לאורלי - על השיפוט - שרשור #3
הי אורלי, מה חדש? איך מתפתחת לה מערכת היחסים שלך עם השיפוט? אני שואל, מפני שגם מערכת יחסים של 30 שנה יכולה עדיין להמשיך להתפתח לכל מיני כיוונים ברגע שאנו הופכים להיות הרבה יותר מודעים אליה. אין לי ספק שאת יודעת להוליך את מערכת היחסים הישנה-חדשה הזו לכיוון הנכון. איך אני יודע את זה? אז ככה: את כותבת "אני מבינה שאתה מציע "להתידד" עם השיפוט. אני מסכימה עם זה... כי מה שמתמקדים בו צומח ומתרחב, גם אם זה בדרך של התנגדות.". מדהים, משום שכלל לא הצעתי להתידד עם השיפוט. כמובן שגם לא שללתי את זה – פשוט לא נקטתי במינוח הזה לכאן או לכאן. אז מה זה אומר? זה אומר שהאינטואיציה שלך עובדת מ-צ-ו-י-ן !!! קראת את הדברים, לקחת מהם מה שלקחת, פירשת אותם כפי שפירשת, והמסקנה שנותרת איתה (לפחות אחת מהמסקנות) היא שעליך להתידד עם השיפוט. לדעתי זה אומר שהמסקנה הזו פשוט נכונה בכל מאת האחוזים לגבייך! לכי איתה עד הסוף, כי אני מאמין באמונה שלמה שאת מכוונת את עצמך יותר טוב ממה שכל אחד אחר יכול לכוון אותך. אז את מתידדת עם השיפוט, כלומר, מפסיקה לשפוט אותו. בכך את קודם כל מפסיקה להעניק לו כוח, וזה הצעד הראשון לפני שאת מעיפה אותו קיבינימט (אל תדאגי, הוא לא שומע. הוא ישמע רק אם תאפשרי לו לשמוע!). למה? מפני שכאשר את מפסיקה להעניק לו כוח, את מתחילה את מסלול הנסיגה שלו. בשלב הראשון הוא פשוט לא יגדיל את כוחו; בשלב השני כוחו ילך ויקטן. ההתידדות עם השיפוט תוציא ממנו את העוקץ! את גם כותבת "…אני יודעת שאני לא חייבת לוותר עליו, אבל אני מתה להעיף אותו קיבינימט...". ואני אומר: אל תרוצי, קחי ת´זמן. את ביצועיסטית, זה ניכר בכל מה שאת כותבת, ולכן אין חשש שהליכה מדודה ויסודית תסיט אותך מהדרך. את נעולה על המטרה, אז כדי לא לפספס, כווני לאט לאט, ואל תמהרי לירות. על פי תפיסות ו"תורות" רבות העוסקות בגוף ונפש, פעמים רבות זמן ההסתגלות שאנו זקוקים לו על מנת להפנים הרגל חדש זהה לזמן בו הטמענו בתוכנו את ההרגל הישן. מבלי להכנס עכשיו לדיון הספציפי שטענה כזו מעלה, אני מרשה לעצמי להניח שהרגל של עשרות שנים לא יעלם ו/או יוחלף תוך שבוע. להרגל של שנים יש כוח עצום. הוא היכה בנו שורשים, והוא טבוע בכל חלק מאתנו. אנו זקוקים לעבודת ניקוי יסודית ואיטית, אז בואי נחשוב איך להתחיל איתה. את השלב הראשון – התידדות והוצאת העוקץ – את יוזמת ומבצעת, ועכשיו (מבלי להפסיק את העבודה על השלב הזה), נוסיף עוד שלב – פירוק הדרגתי. קחי לך זמן להרהר בשיפוט העצמי שלך, ומתוכו שלפי אך ורק נושא אחד (רק אחד!) שבו את עומדת לטפל. השתדלי לבחור בנקודה ספציפית ומדויקת ככל שניתן. כך יהיה לך קל יותר להתמקד בה ולהתמודד איתה. לדוגמה: גובה (אין לי מושג אם זה רלוונטי אליך, זו רק דוגמה!). נניח שבכל פעם שאת מסתכלת במראה את אומרת לעצמך משהו כמו: "אוף, איזה נמוכה / גבוהה אני!". זה אומר שגובה הוא נושא בו את שופטת את עצמך (אחד מיני רבים). התוכנית, בהמשך, היא כמובן לנטרל את השיפוט העצמי בכל מה שקשור לאותה נקודה בה בחרת. גם כאן (כמו בנושא הריכוז שממנו התחלנו), הכוונה היא לבסס את השליטה שיש לך בשיפוט. ברגע שתצליחי (ואת תצליחי!) לנטרל את השיפוט העצמי לגבי תכונה מסוימת, זה אומר שיש לך שליטה בשיפוט. השאר הוא כבר עבודה על שיפור הטכניקה. כלומר, השאלה כבר לא תהיה "האם יש לי שליטה?", אלא "איך אני יכולה להגביר את השליטה שיש לי?". אז כהרגלנו: 1) ספרי כל מה שעובר לך בראש למקרא הדברים; 2) אנא דווחי על בחירתך (בנושא אחד ממוקד ומדויק הנתון לשיפוט עצמי, בו את בוחרת להמשך עבודה). פיני
