המנוע על מנת להציג אותו עם דלתות פתוחות, שיחזור תא הנהג עם שילוט הסבר וכו' וכו'.
חשוב לציין את הגיבוי המנהלי והחברי של חן מלינג שבלעדיו החלום לא היה מתגשם
בתמונות, אורי זינגר ממועדון החמש לוקח מידות עבור המאייר ב Day One
התחלת הניקוי חול
שיהיה במזל
