כשכווולן בהריון, איך אץן מתמודדות?

[lotosha]

כשכווולן בהריון, איך אץן מתמודדות?

אני יודעת שאני לא היחדיה שקשה לה עם זה שכל העולם ואחותו מסביב בהריון, לכן רציתי לשאול איך אתן מתמודדות עם המצב הזה?
הבוקר פתאום חשבתי שכל הבנות ממעגל המשמעותי הקרוב אלי בהריון: שתי הגיסות, בת דודה וחברה הכי טובה בעבודה.
כל השאר לא בהריון רק כי ממש לפני חודשים ספורים ילדו.
המצב הזה ממש מדרא.
מה אתן עושות בשביל להתמודד עם המצב הזה?

 

[שתיקת הברווז]

זה השתנה והתפתח...

בחודשים הראשונים של הטיפולים לקחתי את זה מאוד, מאוד קשה. בעיקר כשכל מי שמסביבי (בעיקר משפחה) נכנסה להריון מלנשום פחות או יותר, ועוד הריונות תאומים בשפע. והכי הכי מדכא היה שמדובר בנשים שאני לא ממש תופסת מההורות שלהן, בלשון המעטה. עם רוב ההריוניות אפילו ניתקתי קשר, פשוט לא הייתי מסוגלת לראות איך מפגישה לפגישה הבטן הולכת ומתעגלת והשיחות תופסות כיוון מגילוי המין, לקניית סלקלים, לבחירת שמות... מודה שהקנאה פשוט אכלה אותי.
אח"כ כשהטיפולים נכנסו לשגרה, אימצתי את המנטרה - ההריון שלה לא בא על חשבון ההריון שלי, אז מותר לי לשמוח בשמחתה. חזרתי עליו אלף פעם ביום, וזה עוזר עד עכשיו.

 

[פיפי99]

אין איך להתמודד

זה מדכא.
וכולן בהריון, כל הזמן.
שמעתי אתמול ברדיו שאושר זה תמיד עניין יחסי.
אם אף אחת לא היתה בהריון - זה לא היה מדכא להיות מאותגרת פוריות.
אבל כולן בהריון כל הזמן.
וזה מדכא.

בזו מסתכמת ההתמודדות שלי - לקבל את הרגש הזה, להכיר בו, ולהכיל אותו.

 

[Stella30]

מסכימה לגמרי

ולא איכפת לי בכלל-ובטח שכבר לא עובד עלי המשפט "אף אחת לא בהריון על חשבונך"
זה הרי לא גורם לי להרגיש טוב יותר..
היתה תקופה בעבודה שלי, שחצי מהנשים שם היו בהריון, וזה היה דיכאון המחץ, כי עם חלקן התחלתי את ההריון שלי...

כיום אני לא עושה שומדבר שגורם לי לאי נוחות.
יש ברית/ה ולא בא לי ללכת? אני לא הולכת.
יש אירוע משפחתי ולא בא לי לבוא כי יש לי בטן ולא רוצה מבטים ושאלות? אז אני לא הולכת.

אני לא מתנצלת יותר על שומדבר בפני אף אחת, בטח לא על איך שאני מרגישה.
זה מה יש, וההתמודדות מספיק קשה עבורי.

וזהו!

 

[GurB]

נושא כאוב

אני חושבת שזה החלק שהכי קשה לי להתמודד איתו בתהליך.

בעיקר כשחמש חברות טובות בהיריון כעת ועוד הרבה שילדו בשנה האחרונה

אני מודה שאני לא שמחה בשביל אחרות. ולא מרגישה אשמה בשל כך.
מה שבעיקר עוזר לי זה לקבל את זה ולא להתייסר מכך שאני לא בסדר.

ואם חברה קרובה מספרת לי שהיא בהיריון אני גם מרשה לעצמי להגיד לה בכנות שקשה לי כרגע להכיל הריונות, שעצוב לי מדי. יש מי שיכולה להבין יותר ויש כאלו שפחות אבל עצם זה שזה נאמר על פני השטח, מקבל הכרה ולגיטימציה זה כבר משחרר ומאפשר לפעמים להמשיך להיות בקשר למרות הקושי.

שולחת לך חיבוק של תמיכה והזדהות

 

[מצפה 26]

בגלל שאני מומחית אני אמרתי לחברה שלי שהיא

בהריון, כי היא אפילו לא יודעת מה זה בטא...

כשהיא עשתה את הבדיקה הביתית ויצא חיויבי בכיתי כאיו נקרע לי הלב,
אבל כשהגיעו תוצאות הבטא הייתי ממש שמחה בשבילה, ואמרתי לה שחשבתי שיהיה לי יותר קשה והיא שמחה על הכנות!

