זאת אני הדפוקה?
סיפרו לי שיש כזה קטע של כיף לעשות דברים פעם ראשונה. ואני כבר מחכה לרגע של ההתרגשות. משום מה דברים נראים לי כל כך טבעי, שאני לרגע בטוחה שכל חיי נסעתי בשבת ושחלזונות וסרטנים היו חלק מהתפריט שלי בארוחת הצהרים מגיל 8. לפני שבוע יצאתי בליל שישי, הלכתי לרקוד, וישבתי לי ככה בפאב. והרגשתי שבדיוק ככה החיים שלי צריכים להראות. זה היה נראה לי כל כך טבעי, כל כך נורמלי. חזיר? לא אלך במיוחד כדי לטעום ממנו, אם יזדמן לידי, למה לא? למרות שהכניסו לנו תמיד, כאילו האוכל הטרף הוא מאוס ומגעיל, משום מה לא קניתי את זה אף פעם. יש טעים פה ויש טעים שם, השאלה מי הכין, איך הכין וגם קצת ענין של טעם. וסיפור לסיום לכבוד השבוע החדש: היתה לנו מחנכת מקסימה (זאת הצעירה הבת של.. ואחינית של...) היא סיפרה לנו שיש אמהות צדקניות, שלא היו מניקות את הילד שלהן, כדי שלא יתקרב לאיבר לא צנוע של אישה. והבנים שלהן בזכות זה יצאו צדיקים ומיוחדים. אשריהן נשים צדקניות שהשגיחו על כל דבר שנכנס לפה של הילדים שלהם כבר מגיל 0. דרדסית. (מרגישה צדיקה כי נתנו לה לינוק מבקבוק)