קדם לכתבה ראיון מרגש לא פחות
במגזין הבוקר של חדשות 10 דיברו ארוכות הבחור שהכין את הכתבה (ינון משהו? סליחה שלא זוכרת) ואבי סופר, האיש המדהים שהיה אחד המרואיינים בה. ישבתי בחדר המתנה מלא אנשים וחייכתי מאוזן לאוזן, בגאווה מדהימה כאילו חבר אישי וקרוב שלי מתראיין שם. בלי שיהיה לי קשר ישיר לנושא (להיות לסבית שמעולם לא הכירה ארון מפנים נחשב?) הרגשתי הזדהות מדהימה וגאווה אדירה. לדעתי הראיון הבוקרי היה הרבה יותר יעיל ומסעיר ואינפורמטיבי מהכתבה בערב וחבל שלא מספיק אנשים נחשפו אליו. אבי סופר הדהים אותי באישיות שלו, בפתיחות שלו, בכנות הסוחפת שלו, ואגב הוא לא נראה דקה מעל 40 ויש לו בת, בת 32. אבל זה לא קשור. הוא פשוט השתלט (בנועם, בלי אגרסיביות) על השיחה כי היה לו חשוב להכניס כמה שיורת מדיע ברגע הטלוויזיוני שניתןל ו ואני כ"כ מעריכה אותו על זה. הוא סיפר איך בשנות ה- 70 לא היתה בכלל קיימת אפשרות לחשוב על חיים הומוסקסואלים וכשכבר עלתה מאוחר יותר המילה לאוויר זה היה בהקשרים של "זונה ממין זכר נרצח...". הוא תיאר איך לחיות בארון זה להיות מת מבפנים ואיך ככל שאתה קרוב לאנשים כך אתה משקר להם יותר. אם תקחו בחשבון שהוא נישא לחברתו מגיל 14, אפשר לתאר כמה זה קשה... כשנסע לחו"ל ראה הומואים אמנם אבל לא ראה זוגיות אלא רק מין מזדמן וחשב לעצמו שאם זה כל הסיפור, זה לא שווה את זה. רק בגיל מבוגר יחסית, כשהיה בן 35 בערך, נדמה לי, וראה לראשונה בחייו, בגרמניה, זוג גברים מתנשק ברחוב, יכול היה להסתכל על עצמו במראה ולהגיד "טוב, אני הומו". ומשם החל תתליך ארוך וקשה של יציאה מהארון. כשנשאל למה הוא בעצם נחשף, ענה "אם אני בן 17 יושב עכשיו מול הטלוויזיה ומרגיש מת מפנים, ואני רואה שיש חיים אחרים, שאפשר לחיות את האמת שלך, וזה מציל אותי..." (ציטוט לא מדויק אבל קרוב). הלוואי שאפשר היה לשדר את הראיון ההז בכל בתי הספר כמה פעמים בשנה! ואגב, לאחר שהתגרש הוא חי 15 שנה עם בנזוג וגם עכשיו הבנתי שהוא בזוגיות. האיש הזה גרם לי כ"כ לרצות לחבק אותו! הוא מדהים ואמיץ וחכם כ"כ! וכבר אמרתי לכם לפני המון זמן, ואני חוזרת ואומרת - ערוץ 10 הוא הערוץ הכי פרנדלי בסביבה. תענוג לראות את הגישה שלהם.