כשאני אהיה גדול

[מלאה בקסם]

כשאני אהיה גדול

אומר בני בן השלוש אני אעלה לשמים לבקר את אבא.

 

[s u p e r m e]

מקסים../images/Emo7.gif

 

[איתן ג]

שלומות לך . האם את יכולה

לשתף אותנו יותר ? ממני איתן

 

[מלאה בקסם]

איתן שלום

קודם כל, עלי לבקש את הטלפון של עפרה, אם תוכל לשלוח לי, בקשר לקבוצת התמיכה של מי שבן/בת זוגם התאבד. מספר אנשים כבר פנו אלי בעניין, ואשמח אם יפנו עוד. איך שהוא הייתי רוצה שהעניין יקרום עור וגידים, כי יש לו מקום. סער. סער היה בן 7 חודשים לערך, כשאביו בחר במותו. דניאל היה בן 7. א´ היתה בת 11 וחצי. א´ כעסה, כועסת, ובעיקר מדחיקה. מוחקת אותו מקיומינו. רק בלילות, בשקט, אם היא באה אלי למיטה, היא בוכה. היא בת 14 היום. נערה. אפילו בבת המצווה שלה הוא לא היה. דניאל שקע אל תוך הבתוך. מחפש בכל גבר מזדמן, ידיד או שכן, את דמות האב שכל כך אהב. דניאל שקע לתוכו, הפך מילד חברותי, ספורטיבי ומצחיק לילד רציני וסגור, ונטול חברים. סער לא יודע מכלום. הוא בן שלוש. אבא בשמיים. -"אמא, אל תבכי, אבא ייצא מתחת לבוץ" -"מי שעולה לשמיים לא יורד לעולם, סער" -"אבא בשמיים עם סבא? ועם אמא שלך?, וגם קיוט שם?" (הכלב) -"כן, חמוד" -"אבא עשה אותי, נכון?" -"אבא שם הרבה סוכר, ובגלל זה אתה כל כך מתוק" ואיך לא אבכה? איך הוא הפסיד אותו? הוא - האב, והוא - הבן. ואיך חסר לו משהו, חסר לו משהו שהוא אפילו לא יודע מה הוא. דמות אב. ותמיד תחסר לו, כל חייו. כל חייו יחפש אחר הריק הזה, הריק הזה שהוא אפילו לא יודע איך הוא נראה, מרגיש, מריח, מחבק, אוהב. אבא. לעולם יחפש, לעולם יחסר. ואפילו ואהיה האמא הכי טובה בעולם. לא אהיה לעולם אבא. ודניאל אומר: -"סער, אני לא רוצה לדבר על זה, תעזוב אותי".

 

[M 26]

2 תגובות....

שלום חיה קודם כל ריגש אותי עד דמעות מה שכתבת לגבי בנך הצעיר. ולגבי ביתך, אולי תנסי לשכנע אותה לכתוב כאן בפורום, אנחנו קבוצה קטנה (אבל איכותית

) של ילדים של..., מה גם שכמוני היא יכולה לדבר עם הורים של... אחים של... חברים של... אין לי ספק שהפורום כאן מאד מאד עוזר. שבוע טוב מיכל

 

[estherd]

קבוצת תמיכה

שלום לך לא יכולתי להמנע מלקרוא את הודעתך המרגשת שהופנתה לאיתן. גם אני אשת מתאבד - מזה שנה, אבל לא עם ילדים קטנים כל כך, אלא אחרי 29 שנות נישואין עם 3 ילדים גדולים, ואחד קטן שהיה בן 12.5. גם הבר מצווה שלו היתה כבר ללא אביו. המזל שלו שיש לו אח גדול שהוא מעריץ וגיסים שאוהבים אותו, ובכך מעניקים לו איזושהי דמות אב. ולמרות זאת, כמו בנך, הוא מתבודד, ומעדיף לא לצאת מהבית. הוא היה ילד מלא שמחת חיים ומרץ מתפרץ שלא נח לרגע, היום הוא מסוגל לראות טלוויזיה שעות - בשכיבה. אם אני דוחפת אותו להפגש עם חברים, הוא מעדיף שיבואו אליו. הבילוי המועדף עליו הוא להיות בבית עם אחיו או ללכת איתי - אפילו לקניות. הנכדה שלנו היתה בת 4 חודשים, כלומר דור נוסף נפגע. היא לא תכיר את סבא שלה. המצבים שאת מתארת בקשר לילדים שמוחקים אותו מוכר לי כל כך - וזה לא קשור לגיל שלהם. שניים מילדי נוהגים כך ואפילו לא אומרים את המילה "אבא" מאז הארוע. בתי הגדולה מדברת איתי על הנושא, אבל היא אומרת "הוא". אף פעם לא "אבא". אני מאוד בעד קבוצת תמיכה שאת מדברת עליה לבני זוג , אני מאוד מרגישה בחסרונה וגם חיפשתי דרך איתן וממנו למדתי שאין כזו כרגע. אסתר

 

[s u p e r m e]

גם אני בעד.

גם לי סיפור דומה שונה. וחסרה כל כך קבוצה שלנו בני הזוג... מוזר כל כך שאין כזו פעילה.... לי שתי בנות קטנות מתוקות וחכמות. אחת בת ארבע, והשניה בת שנה. קשה לי לראות אותן עכשיו בלי אבא במסיבת חנוכה ביומולדת בגן, אז לעבור בת מצוה, חתונה, נראה לי בלתי אפשרי... אני מצטרפת לבקשה של קודמותי!

 

[ד שם בדוי]

הבן שלי

היה בן 7 היום 21 אנחנו מדברים על הכל אבל בציניות ובלי מחילה ועם המון פחדים. למרות כל ה"יעוצים" שעברנו. הוא עדיין בקושי אומר את המלה "אבא". והיום, עם הסיפור הנורא של הודיה (אני יודעת שהיתה גם אמא שעשתה מעשה כזה לשתי בנותיה) המילה אבא עוד פחות נתפשת.

 

[עפרה חרמש]

קבוצת תמיכה לבני זוג

לחיה, איני "לקוחה" של הפורום אבל היום נכנסתי כי איתן אמר לי שאת מחפשת אותי. בינתיים איתן מטפל בקבוצה של בני זוג ואני מקווה שהיא אכן תפתח בעתיד הקרוב מאד. זו אינה הקבוצה עליה שוחחת איתי בכינוס, אבל יכול להיות שדרך קבוצת בני הזוג יהיה ניתן להקים גם קבוצת תמיכה למשפחות כולל הילדים. בררתי וזה אכן קיים ויש לפסיכולוגים בארץ נסיון גם עם קבוצות כאלה. כמובן, שגילאי הילדים צריכים להיות דומים. אני מאד מקווה שאת תרתמי לארגון קבוצת בני הזוג ואולי בעקבותיה לארגון קבוצת המשפחות. התרגשתי מאד לקרוא את תגובת ילדיך. גם התרגשתי מהשם שבחרת לך "חיה" אכן עמותתנו היא "בשביל החיים" עפרה

 

[מלאה בקסם]

תודה על הכל.

אני אהיה בקשר עם איתן וניצור את זה שתקום הקבוצה. חיה. זה השם שבחרו לי הוריי כשנולדתי.