הי אורלי, מה חדש? איך מתפתחת לה מערכת היחסים שלך עם השיפוט? אני שואל, מפני שגם מערכת יחסים של 30 שנה יכולה עדיין להמשיך להתפתח לכל מיני כיוונים ברגע שאנו הופכים להיות הרבה יותר מודעים אליה. אין לי ספק שאת יודעת להוליך את מערכת היחסים הישנה-חדשה הזו לכיוון הנכון. איך אני יודע את זה? אז ככה: את כותבת "אני מבינה שאתה מציע "להתידד" עם השיפוט. אני מסכימה עם זה... כי מה שמתמקדים בו צומח ומתרחב, גם אם זה בדרך של התנגדות.". מדהים, משום שכלל לא הצעתי להתידד עם השיפוט. כמובן שגם לא שללתי את זה – פשוט לא נקטתי במינוח הזה לכאן או לכאן. אז מה זה אומר? זה אומר שהאינטואיציה שלך עובדת מ-צ-ו-י-ן !!! קראת את הדברים, לקחת מהם מה שלקחת, פירשת אותם כפי שפירשת, והמסקנה שנותרת איתה (לפחות אחת מהמסקנות) היא שעליך להתידד עם השיפוט. לדעתי זה אומר שהמסקנה הזו פשוט נכונה בכל מאת האחוזים לגבייך! לכי איתה עד הסוף, כי אני מאמין באמונה שלמה שאת מכוונת את עצמך יותר טוב ממה שכל אחד אחר יכול לכוון אותך. אז את מתידדת עם השיפוט, כלומר, מפסיקה לשפוט אותו. בכך את קודם כל מפסיקה להעניק לו כוח, וזה הצעד הראשון לפני שאת מעיפה אותו קיבינימט (אל תדאגי, הוא לא שומע. הוא ישמע רק אם תאפשרי לו לשמוע!). למה? מפני שכאשר את מפסיקה להעניק לו כוח, את מתחילה את מסלול הנסיגה שלו. בשלב הראשון הוא פשוט לא יגדיל את כוחו; בשלב השני כוחו ילך ויקטן. ההתידדות עם השיפוט תוציא ממנו את העוקץ! את גם כותבת "…אני יודעת שאני לא חייבת לוותר עליו, אבל אני מתה להעיף אותו קיבינימט...". ואני אומר: אל תרוצי, קחי ת´זמן. את ביצועיסטית, זה ניכר בכל מה שאת כותבת, ולכן אין חשש שהליכה מדודה ויסודית תסיט אותך מהדרך. את נעולה על המטרה, אז כדי לא לפספס, כווני לאט לאט, ואל תמהרי לירות. על פי תפיסות ו"תורות" רבות העוסקות בגוף ונפש, פעמים רבות זמן ההסתגלות שאנו זקוקים לו על מנת להפנים הרגל חדש זהה לזמן בו הטמענו בתוכנו את ההרגל הישן. מבלי להכנס עכשיו לדיון הספציפי שטענה כזו מעלה, אני מרשה לעצמי להניח שהרגל של עשרות שנים לא יעלם ו/או יוחלף תוך שבוע. להרגל של שנים יש כוח עצום. הוא היכה בנו שורשים, והוא טבוע בכל חלק מאתנו. אנו זקוקים לעבודת ניקוי יסודית ואיטית, אז בואי נחשוב איך להתחיל איתה. את השלב הראשון – התידדות והוצאת העוקץ – את יוזמת ומבצעת, ועכשיו (מבלי להפסיק את העבודה על השלב הזה), נוסיף עוד שלב – פירוק הדרגתי. קחי לך זמן להרהר בשיפוט העצמי שלך, ומתוכו שלפי אך ורק נושא אחד (רק אחד!) שבו את עומדת לטפל. השתדלי לבחור בנקודה ספציפית ומדויקת ככל שניתן. כך יהיה לך קל יותר להתמקד בה ולהתמודד איתה. לדוגמה: גובה (אין לי מושג אם זה רלוונטי אליך, זו רק דוגמה!). נניח שבכל פעם שאת מסתכלת במראה את אומרת לעצמך משהו כמו: "אוף, איזה נמוכה / גבוהה אני!". זה אומר שגובה הוא נושא בו את שופטת את עצמך (אחד מיני רבים). התוכנית, בהמשך, היא כמובן לנטרל את השיפוט העצמי בכל מה שקשור לאותה נקודה בה בחרת. גם כאן (כמו בנושא הריכוז שממנו התחלנו), הכוונה היא לבסס את השליטה שיש לך בשיפוט. ברגע שתצליחי (ואת תצליחי!) לנטרל את השיפוט העצמי לגבי תכונה מסוימת, זה אומר שיש לך שליטה בשיפוט. השאר הוא כבר עבודה על שיפור הטכניקה. כלומר, השאלה כבר לא תהיה "האם יש לי שליטה?", אלא "איך אני יכולה להגביר את השליטה שיש לי?". אז כהרגלנו: 1) ספרי כל מה שעובר לך בראש למקרא הדברים; 2) אנא דווחי על בחירתך (בנושא אחד ממוקד ומדויק הנתון לשיפוט עצמי, בו את בוחרת להמשך עבודה). פיני
