כשאת כתבת את המבחן... [חלק א']

יעל נור

New member
כשאת כתבת את המבחן... [חלק א']

מוקדש לחוקית... [הערת המערכת 1: בזמן הכתיבה חשבה הכותבת כי אורך המבחן שלוש שעות, מסתבר שאורכו של המבחן של לשכת עורכי הדין שלוש וחצי שעות, עם הקוראים הסליחה...] 29.10.2003 אישה יפה שלי, אני יושבת כאן והגרון שלי חנוק מזה שלא הצלחתי לשמוע אותך שנייה לפני ולאחל לך את ה"בהצלחה" האחרון... ניסיתי לענות, אבל את כבר כיבית את המכשיר... הגעתי לתא הקולי עשר פעמים לפחות ועדיין לא האמנתי שכיבית אותו ולא נתת עוד שנייה כדי שאולי נוכל לדבר. אני מקווה מאוד שאת מרגישה את כל איחולי ההצלחה שאני שולחת לך בכל שנייה ושנייה, אני כל כך בלחץ שאני מרגישה ממש כאילו אני עומדת עכשיו למבחן. ואני יודעת שאת תהיי בסדר. אני יודעת שאת הרבה יותר חכמה ממה שנדמה לך, אני יודעת גם שגם אם משהו יתפקשש ולא תעברי זה לא נורא. מקסימום עוד כמה חודשים של לימודים וטלוויזיה וחופש. מה כבר יכול להיות רע בזה. אני מקווה שתעברי כי זאת הקלה עצומה, להיות "אחרי". אפילו שפתאום הכל נראה כזה רציני, ואת כבר אפילו לא סטודנטית. בגלל שזאת תחושת הישג, לדעת שעשית את כל הדרך והגעת לסופה. אני כותבת לך ובראש מזמזם לי כל הזמן "אלוהים תעשה שהיא תעבור, אלוהים תעשה שהיא תרגיש עכשיו את כל האהבה שאני שולחת אליה" וככה שוב ושוב. מי יודע, אולי דווקא המבחן שלך יעשה ממני מאמינה... חיוך... אני כל כך אוהבת אותך. אני מקווה כל כך ששמעת בלב את ה"בהצלחה" שלי. עברו כבר שמונה דקות מרגע שהתחלת את המבחן ואני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלכתוב לך ולחכות לטלפון ממך בשנייה שאחרי. עוצמת עיניים לרגע ומתפללת, לא יודעת אפילו למי, שהכל הולך בסדר, שהשאלות הראשונות לא נוראיות מדי. שאת זוכרת את כל מה שלמדת.... עשר דקות, אחת עשרה דקות... אני סופרת אותן. תוהה באיזו שאלה את עכשיו... הולך לך בקלות או שאת מסתכלת עכשיו מסביב ותוהה למה זה קורה לך... שתים עשרה... איכשהו כשכותבת לך הזמן עובר. שלוש עשרה... באיזו שאלה את עכשיו? הרגשת כרגע שלחשתי לך באוזן שאוהבת אותך? ארבע עשרה... את בטח כבר בשאלה השישית, קוראת מהר ועוברת הלאה, לגמור כבר... זה אומר שנשארו עוד 94 שאלות... אלוהים, הזמן זוחל... חמש עשרה... אז מה הם רוצים לדעת עכשיו? מקרקעין? חוזים? אולי סדר דין פלילי? אלוהים תעשה שהיא תדע, תעשה שהיא תרגיש שאני שולחת לה כוחות... תעשה שתרגיש את הלב שלי שאיתה פועם לה את התשובות... עדיין חמש עשרה, הזמן עצר... הפה שלי יבש. השלפוחית מציקה לי, זה אומר שאת צריכה פיפי, או שזו רק אני? נושמת עמוק, מנסה להרגיע אותך ואת עצמי... רק כעבור שעה מותר לצאת לעשות פיפי. משוגעים. מקווה שהשלפוחית לא מציקה לך... שבע עשרה... את יודעת את התשובות. אני מזכירה לך שאת יודעת... שמונה עשרה... תוהה אם ללכת לעשות פיפי בשביל להקל על השלפוחית שלך. מחליטה נגד. אני אלך איתך בעוד שעה, בינתיים לוחשת לחשים מרגיעים. תשע עשרה... באיזו שאלה את עכשיו? אני מנסה לחשב... בטח את כבר בשאלה העשירית. את הרי קוראת