כשפרק ב' פגש את פרק א'

כשפרק ב' פגש את פרק א'

שלום לכולם, אני פרק א' - נעים מאד
כרווקה בת 31, הרבה מהאנשים (ליתר דיוק, גברים) אותם אני פגשתי, פוגשת, אפגוש הם גרושים (עם ובלי). יש את הזרם שמאמין שרווקה צריכה לצאת רק עם רווקים וכנ"ל לגבי גרושים, ויש את הזרם שאומר שבני אדם הם בני אדם ואחר כך כל ביתר, לא משנה מה הסטטוס. אני מהזרם שאומר שעד שלא אחווה על בשרי, לא אגבש דעה. אני מהזרם שזורם ומאמין בבני אדם. אבל כאן מתעוררות כל מיני שאלות, שלצורך כך הגעתי אליכם (חלקן מנסיון קודם ,חלקן נרקחו במוחי)
הרבה דברים שבקשר בין רווק לרווקה טיפוסי, לא עולים, מתעוררים, מתגלים ומדוברים... מקבלים חיים בקשר עם פרק ב'. השאלה איך מתמודדים עם הדברים הללו, האם מדברים על זה, לא מדברים..... אם אני בפרק א' שלי, אז החלום של חתונה לבנה וגדולה טרם מומש. ידוע שהרבה אנשים מסתפקים בחלום לבן פעם אחת בחייהם, במיוחד אם הפעם הזו לא שרדה והם סיימו על מדרגות הרבנות. זו שאלה ששייכת למערכת יחסים בשלבים מתקדמים, אבל כאן... לדבר על זה, לא לדבר על זה? גבר גרוש יודע אם הוא רוצה חתונה לבנה נוספת מראש או שדעתו תשתנה בהתאם לסיטואציה? אפשר לדעת דבר כזה? ואם הוא גרוש +, האם לשאול על ילדים זה לא הדבר הכי אבסורד שיכול להיות? פרק ב' מגיע עם תובנות שלי לעולם לא תהיינה (לפחות לא בזמן של פרק א'). ראיה שונה על החיים, בעיקר על זוגיות ואהבה. פרק ב' "חכם" יותר, יודע בדיוק מה לעשות ולא לעשו ואיך להמנע מהטעות בפעם הקודמת (לפעמים יודע). שלב ההכרות, הגישוש הראשוני של פרק א' מול ב' טובעני ותובעני הרבה יותר. עד כמה זה אמור להיות מובן ומקובל על ידי? אם הזוגיות התפרקה בגלל סקס גרוע, האם עליי להיות חשופה לתחקירים בנושא כי הוא מפחד לחזור על הטעות? האם השילוב הזה של פרק א' ופרק ב' אכן מצליח? לפעמים נראה לי הכי טבעי, לפעמים נראה לי משימה בלתי אפשרית. על כל הקשיים שיש בהכרות חדשה, להכניס אדם לחייך, נוספים רבדים שלמים שבאים בצורה מובנית שמדובר בגרוש. אם יש לו ילדים, על אחת כמה וכמה. יש לי עוד מליון שאלות, מי שמכיר אותי יודע שאם אני פותחת ת'פה, אני לא סוגרת... אז אני אפסיק
הכוונה אני חושבת הובהרה... איך אתם מתמודדים עם פגישות עם פרק א' האם אתם בעד/נגד מה קורה שם ואיך מתאמים ציפיות ומצמצמים פערים וכו', וכו', וכו' תודה לכם וחג שמח
 

צלליתה

New member
אני מהאסכולה שמאמינה

שהסטטוס פחות חשוב מהבן אדם. הסוגיות שאת מעלה יכולות להפריע גם בשני פרק א. למשל, הכלה רוצה חתונה קטנה החתן רוצה קרקס. תסתכלי קצת מסביב ותראי שזה קורה כל הזמן. שהם כבר הסכימו על הגודל הוא רצה בשר היא רצתה מזנון חלבי. מה באמת חשוב לך? תבררי עם עצמך מהם הדברים שאת באמת, אבל באמת רוצה לראות בעתיד שלך, ודברי על כך עם בן הזוג בצורה ברורה ופתוחה. (זה לא אומר שאכן תקבלי את מה שאת רוצה, זה רק אומר שיש סכוי יותר טוב שתדעי לאן את הולכת). הסירי דאגה מלבך: פרק ב יודע לפשל יפה כמו א. בדוק.
 