 

[סהרוריתה]

גם לי קשה

מסביבי כולן בהריון או שילדו...
בעבודה 2 בהריון מטיפולים(שהתחלנו יחד) והשלישית בת 40+ ואין לי מושג איך(נראה שטבעי).
כל המעגל הקרוב אליי כבר אימהות - ניתקתי קשר כמעט עם כולן.
ניתקתי את הפייס כי אני לא יכולה לראות יותר את התינוקות הקטנטנים של כולן או את הבוק הריון המהמם וכו'....
קשה לי אבל נראה לי שלגבי העבודה לפחות פיתחתי סוג של אדישות.אני לא מתעניינת כל כך וכשמספרים אני כמו ללא תחושה.לא יודעת איך הצלחתי אבל אני לא שמחה ולא עצובה...
את צריכה לעשות מה שנוח לך כדי להתמודד. את מכירה את עצמך יותר מכולם ואת יודעת מה גורם לך אושר ומה להבדיל גורם לך עצב גדול.
אני משתדלת לא להתעצב על אחרות כי הן לא אשמות שאני לא בהריון. אני גם מאוד משתדלת לא לשפוט הורות של אחרים. אני מכירה כל כך הרבה שחרא של הורים ובכל זאת קיבלו שפע של ילדים וזה לא תורם לי בכלל לשפוט את ההורות ולחשוב שהילד הזה הוא על חשבון הילד שלי.
יש דברים מורכבים מכדי שנבין למה הם כפי שהם....אין טעם לשאול או לדוש בזה כי אין תשובות לזה וזה רק גורם ליותר תסכול וכאב לב.
אני לא מתכחשת לרגשות שלי.ברור לי שקשה לי ושכואב לי...אבל לפחות אני משתדלת.
"דבש הכל דבש כל יום אני משקרת אותי מחדש...." ואיכשהו זה עובד ועוזר לי לעבור את היום ולהתכונן למחרת שיגיע...
וכן - יש לי אמונה שגם לי זה יקרה וגם לך!
שולחת לך חיבוק גדול!ונשיקות הרבה!

 

[רוצה להיות זברה]

ריגשת אותי

"אני משתדלת לא להתעצב על אחרות כי הן לא אשמות שאני לא בהריון. "

המשפט הזה כלכך נכון!! ריגשת אותי מאד בדברים שכתבת.

אכן כלכך קשה ואין שכולן כן ואנחנו לא .

אני תמיד מזכירה לעצמי שמה לעשות שלוש וחצי שנים זה המון זמן , ודברים קורים , אנשים מתחתנים , יולדים ,

או בסדר ההפוך , אין מה לעשות זה דרכו של עולם.

הזמן עובר ואי אפשר לעצור אותו .וגם לא הייתי רוצה שמישהי שאני אוהבת למשל או חשוב לי ממנה תעבור את הדרך שאני או כל אחת כאן עוברת .

זה משהו שלא הייתי מאחלת לאף בת אדם בעולם .

זהו .......אין מה לעשות חוץ מלחשוב ולהאמין שבסוף גם לנו זה יקרה.

 

[סהרוריתה]

נכון ונכון

תאמיני ותעשי כל שנראה לךנכון לעשות.
לי נראה נכון לקחת הפסקה, להחליף רופא, להתכתב בפורום, לבכות, לשמוח, לישון, לבזבז בטירוף, לאכול, להתעלם, להיות אדישה, לנתק את הפייס וכו וכו....כי זה נכון לי!!!
אני שמחה שהתחלתי לכתוב ולקרוא בפורום כי סוף סוף אני נחשפת לעוד שבאמת מבינות מה עובר עליי ויכולות להזדהות ממקום אמיתי ולא ממקום של "אוי מסכנה שלי..."
אפילו אמא שלי שכמה שאני אוהבת אותה...מרגיזה אותי ברחמים שלה ובדמעות שלה כי היא מרחמת ולא מבינה באמת את הקושי.
אין לי עוד הרבה להוסיף מלבד שתהיו חזקות ואמיצות ושתצליחו אמן!!!!!!!!!
חיבוקים ונשיקות לכולן ואמן ולכולן תהיינה בשורות טובות!!!!

 

[lotosha]

תודה לכל הבנות החמודות

על התשובות הכנות.
ניתוק הקשרים עם החברות זה הדבר שהכי עזר לי עד עכשיו מה שנקרא "רחוקה מהעין - רחוק מהלב", אבל עם המשפחה הקרובה זה איכשהו פחות עובד כי כל הזמן נאלצים להיפגש איתם.
תודה לכולן וחג שמח.

 

[פיפי99]

אני לא מנתקת קשרים.

ולא נמנעת מאירועים.

 

[שבלול 555]

קשה להתמודד עם הריונות של אחרים

זה לפעמים אפילו מכעיס,
הדרך שלי, היא פשוט להתנתק, לפחות עד ש"עובר לי",
בזמן שאני מתנתקת, אני מנסה להתחבר ולאמץ לליבי את כל הדברים הטובים שיש לי בחיים.

 

[מצפה 26]

אני משתגעת מזה....

טוטאלית

 

[misty10]

בואי נראה...