מהר... עשרים... תעצרי ותנשמי. תשימי לב לסמן את התשובה במקום הנכון.... עשרים ואחת דקות... שעון החול עובר לאט... מחליטה ללכת לעשות פיפי, אולי זה יעזור גם לך.... עשרים ושתיים, עשרים ושלוש... אני שומעת את האכזבה בקול שלך. זה שובר לי את הלב. נושמת עמוק... את זוכרת את הזמנים? תשימי לב, הם מנסים לבלבל אותך, אבל את יודעת את התשובה... עשרים וארבע דקות... מנסה לצלצל אלייך, איזו טיפשות, את עוד עמוק בתוך המבחן... כמה זמן את צריכה? שעה וחצי? אם כן אז שליש כבר כמעט מאחורייך... עשרים וחמש דקות... נושמת עמוק. אלוהים תעשה שהיא בסדר, תעשה שהיא בסדר... אני מדקלמת מנטרה קבועה... עשרים ושש... תעשה שהיא תסלח לי. ידעתי שאני צריכה להיות שם. עבודה ארורה. תסכול... עוצמת עיניים, להירגע, צריכה לשלוח לך רוגע... עשרים ושבע... חמש עשרה שאלות כבר בטח מאחורייך... אולי אפילו יותר. גאון שלי. עשרים ושמונה... מקווה שלא כואבת לך הבטן, שהגב לא מציק... מנסה למצוא את המיתר שלך... עוצמת עיניים... מנסה לראות אותך יושבת שם. המון אנשים מסביבך ואת עם המבחן שלך, מרימה מדי פעם ראש ומתבוננת מסביב. אלוהים, תעשה שיהיה לה בסדר... עשרים ותשע... "על משכבי בלילות חיפשתי את שאהבה נפשי"... לא יודעת מילים של תפילה, רק את התפילות הקטנות שלנו מכירה... את הפיוטים. חצי שעה עברה... הלב שלי מאיים להתפקע. לא נראה לי שהייתי לחוצה כל כך במבחן של עצמי... הפה שלי יבש. שלושים ואחת דקות... אם תנצלי את כל הזמן שעומד לרשותך זה אומר שאני אשמע את קולך בעוד 150 דקות. זה נראה לי נצח... מכשירים ארורים. את לא שומעת את הלב שלי מדבר איתך? שלושים ושתיים... סדר דין אזרחי עכשיו? בזה את מעולה. לא לתת להם לבלבל אותך! הזמן זוחל... כמה שאלות כבר פתרת? עשרים וחמש? שלושים? שלושים ושלוש דקות עברו... מספר עגול כזה ויפה... נאחזת בשטויות. אוהבת אותך, מקווה שאת מרגישה ויודעת. דואגת. שלושים וארבע... שלושים וחמש... שלושים ושש... הזמן לא עובר לי. עושה את עצמי עובדת... הראש שלי כל הזמן איתך, הלב שלי היה איתך גם קודם... שלושים ושבע... שלושים ושמונה... איך אפשר לעמוד בזה? איך לא השתגעת במבחן שלי? שלושים ותשע... כמה שאלות כבר אחרייך? את צריכה פיפי? המבחן קשה או בסדר? אלוהים תעשה שהיא בסדר... עוצמת עיניים ושולחת לך אהבה והצלחה... ארבעים דקות עברו. את עוצרת לחדד את העיפרון? ארבעים ואחת... הרגשת שנשקתי לך על העורף? ארבעים ושתיים... את בסדר? מה עכשיו, אתיקה? שוב הם עם השטויות שלהם... אנחה... את יודעת את החומר, אני יודעת שאת יודעת... ארבעים ושלוש... ארבעים וארבע... אצלנו יורד עכשיו מבול ורוח מטורפת... גם אצלך? מקווה שלא קר לך.... ארבעים וחמש... קולות של מכוניות בגשם, מקווה שיש לך מספיק שקט, שאף אחד לא מפריע לך... שולחת לך ריחות טובים של גשם שינקו לך את החששות מהלב ויעזרו לך להתרכז... ארבעים ושש... עוד פחות מרבע שעה מותר לעשות פיפי... מקווה שאת מתכוונת לצאת להפסקה... כמה שאלות מאחורייך? הכל הולך בסדר? היד לא כואבת לך מדי? אני דואגת... [המשך יבוא...]
 