א ש לי

New member
אשרי המאמין:)

האדם כבודו ואהבתו חשובים, אכן רק שלפעמים לא די בכך. הסטטוס בהחלט משקל כבד במורכבות של רווקה עם גרוש פלוס ילדים וההפך כמובן.(ואני לא טוענת שהדבר בלתי אפשרי חלילה). היו דברים מעולם....על כן אומרים "היו" חחחסתאאם עכשיו קצת ברצינות:) החיים גם כך עם מיכשולים עם מיבחני מציאות שלפעמים חזקים ומשפיעים על האהבה, הרי היינו בסרט ההוא וגם יצאנו משם. היום אנחנו מאמינים שכולנו כבר חווינו הבנו צמחנו ויודעים מה לשנות ולשפר, הצד הרווק, לא יכול להבין מהמקום שלנו. אולי לכבד לקבל, אבל יודעת מה? יש ציטוט שאני אוהבת. " אנחנו לא רוצים שיבינו אותנו אנחנו רוצים שירגישו אותנו" אנשים שבאו מאותן מקומות, סטטוס, מצב נפשי, פציעות פסיכולוגיות דומות מרפאים אחד את השני,את הפצעים ומתקדמים. האיזון שלא קיים צד אחד עם ילדים, מורכב בטירוף ולא הדדי, לא קל גם כששניים מגיעים מאותו המקום אותו הסטטוס ועם ילדים משלהם גם אז לא קל....יודעת מה? אין חוקים היו שגם הצליחו. אז בהצלחה.
 
העלית הרבה מהמחשבות שלי

לא בטוחה שהמוכנות שלי להכיר גבר גרוש מספיקה. לדעתי הרבה גרושים מעדיפים להכיר רק גרושות, בדיוק בגלל הסיבות שציינת כאן. ולמה בעצם רק לגרושים יש חזקה על דברים שבלב ובינו לבינה? האם נשללת ממני הזכות להצהיר על פצעיי ברבים רק בגלל שמעולם לא הייתי על מדרגות הרבנות (בדרך למעלה ובדרך החוצה)? למה בעצם זה משנה אם זה רווקה או גרושה, משנה מה יש בפנים, לא? מלבד בנושא הילדים, אבל זה לא בטוח סיבה. אולי אין סיבה. כמו שאמרת, חוקים... לא באמת קיימים תודה
 
הסרתי דאגה מליבה ../images/Emo13.gif

מצד אחד אני מאד מבינה את דבריי ומסכימה איתם. מה זה משנה הטייטל, משנה מי האדם ומה יש ביננו. אבל הטייטל קיים, לא נכון להתעלם ממנו לחלוטין. למשל, נושא של ילדים. אני רוצה ילדים, אבל אם מדובר בגבר גרוש עם ילדים מאיפה לי לדעת שהוא מעוניין בעוד ילדים? לשאול שאלות כאלו לפני שבכלל מכירים? והאם לתשובה שתנתן יש רגליים ושורשים? מה כבר ניתן לדעת בשלב של אין הכרות לקראת הכרות? זה פשוט, אבל לפעמים זה מסובך. אולי אנחנו מסבכים זאת... תודה
 

