כרגע!חדשות ערוץ 10...נשואים גאים...

טליאמתי

New member
טוב...ישנתי אחרי זה 11 שעות.

זה אומר משהו?
הכתבה הייתה על גברים נשואים ששלא כמו במקרה שלנו (אצלנו, להזכירכם עברו 10 שנים עד שהוא עלה על זה ועוד כמה של התלבטויות וחיבוטי נפש קשים), ידעו על הומואיותם לפני החתונה, נישאו בתקווה להרפא מה'מחלה' ואחרי כן החליטו להתגרש. על הקושי שבחיים הכפולים, על ההתלבטות, על הפרידה, על תגובת האישה (אם כי זה היה הקטע הזניח בכתבה ובצדק. מפני שהם היו האישיו), על הויתור על חיי משפחה. רואיינו 3 גברים, אחד במסווה כיוון שעדיין הוא בשלב ההתלבטות האם לעזוב או לא ושניים בגלוי. כמו בכל כתבת יומן, נגעו בקצה הקרחון אבל לדעתי הייתה כתבה ריאלית ומאוזנת, לא בכיינית יותר מדי אבל מרגשת. כנראה מהמקום שלי כיוון שהלב שלי הבין כל מילה שנאמרה וכל אחת שלא נאמרה. הקטע שהכי ריגש אותי וכאב אפילו יותר, היה הראיון עם הבחור הצעיר מבין השלושה, חן, איש הייטק אשר כשלוש שנים לפני החתונה שיתף את אמו בידיעה שהוא הומו. היא אמרה לו את המשפט שגרם לו להחליט ל'ישר' קו. משהו כמו: לא בבית ספרנו. (לא ציטוט מדוייק, נשבעתי שאזכור אבל זה נעלם לי בשעות השינה הארוכות וחסרות המנוחה). במהלך הראיון היא הודתה שעשתה טעות איומה והוא אמר לידה שלמעשה זה מה שגרם לו להחלטה להנשא אלא שלאחר זמן קצר ביותר הוא הבין שאישה לא תרפא אותו. גם הגבר השני שהתראיין בגלוי, איש שבחשבון זריז אמור להיות בין 50 ל-60, אמר משפט שגמר אותי ודווקא אותו אני זוכרת היטב: הוא אמר: אהבתי את אישתי מאוד אבל רק אחרי שהתאהבתי בגבר הבנתי שלא ידעתי מה זו אהבה. אני חושבת שהוא ריגש אותי מאוד מפני שבנוסף לנינוחות שלו עם עצמו, מין שלמות שהדהימה אותי, הייתה עוד נקודת השקה עם חיי. הוא החליט שעליו לחיות את חייו בלי להסתתר במהלך מלחמת יום הכיפורים כאשר הטנק (נדמה לי, או משהו דומה) שלו קבל פגיעה וכולם נהרגו והוא היחידי שנותר על הרגליים. הוא אמר שהבין שאם מישהו למעלה החליט שדווקא הוא ישאר, הוא חייב לעצמו חיים אמיתיים ונכונים. עכשיו... אצלנו דווקא ההחלטה של אישי לשעבר להנשא באה מאותו מקום. לא שכולם נהרגו סביבו, ולא מלחמת יום כיפור אבל מאוד דומה. במלחמת שלום הגליל, כשהיה בלבנון ולאור מה שראה שם הוא חזר עם החלטה כל כך חזקה שזה הזמן לעשות את הצעד שאני, שעד אז וגם היום הייתי נחרצת נגד האקט הרשמי של נישואין, ישר הסכמתי. אתם יודעים מה? נענתי ללא היסוסון קטן אחד, עד כדי כך הוא היה בטוח בעצמו ובהחלטה. דרך קבלת ההחלטות, המקומות מהם אנחנו מקבלים אותן והכוחות שמשפיעים, נתן לי סוג של בעיטה בבטן. כמו שאתם מבינים, בשבילי, זו הייתה כתבה משמעותית וד.א. ראיתי אותה בזכות אישי לשעבר שהתקשר להודיע לי עליה... הוא נופש בצפון עם חברים אבל דואג לעדכן אותי, הלשעברית שלו. חיים מוזרים... כנראה שלמרות הכל הוא תמיד ישאר קצינת החינוך והתרבות שלי!
תראו כמה דברתי על 5 דקות של כתבה! מקווה שתהיה לכם שבת נעימה בחיפה. נראה שזכיתם ביום שמשי!
תתחרדנו לכם להנאתכם!
 