יעל נור

New member
כשאת כתבת את המבחן... [חלק ב']

ארבעים ושבע... שירים מעצבנים ברדיו, הם לא מבינים שאת עושה מבחן עכשיו? איך זה שכל העולם לא עוצר עכשיו? ארבעים ושמונה... האצבעות שלי קופאות, אולי צריך לסגור את החלון מחדש... ארבעים ותשע... הגשם הפסיק ונשארה רק רוח קרה... חמישים... עוד עשר דקות את יכולה לקחת לעצמך פסק זמן... אלוהים שעובר לה בסדר, בבקשה... חמישים ואחת... רק עוד מקסימום 130 דקות... נצח של ממש... נכון שאת בסדר? חמישים ושתיים... איך את מרגישה, עובר לך בסדר? הזמן בורח לך או שהקצב שלך בסדר? כמה זמן את צריכה בכלל? מנסה אותך שוב, הטלפון עדיין מכובה, כמובן... טיפשה שכמותי. חמישים ושלוש... חמישים וארבע... כמה שאלות נשארו? את יוצאת להפסקה ברגע שאפשר? בית משפט שלום, בית משפט מחוזי, בית משפט עליון, הוצאה לפועל... חמישים וחמש... כבר עברת את החצי של השאלות? שולחת לך חיבוק, מרגישה את הגוף שלך נצמד לשלי, מעבירה לך מחומי... את משעינה את הראש על כתפי... חמישים ושש... מתי יגמר כבר הסיוט הזה? חמישים ושבע... יהיה בסדר, אני לוחשת באוזנך... את צוחקת, הנשימה שלי מדגדגת אותך... טוב, טוב, אני מפסיקה להפריע לך, תתרכזי... את יודעת את התשובות. חמישים ושמונה... עוד שתי דקות הפסקת פיפי. אני מתפללת שתקחי אותה, הטיול הזה באמצע המבחן מזרים דם חדש... חמישים ותשע... שישים... והנה שעה שלמה עברה... את הולכת להפסקה קצרה? מלווה אותך לשירותים, ככה בשקט. שישים ואחת... כמה שאלות עוד נשארו? לא משנה. מתגנבת איתך לתא השירותים ורואה אותך ככה. את מרימה עיניים וצוחקת, את מפריעה לי להתרכז את אומרת... אני מפנה את הגב... שישים ושתיים, אני כל כך אוהבת אותך... שישים ושלוש... שישים וארבע... שישים וחמש... כמה זמן צריך למבחן אחד של מאה שאלות? זמן ארור! תנשמי... אל תאבדי את הסבלנות, לא לעשות טעויות טיפשיות... שישים ושש... שישים ושבע... שישים ושמונה... הזמן עוצר. בטח כבר חזרת לשולחן שלך ואת שוב פותרת שאלות... עכשיו אני יודעת מה לא שמתי לך בערכת הבחינה – שעון! טיפשות שכזאת... מקווה שאת מסתדרת... שישים ותשע... הממ... מספר מעניין שישים ותשע... שולחת לך תחושות נעימות של סקס מוצלח. שומעת אותך גומרת... שבעים... צריך לחזור למחשבות לימודיות... כבר שאלו על חוזים? שבעים ואחת... העיפרון שלך מספיק מחודד? לקחת מסטיק? אולי קצת שוקולד? הטלפון שלך עדיין מכובה... מקווה שהולך לך בסדר... שבעים ושתיים דקות... אוהבת אותך ומשתגעת מרחוק. קחי את כל הזמן שאת צריכה... שבעים ושלוש... את רעבה? אולי תחזרי בערב ונצא לחגוג באיזו מסעדה טובה? שבעים וארבע... שבעים וחמש... כמה שאלות כבר מאחורייך? את כבר רואה את הסוף? נכון שזה לא כל כך נורא כמו שחושבים? תזכרי, כשאת מתלבטת בין שתי תשובות בד"כ התשובה הנכונה היא ההפוכה לזאת שאת רוצה לסמן... חוקיות טיפשית... שבעים ושש... נעמדת מאחורייך