מאז שהיתחלנו את התהליך: לפני יותר משנה וחצי קרו הדברים הבאים:
גיסתו של בן זוגי נכנסה להריון, וגם ילדה ילדה מקסימה...
לאח אחר של בן זוגי שכבר היו לו 2 ילדים... נולד עוד אחד...
הבוס של בן זוגי הכניס את אישתו להריון... והיא ילדה לפני כחודש...
במשפחה של בן זוגי היו כבר למעלה מ- 5 לידות נוספות... (משפחה מרוקאית ממש גדולה ועצומה)
במשפחה שלי: אחותי הביאה עוד ילד... (הילד השני)
בן דודי ואישתו שגרים בארה"ב... גם הביאו ילדה...
ובכל מקום שאני הולכת אני מצליחה לראות נשים בהריון בשפע...
אז אני מבינה שגם תורי יגיע מתי שהו... ואני מקווה כל פעם שזאת הפעם שתביא לי את האוצר הקטן...
קשה לי, אבל אני לא יכולה שלא לשמוח בשמחתם... (וקצת עצוב לי, אבל אני מעודדת את עצמי... בכך שגם זמני יגיע...)

 

[ר ע ו ת ו ז ה ו]

יש ברירה???

אף אחד לא שואל אותי, ואף אחד לא עוצר את החיים שלו בגללי וזה טבעי (ומרגיז אבל טבעי).
ממש מזדהה עם השאלה רק שעכשיו בחג זה בא ממקום של נשים הריוניות בכל טיול שאליו יצאנו, אפילו מסלולי מים לא פשוטים שהיו בהם נשים עם בטן שלא היתה מביישת הריון תאומים בחודש שמיני לפחות ואני מסתכלת ואומרת לבעלי שיעשה את הכרטיס הנחה לרשות שמורות הטבע והגנים כי עד עכשיו אמרתי לו שבטח אכנס להריון וחבל כי לא נוכל לטייל ועכשיו אני מבינה שא"א לעצור את החיים ומי מבטיח לי שזה באמת יקרה- ההריון???
וחברה שיודעת על הטיפול התקשרה לשאול מה שלומי ובאותו משפט שסיפרתי לה על השלילי היא אמרה לי שהמחזור שלה מאחר והיא מקוה שלא נכנסה להריון בטעות אהההה

כמה חוסר טאקט.
וכל זה מרגיז כי למרות שזה לא בא על חשבוני זה מזכיר לי שאני בטיפולים כבר למעלה משנתיים וחצי ומה שאני רוצה ומתאמצת, בא כ"כ בטבעיות אצל האחר ואוףףףף, אני עצבנית ועצובה ומיואשת ובאיזשהו שלב זה נדחק הצידה ואני ממשיכה במרוץ היום-יום והטיפולים. צר לי שזה לא אופטימי, רק הפורום הזה קצת מקל עלי, אני באמת מרגישה שכאן מבינים אותי בדברים שאפילו הבעל לא יכול למרות שהוא רוצה ומנסה לתמוך.

 

[YaelHakeini]

לגבי הריוניות בטיול, אתן חייבות לשמוע משהו

הייתי הסופש בטיול טיפוס צוקים (כן כן כמו זה שאחריו גילינו את ההריון ההוא..). היה ממש כיף, רק ששנינו היינו בהלם מוחלט לראות על הצוק גם הריונית אחת בחודש מתקדם (שביעי?). אשכרה היתה לה ריתמה מיוחדת לנשים בהריון, שנקשרת מעל החזה ומתחת לבטן. היינו בשוק, ובעלי הסכים איתי שככל הנראה ההריון הזה הגיע לה די בקלילות... לא מצליחה לדמיין מצב שאני אסכן הריון בשביל טיפוס צוקים...או משהו, כלשהו... לפחות עשה רושם שהיא די פוסטמה -- גם זה משהו.

 

[ר ע ו ת ו ז ה ו]

לי קשה לראות

את ההריוניות שבקושי זזות ומסביבן רצים עוד 3-4 קטנים. בגלל שאני יודעת שאצלי זה בטוח לא יקרה...
וזו עם הבטן הע-נ-ק-י-ת, לא יכולתי שלא לתהות אם זה הריון תאומים אולי מטיפולים (למרות שהיו לידה עוד שתי בנות קטנות) מצד שני גם אתמול כשראתי שתי אמהות עם עגלות תאומים התחלתי לחשוב- איך מפסיקים את המח???

 

[ממשבקרוב]

יקירתי

 

[טוליתי]

רק על עצמי לספר ידעתי....לא פשוט בכלל

יש ימים מאד רגישים שכל הריון מעורר בי כאב נוראי,
ויש ימים קלים יותר.

באופן כללי, ואותו הדבר אמור גם לגבי אימהות עם תינוקות ופעוטות,
ברגע שרגישים אליי, חוסר הנוחות שליבסיטואציות האלה קטן במידה משמעותית.

עוזרת לי להתמודד המחשבה שאני עושה הכל כדי להצליח להיות בהריון,
ומכיוון שלא ניתן לדעת מתי ההריון יגיע, אז ייתכן מאד שתוך זמן קצר גם אני אהיה בהריון.