אתמול בכיתי
New member
"כשאת אומרת לא....
למה את מתכוונת?" אני כלכך לא אוהבת את השיר הזה. כי שאת אומרת לא! את אומרת לא.... לא יודעת איך כל אחת מכן חווה את היום הזה.... אני אישית? ארבע שנים מחכה בדריכות... מחכה לראות מה יעלה בהכרעת הדין של קצב. והנה יום הדין הגיע. אני לא יכולה להגיד שאני מאושרת. כי מדובר במעשים נוראיים. מדובר בעבריין מין. שפשע במעשים שיהדהדו עוד שנים קדימה..... כן יודעת שלפחות אפשר לחזור לנשום. משהו בגלגלי הצדק סופסוף מתחיל לזוז...אולי יש פה קצת משפט ראווה. גם אם כך, ליבאופן אישי אין בעיה עם זה. אחרי כל המעשים שהוא עשה, ואחרי שהנזק שגרם, זה הזמן שלו לשלם. ואני מקווה שהוא ישלם ביוקר. ולא, עונש קלון לא מספיק. ולא, הכרעת דין של אשמה גם לא מספקת. היכולת שלו לבצע מעשים שכאלו ועוד לטרפד כל ניסיון של הבנות להתקומם- הוא בלתי נסבל. יכולה רק לתאר לעצמי מה חוות כל אותן מתלוננת שאזרו אומץ וכנגד כל הסיכויים קמו כנגדו. כנגד הנשיא לשעבר. ואין לי אלא להוריד בפניהן את הכובע. בפני כולן. גם אותה אחת שהשמיטו את כתב האישום שלה. בטראומה כמו בטראומה, אין דבר כזה שאין דבר כזה והכל יכול להיות. כל כך הרבה מקרים שכאלו, ועדין בורות מוחלטת בתחום. אני שומעת מסביבי, כאן ועכשיו, נשים מבוגרות, אינטילגנטיות שהיו בקלות יכולות להיות קורבן (כנראה שבדיוק בגלל זה) איך הן יוצאות להגנתו של קצב, בקולי קולות, למה רק עכשיו? איפה הן היו המתלוננות? למה הן לא קמו ויצאו מהחדר..... אלו מילים של בורות ושל פחד. בורות בהקשר של טראומה וההשלכות שלה. ופחד מתוך ידיעה שאם זה קרה למישהי כזו, זה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו. כמה קל להאשים מישהי אחרת, ולהרחיק את זה מאיתנו. אז לא, זו בהחלט יכולה להיות כל אחת מאיתנו (הייתי שם אני יודעת ומכירה את הדרך הקשה של הגשת תלונות ועימותים) ובדיוק כדי שזו לא תהייה דרך בלתי אפשרית, יש מקום לקול צעקה. כמו זה שנשמע .. ואני מקווה שהבורות תתפזר לאיטה והפחד יתפוגג...... ובמקום להרחיק את מה שמפחיד, נקרב אלינו את אותן נפגעות רק בעצם הידיעה, שזו לא אשמתן. קול צעקה חרישי. ולא קול דממה מחריש. "את לא לבד" זו לא רק סיסמה. זה מצב תודעתי. כל כך קיוויתי שזו תהייה הכרעת הדין ולא מרגישה הקלה. איזה יום כבד. לא פלא שזה מזג האוויר. ליבי עם המתלוננות שהפעם רואות קצת צדק..... וליבי לא פחות עם המתלוננות היומיומיות שנבלעות במערכת וקולן לא נשמע. ראיתי בהפגנה את דורית אברמוביץ, מעריכה את פועלה.... אפשר סופסוף לראות, שלפעמים מלחמות משתלמות. שובי לביתך / דליה רביקוביץ' "מָה לָךְ בַּחוּץ יַלְדָּה מָנוֹחַ לֹא מָצְאָה רַגְלֵךְ צִפּוֹר פְּצוּעָה, חִזְרִי אֵלַי וְשׁוּבִי לְבֵיתֵךְ הַאֲזִינִי לַקּוֹלוֹת הָרַעַם עַל גַּגּוֹת בָּתִּים מִקּוֹל סוּפָה שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ סַהַר חֲצוֹת גָּבוֹהַּ אוֹר עַל עַנְפֵי אִילָן תְּנִי לְנַפְשֵׁךְ לִשְׁמֹעַ זֶמֶר קָטָן שָׁם צֶמַח לַעֲנָה שָׁם נֶפֶשׁ מַרְעִידָה מִקֹּר חַלּוֹן אָפֵל וּתְרִיס מוּגָף שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ סַהַר חֲצוֹת גָּבוֹהַּ... שְׂאִי עַיִן לַמָּרוֹם כְּבָר סֶדֶק שַׁחַר מַאֲפִיר נֵעוֹרָה כְּבָר צִפּוֹר אַחַת שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ" סליחה אם זו הודעה קודרת מדי.....