ועושה לך קצת מסאז' בכתפיים ובגב, שלא יפריע לך להתרכז... שבעים ושבע... את מתקרבת לחצי של הזמן... מה לוקח לך כל כך הרבה? מרגיעה את עצמי, למה לך למהר? חשוב לשים לב לפרטים. שבעים ושמונה... את שמה לב שהם מסמנים כשהם מבקשים לדעת מה לא נכון? תזכרי - אם יש יותר מתשובה אחת נכונה תקראי שוב את השאלה, יכול להיות שביקשו לדעת מה לא נכון... שבעים ותשע... הכל בסדר איתך? אני דואגת. לו הייתי יכולה לעוף הייתי עפה עכשיו עד אלייך, מתבוננת בך דרך החלון. שתראי אותי שם שולחת לך הצלחה ואהבה. שמונים... רוצה לחיות איתך ביחד עד גיל מאה לפחות, לשבת איתך על הספסל בגינה, את אני, והפיליפיניות שלנו... טוב, אם תתעקשי אולי ניקח איזו יפהפיה בלונדינית... שמונים ואחת... בלוח הכפל זה אומר תשע כפול תשע... מנסה למצוא משמעות במספרים, אין להם. הם רק מייצגים של דקות שחולפות עלייך בלעדי. דקות של מבחן קשה שפשוט צריך לעבור בשביל להגיע לשלב הבא... שמונים ושתיים... שמונים ושלוש... מקווה שהידיים שלך לא קפואות, מקווה שהם הבינו שם שחורף בחוץ ולא הפעילו מיזוג בעוצמה מירבית... מקווה שאת בסדר. יודעת שאת בסדר, אבל בכל זאת דואגת... שמונים וארבע... פולניה שכמותי, דואגת גם כשלא צריך... גאונה שלי, מוכשרת שלי, אישה חכמה ומדהימה שלי... ראיתי איך פתרת לך מבחנים בחצי היסח הדעת כשהחברים שלך ישבו וירקו דם ועוד סיימו הרבה אחרייך... שמונים וחמש... ואני יודעת כמה למדת... חכמה שלי. שמונים ושש... את עדיין לא זמינה. שמונים ושבע... שמונים ושמונה... הסוף כבר קרוב נכון? יותר דפים יש מאחורייך מאשר לפנייך... אני מרגישה את זה... שמונים ותשע... שעה וחצי... החצי הגיע. שעון החול הולך ואוזל... מעכשיו יהיה יותר זמן מאחורייך מאשר לפנייך... אני מוצאת שיש בכך משהו מרגיע. תשעים ואחת... תשעים ושתיים... תשעים ושלוש... כל דקה נמשכת נצח. תשעים וארבע... מנסה אותך שוב. עדיין מכובה. איך זה שהמבחן האמיתי תמיד לוקח יותר זמן? אולי כי אנחנו יודעים שזה חשוב אז מוצאים יותר כוחות... תשעים וחמש... לפחות מחר כבר תדעי לטוב (ולטוב פחות) איך היה... עוד מעט קט וזה מאחורייך. בחיי שמגיעה לנו חופשה. אוף. אולי כדאי לבדוק את הלוטו ששלחתי אתמול... תשעים ושש... איך שאני יודעת לספור פתאום כשזה חשוב... זה כמו שישים ותשע רק הפוך, סקס לא יוצא מזה... האסוציאציות שלי הופכות למוזרות יותר ויותר. אני אוהבת אותך! זה עולה ומתפרץ בי. אוהבת, אוהבת, אוהבת אותך. תשעים ושבע... כמה שאלות עוד נשארו לך? סימנת הכל בדף התשובות? תשעים ושמונה... תשעים ותשע... מספר יפה. אולי בדיוק עכשיו את מניחה את העיפרון... מבט אחרון בטופס ואת אוספת את הדברים שלך וניגשת לבוחנת. היא שמה אותו בערימה ונותנת לך אישור בחינה (אם יש אצלכם דבר כזה) ואת הולכת לעבר התיק ופותחת אותו... מכניסה את הדברים ויוצאת החוצה, שולפת את הפלאפון ומדליקה... [המשך יבוא...]
 

