לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ

לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ

לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ הַמִּלְמוּל מַתְחִיל בִּשְׁעוֹת הַצָּהֲרַיִם וְנִמְשָׁךְ כָּל אוֹתוֹ יוֹם וְכָל אוֹתוֹ לַיְלָה וּבַיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרַת, וּמִלְבַד שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת בְּסַךְ הַכָּל, הוּא מַמְשִׁיךְ וּבוֹקֵעַ מִן הַטֶּלֶוִיזְיָה וּמִן הַרַדְיוֹ פּוֹעֵם וְנִשְׁפָּךְ - "אֲנִי מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ כָּל יוֹם" - "אֲנִי מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ נוֹשֵׁף בְּצַוָארִי" - "לֹא יִהְיֶה לִי אַחֵר כְּמוֹתוֹ" נִרְגָּשׁ וְנָשִׁי וְרַךְ וְנוֹשֵׁם - "לֹא אָמַרְתִּי מַסְפִּיק" - "לֹא חִבַּקְתִּי דַּי" - "בַּבֹּקֶר הָהוּא הִתְעוֹרַרְתִּי בּוֹכָה" - "אֵינֶּנִי יְשֵׁנָה בַּלֵּילּוֹת" - "אֲנִי מִתְכָּסַּה בַּשְּׂמִיכָה שֶׁלוֹ" נֶחְנָק וְנִשְׁנָק וּכְמוֹ-אָדִישׁ - "יָדַעְתִי שֶׁהֵם יָבֹאוּ" - "לֹא רָצִיתִי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת" - "יוֹם יוֹם אֲנִי מְבַקֶרֶת אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ בְּקִרְיַת שָׁאוּל" - "מֵאָז כָּל הַיָּמִּים אוֹתוֹ דָּבָר" חַם וְקַר וְתָמֵהַ וּמִתְהַפֵּךְ וּבִנְהָר הַמִּלִּים הַרַבּוֹת, הַחַיִים וְהַמֵּתִּים זוֹרְמִים זֶה בְּצַד זֶה וְאֶל אוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ.
 
עוד אשוב!

פרח, עוד לא גמרתי להתלהב מהשיר הקודם, והנה חדש תחתיו. כולי קנאה והתפעמות! השיר הזה נוגע בפצע הפתוח של מדינת ישראל ועושה את זה בעדינות ובלי פתוס. כל הכבוד לך. הוא משמיע את קולם של החיים, שחייהם אינם אותם חיים. והוא נותן כבוד ואהבה וחמלה גם למתים וגם לחיים. והוא משמיע את קולן של הנשים. זוהי תגובה מהירה. עוד אשוב!
 

oshra11

New member
פועם ונשפך,

נרגש ונשי ורך ונושם, נחנק ונשנק וכמו אדיש. פשוט מקסים. אשרה.
 
תודה אושרה../images/Emo39.gif

ואני שמחה שאת מבקרת
 
../images/Emo91.gifנוגע ללב

אין תחליף לנופלים, וגם אין תחליף לאלה שחיים! כי בסופו של דבר כל אחד ואחד - "לא יהיה כמותו". במה אם כן אמיתותו של המשפט? - במשמעותו להורה או לאח/ות השכול/ה או לילד/ה היתום (ואולי אולי גם לחבר, וחבר לנשק). מה שעבר לרגע במוחי זה: כמה "בנאליה" (בשל החזרה עליהם שוב שוב) יש בטקסים ובביטויים המשמשים בטקסי השכול, בהם אנו "נזכרים" בקיר הנופלים שלנו. ואחריה התובנה כמה כוח יש ב"בנאליה" הזו כי היא נאמרת בידי מי שכואב את אובדנו. התוצאה: לקחת משפטים מוכרים לנו שנה אחר שנה ויצרת מהם תצריף מרשים. כך, בפשטות. בפשטות הזו מובלטת הזווית של המשפחה ואין אצלך אף מילה מפי הממסד ו"המנהיגים" המנציחים (ואולי ממסחרים לצרכים פוליטיים?) את האבל. ביטויי המשפחות בשיר דנים רק בכאב ובגעגוע, והן אינן מטיחות ביקורת וללא שיפוט מצידן. אין כאן שאלת "למה?", שהרי אין לשאלה זו ביטוי, ביום שכולו סולידריות ויצירת זהות בין משפחת השכול ל"אומה". התחושה היא - והשיר מעבירה באופן אוטנטי - שהמשפחות מקבלות על עצמן את הדין, ובתמורה האומה אסירת התודה מעניקה להן גמול סמלי (בכך שנותנת להורים כלי בטוי לאבלן - ברדיו ובטלוויזיה, וגם בתקשורת כתובה) ובתוך כך גם מאדירה לא רק את הבן המת אלא גם של ההורים עצמם, ההופכים לדמויות הרואיות בזכות התנהגותן וקורבנן. שכן לא די בכך שהם הקריבו את בניהם, אלא באמצעות המשפטים האלה, הפשוטים, המשפחות ובעיקר האמהות מראות כי הן נושאות את כאבן באצילות-נפש. וכך ה"לא יהיה אחר כמותו" הופך גם ל"לא יהיה כמותן". ,
 
תודה שמעון../images/Emo39.gif

תודה שמעון. השיר נולד באמת מההקשבה למלמול האינסופי. ואני מבחינה בינו ובין "המלל". בין האמת לבין הסיסמאות בין האינטימי לפאתוס. והרגשתי צורך להגיד משהו על האינטימי ועל החיבור, כמו רקמה אנושית אחת, על הכאב האישי ולא של "האומה".
 

