כתבה מעצבנת בפנאי פלוס ../images/Emo188.gif
כל השגיעות שמורות מהטקסט המקורי
האלבום החדש של הלהקה של השחקן ג'ארד ליטו הוא לא יותר מבינוני. אלבום האולפן השלישי של 30 סקנדס טו מארס (בקיצור:3סטמ), או כמו שאוהבים לקרוא לה- הלהקה של ג'ארד ליטו (ההוא מ"מועדון הקרב"), יוצא ארבע שנים לאחר קודמו המצליח והוא מתפקע מגימיקים. זה מתחיל בעטיפה: יש 2000 (!) עטיפות שונות, על כל אחת תצלום של מעריצ(ה), שנשלח לאתר של הלהקה. וממשיך במפגש מעריצים שאירגנה הלהקה בלוס אנג'לס, במסגרתו השמיעה להם גרסאות ראשוניות של השירים ועודדה אותם להצטרף בשירה. הקולות שהוקלטו במפגש ההוא (ובשמונה נוספים שנערכו מחוץ לארה''ב) הודבקו לרוב השירים באלבום, כאילו הוקלטו בהופעה. זה עובד לא רע בכלל ב"Vox populi", המנון רוק גדול שמתכתב עם החומרים של קווין, אבל מיותר לגמרי ב"100 suns" האקוסטי הקצרצר. ניכר כי U2 השפיעו לא מעט על חברי הלהקה בזמן שעבדו על האלבום. גם, ואולי בעיקר משום שמפיקי האלבום, סטיב ליליוויט ופלאד, צברו לא מעט שעות עם בונו והחברים. כשהם לא עסוקים בלהישמע כמו U2 (הסינגל "קינגס אנד קווינס" הוא דוגמה מצויינת), מגוון ליטו עם נגיעות של פוליס, כמו בשיר הנושא, וקצת בון ג'ובי (ב"Closer to the edge"). מצד שני, "Stranger in a strange place" מתרחק לכיוון ניו-אורדרי, אפלולי, דחוס ועצבני, וזה נשמע מעולה. בקיצור, ליטו הוא אולי שחקן חתיך, אבל מוזיקאי בינוני ולא יותר. 3 כוכבים מתוך 4.
כל השגיעות שמורות מהטקסט המקורי