יעל נור

New member
כשאת כתבת את המבחן.... [חלק ג']

מאה דקות כבר עברו... מהצד השני של הקו עדיין דממה. המזכירה שלך עדיין עונה לי בקולה המעצבן. לא הגיע הזמן להקליט הודעה משל עצמך? מאה ואחת דקות... או שאולי כלבים? חיוך... מנסה למצוא משמעות. 101 דקות ומאה ואחד דלמטים... יופי, הנה אני מדברת שטויות... מאה ושתיים דקות... וגם סרט ההמשך... אותו דווקא לא ראינו, למרות שזכור לי משהו לגבי הסוף שלו, אז בטח ראינו קטע בטלוויזייה... זה מה שקורה כשמתמכרים גם לערוצי הילדים. מאה ושלוש... אולי ננתק את הכבלים אחרי המבחן שלך? נדמה לי שאנחנו רואות יותר מדי טלויזייה... נו מילא, חורף עכשיו וזה כייף להתכרבל ביחד בין השמיכות ולראות סרט קיטשי. מאה וארבע... המזכירה שלך עדיין מתעקשת שאת עוד פותרת שאלות. אוף. מאה וחמש... קר לי, מקווה שאת בסדר. מאה ושש... את קרובה בכלל לסיום? זה בטח סימן שאת יודעת את החומר ולא התייאשת מלעבור את המבחן. מאה ושבע... בטח יש למספר הזה משמעות מיסטית כי הנה אני שוב מתפללת... אלוהים תעשה שהיא בסדר... עוצמת עיניים, נושקת למצח שלך, הוא קר. תרגעי, הכל בסדר, זה אוטוטו נגמר... מאה ושמונה... מאה ותשע... מאה ועשר.... כמעט שעתיים. אנחה. מאה ואחת עשרה, מספר מיסטי כמעט - 111, הגיוני כי את מספר אחת תמיד. אז זה נותן חיזוק לטענה... חיוך... המשמעות שאנחנו נותנים לדברים... אוהבת אותך כבר אמרתי? מאה ושתים עשרה... השעה השנייה מתקרבת לקיצה במהירות. מאה ושלוש עשרה... הכל בסדר איתך שם? הלב שלי מתכווץ בכאב, צריך לשמוע את קולך... מאה וארבע עשרה... כל כך הרבה זמן זה לוקח? כבר הפסקתי לספור כמה פעמים הגעתי למזכירה שלך. שלום היא אומרת ואצלי אין שלום, כמהה לקולך, לחיוכך. רוצה לדעת שהסיוט כבר מאחורייך... מאה וחמש עשרה... זה מתחלק בחמש, וזה טוב, אני חושבת. היגיון מתימטי חסר הגיון. מאה ושש עשרה... עוד ארבע דקות ועברו שני שליש מהזמן... מאה ושבע עשרה... בטח כבר נמאס לך מהמבחן. אני מתעטשת. מאה ושמונה עשרה... תזכרי שאם קשה לך קשה לכולם... באמת. ואת יותר חכמה ואת תצליחי. מאה ותשע עשרה... שעתיים. בכל מקרה רק עוד שישים דקות וזה נגמר... תוהה מה קורה איתך. כבר עברת על כל השאלות? מה לוקח לך כל כך הרבה זמן? כמה מעצבן הדבר הזה, זמן, לך הוא בטח עובר נורא מהר, ולי שמחכה הוא עובר בקושי... הדקות זוחלות... מאה עשרים ואחת דקות... עוד מספר יפה. סימטרי כזה. מאוזן לגמרי. מאה עשרים ושתיים דקות. מעניין אם הפלאפון מראה כמה שיחות נכנסו כשהוא היה מכובה... אני חושבת שזה לפחות שישים... אולי יותר. לא מצליחה להתאפק, רוצה לשמוע אותך בשנייה שתדליקי אותו... מאה עשרים ושלוש...מנסה שוב. את עדיין במבחן. אלוהים תעשה שהיא בסדר... מאה עשרים וארבע... הבטן שלי מכווצת כולה. הפה יבש. דווקא היום את צריכה לנצל את כל הזמן? ברור לי שזה כך. מאה עשרים וחמש... עוד חמישים וחמש דקות נפרשות למולי, ארוכות כנצח... את לא יוצאת משם? יודעת שזה טיפשי. אם חושבים על זה מאה שאלות אמורות לקחת לפחות מאה דקות, וזה בטוח לוקח יותר... מאה עשרים ושש... ממוצע של דקה לפחות לשאלה, לא?!... אם עוד פעם אחת היא אומרת לי "שלום" אני מרביצה לה. מאה עשרים ושבע... מקווה שלא מתחיל לכאוב לך הראש. זה רק מבחן, בסוף הוא יגמר, ידעתי שהייתי צריכה להתעקש ולהשאיר לך בקבוק מלא. אז היית סוחבת קצת, אז מה? מאה עשרים ושמונה... מאה עשרים ותשע... מאה שלושים... מאה שלושים ואחת... מאה שלושים ושתיים... את עדיין לא זמינה. מאה שלושים ושלוש... הזמן מסרב להתקדם, אולי זה עוזר לך שהוא נעצר, אולי את פשוט צריכה עוד זמן, אני מנסה להרגיע את עצמי. הדופק שלי בטח מטורף. איך לא השתגעת במבחן שלי? מאה שלושים וארבע... מאה