ערסlight

New member
הנושא שעל הפרק

היי מירב, ווחד שאלה זרקת כאן. אני לא מתיימר לדעת את כל התשובות, אבל הייתי שם. בהכללה גסה מאד, נראה לי שאפשר לחלק את הגירושים לשתי קבוצות בסיסיות. אלה, שחיו כמה שנים ביחד, עברו אהבה, חבלי שיתוף, הורות, התפכחות, תסכול, כעס וכל מה שמלווה את המציאות היומיומית והקשה של יחד משובש ופוצצו את העסק. וגם אלה, שלמרות כל זה גם נשארו ביחד להרבה שנים. אלה שאחרי שהפציינט כבר מזמן מת אבל לא נואשו מלעשות לו הנשמה עד שאחד הצדדים [לפחות] נמאס לו ועשה מעשה. לדעתי, יותר מעניינת אותך הקבוצה הראשונה. ולו בגלל הגיל, בגלל הפוטנציאל להקים עדיין "משפחה נורמטיבית". מה שתראי אלה גברים שיש להם ילדים, מחוייבות לגידולם כהורים, קושי כלכלי שהוא חלק מובנה מהמציאות וגם טראומה של כשלון. מה שמתבקש על פניו במצב כזה זה לעצור. לנסות להבין מה לא עבד, מה למדנו על עצמנו, לעבור תהליך שיקום כלכלי וריגשי, לסדר מחדש את סדר העדיפויות האישי ורק אז להמשיך הלאה. חלק מהגברים, [בדרך כלל המוצלחים שבהם, אלה שיכולים] מאד קל להם למצא אהבה חדשה, לוותר על התהליך [הקשה והכואב] להכנס לקשר חדש [דף נקי] כאילו כלום. העסקים כרגיל. אבל הם לא, כל מה שהכשיל אותם בפעם הראשונה שריר וקיים. רק נוספו אילוצים נוספים. [רגשות אשמה לילדים, בעיות רגשיות עם גרושתם, מלחמת אגו מתישה שלא נגמרת, הכסף החסר...] גברים אלו, עוד לפני שמצמצו, מוצאים את עצמם באותו מצב. הבעיות בעינן רק במצב מורכב עוד יותר. ובמקביל יש להם אשה שבסך הכל רוצה "פרק א' רגיל". ילדים, בטחון... ובעל לעצמה. ההתנגשות של האינטרסים בלתי נמנעת. ילדים שלו מול ילדים שלנו. סדר עדיפויות שונה, מצב סבוך שגם במתכונתו הקודמת הקלה יותר נכשל. יש מעמד שלם של גברים כאלה. זו כבר תופעה חברתית נוכחת. הניואנסים רבים, הדינמיקה די גורפת.
 
בשורת איוב?

זה למעשה השורה התחתונה של דבריך? שלא משנה איך מסתכלים על זה, השילוב בין רווקה לגורש הוא בלתי אפשרי ונועד לכשלון? האם גבר גרוש חייב לשבת שבעה כל חייו על הקשר שהיה ואיננו? מתי בדיוק נהיים מוכנים ואילו תובנות הוא אמור להביא עימו לפרק ב'? מישהו באמת לומד מטעויות עבר? יש באמת חיסון לשברון לב עתידי? אין ללכת על בטוח, בלתי אפשרי, לא קיים וטרם נולד מי שימציא. אתה מתאר תמונה שמאד מובנת לי ומוכרת לי. אני אפילו נוטה להסכים עם רוב פרטיה, אבל השורה התחתונה.... אם הוא מתאבל, הוא יישאר לבד. אם הוא ממהר, זה רק יתפוצץ לו בפרצוף אז מה כן עובד? ולמעשה אתה טוען, שלא משנה מי זו תהיה, הסטטוס שלו הוא הבעייתי ולא המפגש בין הסטטוסים השונים. אתה למעשה אומר שגבר גרוש לא יצליח להגיע לפרק ב' נורמלי וטוב? צריכה הסברים
 

ערסlight

New member
בואי נמשיך להרהר

לא אמרתי שצריך להרים ידיים. מה שנדרש זה להבין ולהיות מודע לנסיבות. אני במקומך לא הייתי עסוק במצבם של הגברים אלא בודק עם עצמי מה באמת חשוב לי. חלק מבשלות ריגשית זו יצירתיות וגמישות מחשבתית. אפשר להפריד את האימהות מהזוגיות. אפשר לוותר על אמהות. אפשר גבר בוגר יותר, כזה שמוכן [מצרכיו הוא] לסיבוב נוסף. ואפשר לעשות את מה שנכון לך לאותו רגע ולא להיות עסוק בעתיד. [ויהיה מה שיהיה] וממילא, מה שיפה שלא באמת מישהו יודע, וממילא הכל זמני וגם לא כזה, אם יודעים להביט מהזוית הזאת. הכל תלוי במי את. לטעמי שלי, עדיף להתרסק מאשר לקפוא.
 