תודה ../images/Emo24.gif

דרך הפריזמה שלך, הדברים נשמעים מרגשים אולי עוד יותר משהיו, לו הייתי צופה בהם בעצמי. מקווה שאת מחלימה ומתחזקת
 

טליאמתי

New member
כן, ודאי,אני אכן חזקה מאשר אתמול

ובכל יום מאתמולו. יחד עם זאת, דברים קטנים כמו הכתבה הזו, גורמים מדי פעם לזכרונות לצוף וגם זה עם פרפספקטיבת הזמן שעובר, כך שבגדול אני בסדר. הרגש והאהבה מצאו את מקומם הנכון וזה מצויין. ואם נשמעת בקולי מדי פעם עייפות החומר, זו האופטימיות שלי שקצת שחוקה בפינות אבל זה בעיקר בגלל הדברים הקטנים שמרכיבים את החיים. פרנסה ודומיה. מלחמה אינסופית שפשוט רומסת אותי. אני מקווה שגם זה יתאזן מתישהו, אולי כשאצליח להכריח את עצמי לחזור לכתוב. באמונה שלי: דבר טוב מביא אחריו דברים טובים נוספים אז נשאר לי 'רק' לשנס את אצבעותי ולהוציא אל הכתב את כל מה שיושב לי בפנים ויש כל כך הרבה. ותודה על האמפטיה!
שמש ואמפטיה הם שילוב שאי אפשר לעמוד בפניו!
 
קדם לכתבה ראיון מרגש לא פחות

במגזין הבוקר של חדשות 10 דיברו ארוכות הבחור שהכין את הכתבה (ינון משהו? סליחה שלא זוכרת) ואבי סופר, האיש המדהים שהיה אחד המרואיינים בה. ישבתי בחדר המתנה מלא אנשים וחייכתי מאוזן לאוזן, בגאווה מדהימה כאילו חבר אישי וקרוב שלי מתראיין שם. בלי שיהיה לי קשר ישיר לנושא (להיות לסבית שמעולם לא הכירה ארון מפנים נחשב?) הרגשתי הזדהות מדהימה וגאווה אדירה. לדעתי הראיון הבוקרי היה הרבה יותר יעיל ומסעיר ואינפורמטיבי מהכתבה בערב וחבל שלא מספיק אנשים נחשפו אליו. אבי סופר הדהים אותי באישיות שלו, בפתיחות שלו, בכנות הסוחפת שלו, ואגב הוא לא נראה דקה מעל 40 ויש לו בת, בת 32. אבל זה לא קשור. הוא פשוט השתלט (בנועם, בלי אגרסיביות) על השיחה כי היה לו חשוב להכניס כמה שיורת מדיע ברגע הטלוויזיוני שניתןל ו ואני כ"כ מעריכה אותו על זה. הוא סיפר איך בשנות ה- 70 לא היתה בכלל קיימת אפשרות לחשוב על חיים הומוסקסואלים וכשכבר עלתה מאוחר יותר המילה לאוויר זה היה בהקשרים של "זונה ממין זכר נרצח...". הוא תיאר איך לחיות בארון זה להיות מת מבפנים ואיך ככל שאתה קרוב לאנשים כך אתה משקר להם יותר. אם תקחו בחשבון שהוא נישא לחברתו מגיל 14, אפשר לתאר כמה זה קשה... כשנסע לחו"ל ראה הומואים אמנם אבל לא ראה זוגיות אלא רק מין מזדמן וחשב לעצמו שאם זה כל הסיפור, זה לא שווה את זה. רק בגיל מבוגר יחסית, כשהיה בן 35 בערך, נדמה לי, וראה לראשונה בחייו, בגרמניה, זוג גברים מתנשק ברחוב, יכול היה להסתכל על עצמו במראה ולהגיד "טוב, אני הומו". ומשם החל תתליך ארוך וקשה של יציאה מהארון. כשנשאל למה הוא בעצם נחשף, ענה "אם אני בן 17 יושב עכשיו מול הטלוויזיה ומרגיש מת מפנים, ואני רואה שיש חיים אחרים, שאפשר לחיות את האמת שלך, וזה מציל אותי..." (ציטוט לא מדויק אבל קרוב). הלוואי שאפשר היה לשדר את הראיון ההז בכל בתי הספר כמה פעמים בשנה! ואגב, לאחר שהתגרש הוא חי 15 שנה עם בנזוג וגם עכשיו הבנתי שהוא בזוגיות. האיש הזה גרם לי כ"כ לרצות לחבק אותו! הוא מדהים ואמיץ וחכם כ"כ! וכבר אמרתי לכם לפני המון זמן, ואני חוזרת ואומרת - ערוץ 10 הוא הערוץ הכי פרנדלי בסביבה. תענוג לראות את הגישה שלהם.
 

טליאמתי

New member
הוא באמת מאוד ריגש. שוב...

אולי הגיל הקרוב לגילי אולי הנינוחות האדירה שלו עם עצמו... אין ספק שהוא נראה אדם טוב והעביר את המסר. אהבתי אותו מאוד.
 

Loretail

New member
I know Avi Sofer..

We met In Germany many years ago in a gift show if it is him and we had dinner together. He is friendly and sweet in rl as well.
 
למעלה