שלושים וחמש... עוד פחות משעה את אמורה לסיים... את בטח כבר זזה באי נוחות בכיסא. לשבת רצוף כל כך הרבה זמן זה קשה. אני שוב מתקרבת ומלטפת לך את הגב, מעסה לך קצת את הכתפיים, מנסה לשחרר את הנקודות הכואבות בגב. מאה שלושים ושש... את בטוחה שהכל בסדר? מאה שלושים ושבע... מאה שלושים ושמונה... מזל שאין הרבה מבחנים כאלו במהלך החיים, המתח לא עושה לי טוב. לפחות אני יודעת איפה את ולא התחלתי להעביר בראש תסריטים של פיגועים ותאונות. מאה שלושים ותשע... זה אומר כבר הרבה יותר מדקה לשאלה. מנסה לחשב כמה דקות לשאלה זה כן אומר, המוח לא עובד כראוי... מאה ארבעים... את עדיין לא זמינה. זה אומר דקה נקודה ארבע... שזה כמה שניות בכלל? מקרה אבוד. מאה ארבעים ואחת דקות... במאה שמונים הסיוט אמור להיגמר. הנה אני מניחה שישר תדליקי את הפלאפון. אלוהים תעשה שהיא בסדר, אלוהים תן לי לשמוע אותה בקרוב... אלוהים, אתה לא שומע? מאה ארבעים ושתיים... מאה ארבעים ושלוש... מאה ארבעים וארבע... עדיין היא אומרת לי שלום. מעצבנת שכמותה. היא לא שומעת שאני לא יכולה יותר? מאה ארבעים וחמש... שוב מתחלקים בחמש. זה אומר משהו בכלל? מאה ארבעים ושש... אחד ועוד ארבע ועוד שש זה אחת עשרה, הנה את שוב מספר אחד, אבל כפול... מאה ארבעים ושבע... כל כך קשה הם עשו את המבחן? רשעים שכמותם. הם לא יודעים שהאישה שלי נבחנת היום? מאה ארבעים ושמונה...מאה ארבעים ותשע... היד שלי כבר מחייגת בלי לשאול אותי או לחשוב אפילו... גם היא כבר לא יכולה בלי לשמוע אותך. זוכרת איך זה היה פעם, כשבשבתות היית רחוקה כמעט תמיד. שעתיים וחצי. עוד חצי שעה וזה נגמר... מקווה שהכל בסדר איתך. מאה חמישים ואחת... את שומעת? עוד מספר יפה. מאה חמישים ושתיים... את עדיין כותבת? אולי את כבר בדרך לתיק שלך ובעוד שנייה אני אשמע צלצול מוכר? הטלפון נשאר דומם, מעצבן שכזה. היא עדיין אומרת לי שלום, ואצלי בלב יש מלחמה איתה. אוהבת אותך, מתפללת בשבילך ומשתגעת לי כאן בשקט. מאה חמישים ושלוש... מאה חמישים וארבע... באיזו שאלה נתקעת? איך אני יכולה לעזור? באיזה ספר אני צריכה להציץ? ההוא שיצא ראשון, את רוצה שאני אשאל אותו? או שהוא מאלה שיוצאים מהר פשוט כי אין להם מושג... מאה חמישים וחמש... עוד אחד שמתחלק בחמש. מאה חמישים ושש... את עדיין בפנים? לא נמאס לך? את לא יודעת שמתקנים תשובות נכונות והופכים אותן לטעויות? מה קרה פתאום שזה לוקח לך כל כך הרבה זמן? כואב לך הראש? בואי, הנה תעצמי עיניים לרגע ואני אנשק אותן. עכשיו יותר טוב נכון? מאה חמישים ושבע... אולי פשוט שכחת להדליק אותו? אולי את כבר מזמן בחוץ ורק הוא מכובה? כמה מייאש זה חוסר ודאות. מאה חמישים ושמונה... מאה חמישים ותשע... היא עדיין אומרת לי שלום. מה איתך? הכל בסדר? אני כל כך דואגת... מאה שישים.... הסוף כבר ממש קרוב ואת עדיין שותקת. אני כבר ממש דואגת. מאה שישים ואחת... מאה שישים ושתיים... מאה שישים ושלוש... הרקות שלי הולמות כמו בסרט המצוייר שאת אוהבת עם הבת האלרגית והאבא המוזר... מאה שישים וארבע... מאה שישים וחמש... מאה שישים ושש... אני חושבת שאני משתגעת כבר, הלב שלי מאיים להתפוצץ מרוב אוהבה ודאגה. מאה שישים ושבע... מאה שישים ושמונה... מאה שישים ותשע... אפילו אסוציאציות של סקס אין לי מזה, רוצה רק לשמוע אותך כבר... מאה שבעים... מאה שבעים ואחת... איפה את? מאה שבעים ושתיים... מאה שבעים ושלוש... מאה שבעים וארבע... מאה שבעים וחמש... הנה את בטלפון! אנחת רווחה. אני כל כך אוהבת אותך. נשיקות. ומה שלא יהיה – המבחן הזה לפחות מאחורייך... ילי שלך [הערת המערכת 2: לפי התוצאות הלא רשמיות היא עברה את המבחן... טפו טפו חמסה חמסה וכד'… וזה לא הפך אותי למאמינה באלוהים, רק בה.]
 