יעלילה1

New member
נדמה לי שקצת ענית לעצמך על חלק

מהשאלות. באופן כללי אני רוצה להגיד שכל אדם מגיע עם חבילה מורכבת משלו, וגם גירושים מהווים חלק מחבילה. לי יותר חזק הנושא של הורות. ההורות בעיני משנה אותך שינוי הכי משמעותי מבחינה אישיותית, יותר מהזוגיות, למרות שגם זוגיות וגירושים משנים אותך, זה לא כמו הורות. מעבר לכך, יש דברים שאחרי שחווים אותם הם באמת נראים לך אחרת. בפרק א' שלי גם היה לי חלום על חתונה לבנה, היום אני חושבת שהטקס אינו משמעותי, אולי פעם הוא סימל מעבר בסטטוס, היום... אין לי צורך בו. ויש כאלה שגם בפרק א' שלהם אין להם צורך בטקס שיסמל מעבר כזה. אולי כאשר המעבר בסטטוס הוא פנימי, נפשי, אמיתי, הצורך בטקס חיצוני הוא פחות? שאלה. הטקס יכול להיות משהו נחמד, חגיגה לקשר? או שאפילו אין צורך גם בזה. לדמיין הורות זה ממש לא כמו להיות הורה. לי זה מסתמל בלידה - אני לא יודעת איך זה לגברים, אבל מה לעשות, אני אישה, והלידה הראשונה מבחינתי סימלה את הפער הזה, בין המדומיין לבין המציאותי. נורא מאמינה באישיות, חושבת, שאישיות או אולי - נפש - היא בעלת משמעות וכוח רב, ויכולים להיות אינסוף צירופים בין בני אדם, גם פרק א' וב', וזה נורא תלוי באישיות/נפש של שני הצדדים. לא החוקים החיצוניים ולא השבלונות החברתיות, מה שקובע הוא איך כל נפש רואה את חברתה. כל צד חייב לקחת בחשבון את הצד השני עם מכלול ה"חבילה" שלו, ולא לצפות רק להבנה לגבי הצד הפרטי שלו ולחשוב רק על "אוי, כמה שהחבילה שלו תובעת ממני". מה שחשוב הוא - את אוהבת אותו? את האיש, האדם? והוא אוהב אותך, את האישה והאדם שאת?
 
החבילה לא תובעת ממני דבר ../images/Emo13.gif

את מדברת על אהבה, זוגיות - שלבים מאד מתקדמים. אני מדברת על ההתחלה, גבר מכיר אישה, אישה מכירה גבר. הגבר עבר כבר פעם את הסרט הזה של חתונה לבנה (הכוונה של בחתונה לבנה הוא לחתונה עצמה, לטקס לא למסיבה, לגודל, למיקום ולתפאורה... אלא להפוך לבעל ואישה) והאישה חולמת על החתונה מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא חולמת על ילדים והוא שבע. הם עוד לא מכירים אבל היו מאד רוצים. איך מדברים על דברים כאלו בשבל כזה? נשמע לי הדבר הכי אבסורד. אני עוד לא יודעת אם אני ארצה לשבת יותר משעה איתו על קפה ,אבל אני כבר אברר איתו בנוגע לרצון שלי להכניס אותי להריון וכמה פעמים... זו הדוגמה הכי בולטת, אבל יש עוד הרבה ניואנסים קטנים בסיטואציה הזאת. אולי לא צריך לטחון עד מוות כל דבר, אולי צריך להיות מחובר לרגע, לאדם ולהרגיש לבד מה מתאים ומה לא. אולי הדברים האלו יעלו מעצמם? ולא לחלוטין ירדתי לסוף דעתך בנוגע ללידה ומה היא סימלה עבורך...
 
הבדל בסיסי יחיד

כשאת מתחתנת עם גרוש + ילדים ברור לך שאת מתחתנת עם משפחה כשאת מתחתנת עם רווק בלי או גרוש בלי את מתחתנת איתו וכל השאר פולקלור שהרי גם שאת גולשת בין המחזרים את משתדלת ללמוד מהנסיון לא לחזור על טעויות וככה כשאת מתחתנת עם משפחה הכללים הנ"ל בטלים זהו מגרש חדש לגמרי מתקיימים בו חוקים אחרים ואת בתור אחת שמציצה אל עולם חדש דומה לאליס במידה מסוימת אחדות מאיתנו אכן מגיעות לארץ הפלאות אחדות מאיתנו מתעוררות ומהר כדי לחלום חלום חדש בהצלחה
 
חלום או סיוט? ../images/Emo8.gif

זה רק עניין של חוקים חדשים לי, דברים שטרם הכרתי ואלמד להכיר? מה השוני הגדול (מעבר לילדים וגרושה על הראש). זו לא מפשחה, זה גרוש עם ילדים. המגרש הזה שייך רק לו ואני אורחת בו? מתישהו אני אהפוך לשחקנית או שלנצח אהיה מבקרת ביציע או מקסימום בספספל? להתעורר או להמשיך לחלום ולהגיע לארץ הפלאות? תודה
 
למעלה