כתבה על מוניות שירות מתוך רייטינג
כתבה על מוניות שירות מתוך רייטינג
עצרו אני יורדת, אני עם מוניות השירות גמרתי אורית נבון, עמ' 70 גיליון 236 מה-24.12.03. נהגי מוניות השירות, אנא, אל תצפצפו לי יותר. לא עולה. עד כאן הגעתם לי. כבר שנתיים - מאז שנטשתי את האוטובוסים מחשש שאתפוצץ - אני מנסה להתרגל לסידור העבודה שלכם הידוע לכל: כשלפניהם אוטובוס אתם נוסעים על 100 קמ"ש, וכאשר הוא הרחק מאחור והמונית לא מספיק מאוכלסת לטעמכם - אתם זוחלים על 30 תוך צפצופים עזים לכל עבר בנסיון לאתר נוסעים פוטנציאלים. בלתי נסבל, אבל שיהיה. אלא שאתמול עברתם את הגבול: עליתי על מונית שירות, קו 66. הסדרן, כרגיל, צעק בקשר משהו כמו "לאט ב'עין גנים'", והנהג הצייתן עבר למהירות של סוס ועגלה. הצלחתי לסתום את הפה למשך 4 דקות. "אפשר לנסוע יותר מהר, נהג?" שאלתי בסוף. כבר הייתי מוכנה לספוג שוב את ה"מה אני יעשה, יש לפניי אוטובוס", אלא שהפעם מתברר, היה לי עסק עם נהג יצירתי במיוחד. "מה אני יעשה", השיב, "יש לי בעיה במנוע, בואי תראי, כשאני ממהר הנורית כאן נדלקת". להפתעתו, קמתי לראות. "טוב, עכשיו זה יום," הסביר לי, "בלילה רואים את זה, מותק". רציתי לחנוק אותו באיטיות. "תגיד לי, אתה חושב שאני מפגרת?!" תהיתי בקול, ולרגע לא היה לי אכפת להיזרק מהרכב באמצע השוק המטונף של פתח תקוה, "אני שילמתי על מנוע ולא על עגלה". שתק. באזור ז'בוטינסקי כבר השלים את מכסת הנוסעים, ועבר ל-90 קמ"ש. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם, נהגים חוצפנים מאוד, מניין קיבלו המוניות שלכם את השם "מוניות שירות"? איזה שירות יש פה בדיוק? אני מציעה שתרדו מהכביש ותפתחו דוכן סביח או משהו. אם כבר לעבוד עליי, אז לפחות שיהיה טעים. אני חייב לציין שהכתבה הזו ממש נכונה, ורוב הנהגים של מוניות השירות מתנהגים בדיוק כמו בפרסומת של אגד. מילים כדורבנות. כל הכבוד לאורית נבון על הכתבה, ואמן שירדו מהכביש כל החאפרים האלה. נמאס מזה כבר.
כתבה על מוניות שירות מתוך רייטינג
עצרו אני יורדת, אני עם מוניות השירות גמרתי אורית נבון, עמ' 70 גיליון 236 מה-24.12.03. נהגי מוניות השירות, אנא, אל תצפצפו לי יותר. לא עולה. עד כאן הגעתם לי. כבר שנתיים - מאז שנטשתי את האוטובוסים מחשש שאתפוצץ - אני מנסה להתרגל לסידור העבודה שלכם הידוע לכל: כשלפניהם אוטובוס אתם נוסעים על 100 קמ"ש, וכאשר הוא הרחק מאחור והמונית לא מספיק מאוכלסת לטעמכם - אתם זוחלים על 30 תוך צפצופים עזים לכל עבר בנסיון לאתר נוסעים פוטנציאלים. בלתי נסבל, אבל שיהיה. אלא שאתמול עברתם את הגבול: עליתי על מונית שירות, קו 66. הסדרן, כרגיל, צעק בקשר משהו כמו "לאט ב'עין גנים'", והנהג הצייתן עבר למהירות של סוס ועגלה. הצלחתי לסתום את הפה למשך 4 דקות. "אפשר לנסוע יותר מהר, נהג?" שאלתי בסוף. כבר הייתי מוכנה לספוג שוב את ה"מה אני יעשה, יש לפניי אוטובוס", אלא שהפעם מתברר, היה לי עסק עם נהג יצירתי במיוחד. "מה אני יעשה", השיב, "יש לי בעיה במנוע, בואי תראי, כשאני ממהר הנורית כאן נדלקת". להפתעתו, קמתי לראות. "טוב, עכשיו זה יום," הסביר לי, "בלילה רואים את זה, מותק". רציתי לחנוק אותו באיטיות. "תגיד לי, אתה חושב שאני מפגרת?!" תהיתי בקול, ולרגע לא היה לי אכפת להיזרק מהרכב באמצע השוק המטונף של פתח תקוה, "אני שילמתי על מנוע ולא על עגלה". שתק. באזור ז'בוטינסקי כבר השלים את מכסת הנוסעים, ועבר ל-90 קמ"ש. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם, נהגים חוצפנים מאוד, מניין קיבלו המוניות שלכם את השם "מוניות שירות"? איזה שירות יש פה בדיוק? אני מציעה שתרדו מהכביש ותפתחו דוכן סביח או משהו. אם כבר לעבוד עליי, אז לפחות שיהיה טעים. אני חייב לציין שהכתבה הזו ממש נכונה, ורוב הנהגים של מוניות השירות מתנהגים בדיוק כמו בפרסומת של אגד. מילים כדורבנות. כל הכבוד לאורית נבון על הכתבה, ואמן שירדו מהכביש כל החאפרים האלה. נמאס מזה כבר.