Falcor28

New member
וואו...

זה היה ארוך
אבל מצאת לך דרך מצויינת ויצירתית להעביר את הזמן מורט העצבים הזה. מסרי
לחוקית גם בשמי
(וגם לי מגיע התחלתי השבוע עבודה חדשה !)
[זה רשמי כבר?]
 

עודד א

New member
../images/Emo49.gif

זה רק אני או שאתה עולה על דרך המלך
הרי היא לך דרכך היחידה, דרך המלך היא שירתך. בלה, בלה, בלה
 

Falcor28

New member
לפחות הפעם...

אני לא צריך לחכות עד ארבע לפנות בוקר בשביל לשמוע את השיר הזה
ו...
 

S h a m i

New member
מזל טוב מותק...

אכן כמו שכתבת לי אנחנו על מסלולים דומים... עדיין יש כמה השלמות פה ושם...
 

עודד א

New member
שלושה דברים יש לי לומר על זה

1. יעלי-כישרון כתיבה יש לך, זה בטוח
2. חוקית יקרה- כמה אהבה יש לאישה הזו אלייך. יאללה, כמה מזל יש לך. 3. פעם אחרונה שאני אומר שהתסריטאים של "24" לא יודעים על מה הם מדברים ושלא יכולים לקרות כל כך הרבה דברים בעשרים וארבע שעות. אוקיי, חוזר בי. אני כבר הרגשתי ששלוש השעות האלה לא יגמרו... ובכלל
על תוצאות המבחן
 
למעלה