למה את מתכוונת?" אני כלכך לא אוהבת את השיר הזה. כי שאת אומרת לא! את אומרת לא.... לא יודעת איך כל אחת מכן חווה את היום הזה.... אני אישית? ארבע שנים מחכה בדריכות... מחכה לראות מה יעלה בהכרעת הדין של קצב. והנה יום הדין הגיע. אני לא יכולה להגיד שאני מאושרת. כי מדובר במעשים נוראיים. מדובר בעבריין מין. שפשע במעשים שיהדהדו עוד שנים קדימה..... כן יודעת שלפחות אפשר לחזור לנשום. משהו בגלגלי הצדק סופסוף מתחיל לזוז...אולי יש פה קצת משפט ראווה. גם אם כך, ליבאופן אישי אין בעיה עם זה. אחרי כל המעשים שהוא עשה, ואחרי שהנזק שגרם, זה הזמן שלו לשלם. ואני מקווה שהוא ישלם ביוקר. ולא, עונש קלון לא מספיק. ולא, הכרעת דין של אשמה גם לא מספקת. היכולת שלו לבצע מעשים שכאלו ועוד לטרפד כל ניסיון של הבנות להתקומם- הוא בלתי נסבל. יכולה רק לתאר לעצמי מה חוות כל אותן מתלוננת שאזרו אומץ וכנגד כל הסיכויים קמו כנגדו. כנגד הנשיא לשעבר. ואין לי אלא להוריד בפניהן את הכובע. בפני כולן. גם אותה אחת שהשמיטו את כתב האישום שלה. בטראומה כמו בטראומה, אין דבר כזה שאין דבר כזה והכל יכול להיות. כל כך הרבה מקרים שכאלו, ועדין בורות מוחלטת בתחום. אני שומעת מסביבי, כאן ועכשיו, נשים מבוגרות, אינטילגנטיות שהיו בקלות יכולות להיות קורבן (כנראה שבדיוק בגלל זה) איך הן יוצאות להגנתו של קצב, בקולי קולות, למה רק עכשיו? איפה הן היו המתלוננות? למה הן לא קמו ויצאו מהחדר..... אלו מילים של בורות ושל פחד. בורות בהקשר של טראומה וההשלכות שלה. ופחד מתוך ידיעה שאם זה קרה למישהי כזו, זה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו. כמה קל להאשים מישהי אחרת, ולהרחיק את זה מאיתנו. אז לא, זו בהחלט יכולה להיות כל אחת מאיתנו (הייתי שם אני יודעת ומכירה את הדרך הקשה של הגשת תלונות ועימותים) ובדיוק כדי שזו לא תהייה דרך בלתי אפשרית, יש מקום לקול צעקה. כמו זה שנשמע .. ואני מקווה שהבורות תתפזר לאיטה והפחד יתפוגג...... ובמקום להרחיק את מה שמפחיד, נקרב אלינו את אותן נפגעות רק בעצם הידיעה, שזו לא אשמתן. קול צעקה חרישי. ולא קול דממה מחריש. "את לא לבד" זו לא רק סיסמה. זה מצב תודעתי. כל כך קיוויתי שזו תהייה הכרעת הדין ולא מרגישה הקלה. איזה יום כבד. לא פלא שזה מזג האוויר. ליבי עם המתלוננות שהפעם רואות קצת צדק..... וליבי לא פחות עם המתלוננות היומיומיות שנבלעות במערכת וקולן לא נשמע. ראיתי בהפגנה את דורית אברמוביץ, מעריכה את פועלה.... אפשר סופסוף לראות, שלפעמים מלחמות משתלמות. שובי לביתך / דליה רביקוביץ' "מָה לָךְ בַּחוּץ יַלְדָּה מָנוֹחַ לֹא מָצְאָה רַגְלֵךְ צִפּוֹר פְּצוּעָה, חִזְרִי אֵלַי וְשׁוּבִי לְבֵיתֵךְ הַאֲזִינִי לַקּוֹלוֹת הָרַעַם עַל גַּגּוֹת בָּתִּים מִקּוֹל סוּפָה שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ סַהַר חֲצוֹת גָּבוֹהַּ אוֹר עַל עַנְפֵי אִילָן תְּנִי לְנַפְשֵׁךְ לִשְׁמֹעַ זֶמֶר קָטָן שָׁם צֶמַח לַעֲנָה שָׁם נֶפֶשׁ מַרְעִידָה מִקֹּר חַלּוֹן אָפֵל וּתְרִיס מוּגָף שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ סַהַר חֲצוֹת גָּבוֹהַּ... שְׂאִי עַיִן לַמָּרוֹם כְּבָר סֶדֶק שַׁחַר מַאֲפִיר נֵעוֹרָה כְּבָר צִפּוֹר אַחַת שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ" סליחה אם זו הודעה קודרת מדי.....
) פשוט ראיתי אותה בטלויזיה ויש לי זכרון מאוד טוב ממנה מהלימודים, היא לא לימדה אותי ישירות בלימודים (בפסיכו), אלא חברות מתחומי לימודים אחרים (סוציולוגיה כמובן) ויכולה להגיד לך שיש לה עדת מעריצות, גם בגלל היותה האישיות שהיא, כלסבית מוצהרת....וגם בגלל שהיא מרצה בחסד. וכראיתי אותה בהפגנה בטלויזיה זה היכה בי..... אבל את רק מחזקת את התחושה שלי אם כך..... : ) ולך רק אומר, את מה ששלמה ארצי אומר הכי טוב....."תתארו לכם" "תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים ומעל גגות, הכוכבים והזמן עובר בלי פחד "
