כתבה (טלויזיונית) חשובה + שאלה

[sense9]

נתקלתי בכתבה החשובה הזו בה נחשפים בגלוי גברים (דתיים) שנפגעו מינית ומנהלים קבוצת תמיכה.
בסוף הכתבה הם נשאלים האם הם חוששים בעצמם לפגוע מינית באחרים..ממה שידוע לי, אחד ההסברים לחשש הזה הוא להקנות לעצמך איזושהי תחושת שליטה.
אתה היית הקורבן ועכשיו אתה זה ששולט בעניינים, אבל ההסבר הזה לא מניח את הדעת כיוון שדווקא מי שנפגע ונוצל יודע כמה זה הורס את החיים ולא ירצה לעולל זאת לאחרים. אז מה המנגנון שעומד מאחורי שרשרת הפגיעות האלו?

 

[uzi2]

יש גורמים שמושכים להרבה מאוד כיוונים.
צריך גם לזכור שהקבוצה הזאת שבסרטון, היא לא מדגם מייצג של אלו שעברו פגיעה מינית מתמשכת (במקרה הנדון: בחברה החרדית), והרבה תלוי בפרטים היותר קטנים. מן הסתם מדובר, כאן במשהו מתמשך.

אנחנו יודעים שאנשים שגדלו בסביבה של סמים, על אף שראו את הנזקים והמחיר, ייטו יותר להתפתות. אם אני זוכר נכון, ההיסטוריון, יובל הררי סיפר שבהיסטוריה, עבדים פחות חלמו על עולם ללא עבדות, ואם הם לא השלימו עם מצבם, הם חלמו להפוך לאדונים. דרך אגב, ההשלמה עם סטטוס נמוך היא מצב שאפשר לחיות איתו חיים טובים. השאלה היא מה קבוצת היחוס שאליה אנו משווים את עצמנו, ומולה אנו מתגאים בהישגים שלנו. כאן זה כמובן יותר מסובך, כיוון שזה לא רק הפגיעה המינית. זה גם העובדה ש-"צריך" כלפי חוץ להתנהג כאילו זה לא קיים.

אנשים שגדלו לתוך עולם פשע, באותה צורה יהיו בסיכון גבוה לפשע, גם אם ראו עד כמה החיים האלו קשים.

זה העולם שהם מכירים היטב, זה העולם של "אנחנו והם" הטורף והנטרף. דוגמה ממחישה, אם כי הרבה יותר קיצונית: הנמר יטרוף אותנו, אך זה לא ימנע מאיתנו לטרוף את התרנגולות. בכל פגיעה מינית, ובכל "אנחנו והם", יש תהליך של החפצה (חפץ ולא אדם).

יש כמובן כאלו שיפתחו הבנה רגשית לנפגעים, ולפעמים אף ירגישו צורך להקדיש את חייהם כדי לעזור לנפגעים, ויש גם חשש, שאנשים שנפגעו פגיעה לאורך תקופה, יפתחו כחלק ממנגנון הגנה, התייחסות הרבה יותר מכניסטית וחסרת רגשות לדברים, ואז כשהפיתוי הגופני קיים, המעצורים שקשורים לא לחינוך אלא להזדהות רגשית, לא יהיו חזקים.

יש בהרבה מקרים אצל אנשים שעברו טראומה, צורך לשליטה, אבל היא בד"כ שליטה על החיים שלהם. בהרבה מקרים זה לא בא לידי ביטוי בשתלטנות על סביבתם, אלא בזה שקשה להם עם ספונטניות. הצורך בשליטה על אחרים לדעתי הוא עקיף (נובע מהסיבות האחרות שהזכרתי).

 

[sense9]

מהדברים שלך עולים 2 סיבות עיקריות למה ששאלתי: 1. להשאר עם מה שמוכּר 2.סוג של מנגנון הגנה.
לא חולקת עליך אבל בכל זאת נראה לי שיש פה משהו מעבר.
אגב, לא מדובר שם רק בחרדים (אם כי כן רק דתיים)

 

[uzi2]

האמת היא שאני די כועס על עצמי על כך שכתבתי "חרדים" ולא דתיים. כיוון שזה מסוג הטעויות שאסור שיקרו.

אני מניח שאין לך רעיונות לשאלה מהו ה-"מעבר".
מה שאני יכול לחשוב, אבל זה לאו דווקא בהקשר של הסיכון, זה שסוד משותף יוצר מעין קשר רגשי כמעט אינטימי. כאשר זה מגיע מצד מישהו מוערץ (סמכות דתית מוערכת למשל) וזה לא בהכרח קשור לסרטון, זה יכול לענות על עוד צורך רגשי של חיזוק תלות. זה לא ממש קשור לשאלה שלך, אבל כן לסיטואציה.

כהערה: גם בתחומי פשיעה אחרים, סוד משותף יוצר קשר חזק. גם בגלל שלפעמים כל צד צריך להשגיח שהצד השני לא יפר את שמירת הסוד, וגם בגלל שזה משהו משותף מהותי בחיים.

בהקשר לשאלה שלך, למעשה אין לי רעיון להסבר אחר, אבל אשמח לשמוע.

 

[sense9]

מסכימה לגבי ההנחה שסוד משותף יוצר קשר רגשי.
לגבי השאלה שלי אין לי משהו מדויק לשים עליו את האצבע, זה יותר משהו אינטואטיבי שקשה לי להגדיר.