קסנדרה*

New member
מרגש מאד, כתיבה מצויינת ../images/Emo91.gif

עוד אשוב במשך היום. קסנדרה
 

גלן1

New member
אכן שיר טוב

גם אני אשתדל לשוב יותר מאוחר. התרשמות ראשונה. כתיבה מעניינת ומרתקת. אכן נגעת כאן בנושא המחבר את כולנו. המלצה אחת כבר יש לי. בשורה הזאת - חַם וְקַר וְתָמֵהַ וּמִתְהַפֵּךְ עדיף לכתוב כך - חַם קַר תָמֵהַ וּמִתְהַפֵּךְ
 
../images/Emo39.gifתודה גלן

לא יודעת למה "עדיף לכתוב כך", בכל מקרה, אני מעדיפה את הגרסה שלי.
 

pieceofmadness

New member
|המלצה" יפה!!

הבית הראשון מעביר בצורה תחושתית כלכך את האווירה. בשבילם זה חם וקר ותמה ומתהפך, ואילו בטלוויזיה ה"מלמול"... הבית האחרון ערוך יפה מאוד, ובכלל, למרות שהשיר הזה משתפך, רואים את הדיוק המחותך. יופי!
 
תודה !pom../images/Emo39.gif

אני שמחה ששמת לב שהשיר "משתפך" אבל יש בו "דיוק חתוך" - רציתי שהוא יגלם בעצם מהותו את המלמול המדומה למים זורמים.
 
מצויין../images/Emo91.gif

פרח, יפה מאוד איך שהשיר זורם כמו המלמול האינסופי, כמו נהר של החיים והמתים. בהתחלה ההתעסקות בזמן הנמשך מזכירה את "עוד זה מדבר וזה בא" והכאב שאין לו סוף. אבל גדולתו של השיר שאין הוא נגוע במידה של פתוס באשר לכאב זה. הוא נותן קול לנשים - אמהות, אהובות, בנות, חברות - וכולן יחד חוברות למשהו נִרְגָּשׁ וְנָשִׁי וְרַךְ וְנוֹשֵׁם - כמה יפה! פרח, אני חושב שהשיר הזה יכול להחליף (או לפחות לחבור ל- ולרענן את-) את שירי טקסי הזכרון. הסיום מצוין - המוטיב החוזר לֹא יִהְיֶה אַחֵר כְּמוֹתוֹ - יכול להתפרש כל פעם באופן אחר. כמותו = כמוהו; כמותו = כמוות שלו. פרח, הדפסתי את השיר והלכתי איתו יום שלם ואפילו כָּל אוֹתוֹ יוֹם וְכָל אוֹתוֹ לַיְלָה וּבַיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרַת!
 

חי זר בר

New member
קצת מנותק?

פרח השיר הזה נשמע כמו כתבה מעולה על משפחות שכולות ביום הזכרון. תוך כדי קריאה שמעתי בעיני רוחי את הכתב/כתבת מספרים על משפחות שאבדו את יקיריהם. הביית האחרון גרם לי להזיל דמעה. אבל: אולי אני שונה מאחרים בעניין הזה, אבל בקריאה שניה לא היה לי ברור אם הכתב או הכותב/ת חשים את הכאב בעצמם. אין זעקה. אין זוועה. אין הרגשה שאלו שאיבדו את היקר מכל גוססים בעצמם כמו אבדו חצי מגופם. יש משהו יותר מדי נקי מדי בתיאור. "חם וקר ותמה" נשמע תיאור טלויזיוני - לא משהו שמישהו שאיבד את אביו או אהובו אומר, או אפילו חושב. לכן חשבתי שאולי השיר בא לתאר אותנו: איך אנחנו רואים את המתים ביום הזכרון. אם אכן כך - זהו לדעתי שיר מדהים בעומקו.
 
גם וגם../images/Emo39.gif

חיזר, תודה על הקריאה - הכפולה. אינני אוהבת להסביר, אבל גם וגם וגם. היה לי ויכוח גדול עם ידידים באשר ליום השואה וליום הזכרון וליום העצמאות והשיר, שהיה באחורי ראשי כל אותו יום,, קיבל את העיצוב והתובנה שלו בבום אחד תוך כדי הויכוח.
 

michald

New member
לא יהיה אחר כמותו

פרח, השיר זורם, מדוייק וכואב כמו הנושא שלו. הצלחת להעביר יפה את הכאב של המתבונן בכואבות וכל זאת מנקודת מבט אישית ולא של ה"אומה", של הקולקטיב. אהבתי במיוחד את: וּבִנְהָר הַמִּלִּים הַרַבּוֹת,/הַחַיִים וְהַמֵּתִּים זוֹרְמִים /זֶה בְּצַד זֶה- מחד, הנשים החיות שאיבדו את הטעם כשיקירן הלך, ומאידך הניסיון ביום הזה להחזיר את המתים לחיים ממהיכן שהלכו. מצטרפת למלח- השיר יכול להחליף לטעמי הרבה מהטקסטים שנקראים ביום הזיכרון.
 
תודה מיכל../images/Emo39.gif

מיכל, תודה! אני שמחה שראית את ההתבוננות האישית ולא של "האומה". חוצמזה, כייף שאת שוב כאן:)
 

hanmilyuv

New member
חדשנות במקום שהיו בו רבים כל כך

לא ידעתי שאפשר עדיין לחדש בנושא, הכיוון מקורי, נוגע. איחולי
 
למעלה