כנסו כנסו

Chenchookm

New member
אהבתי מאוד!

והאמת שאני לא מתבייש לומר שאחרי הקריאה הרגשתי שאני חייב לעשות עם עצמי חשבון נפש קטן:) פסקת הסיום מתמצתת: "ולמען הסר ספק – אין עדויות חותכות המצביעות על כך שפרפקציוניסט עולה על אדם הישגי "רגיל" באיכות הביצועים שלו. ההיגיון רומז שההפך הוא הנכון. לפרפקציוניסט יש סיכוי גדול יותר "לשפוך מנוע" כבר בשלבים מוקדמים, בעוד שעמיתו יודע לנהל את עצמו במינונים נבונים יותר של מאמץ מחד, ומנוחה קצרה ומחזקת על זרי הדפנה מאידך." זה מאיר המון המון תחומים בחיים (לא רק של ילדות-הורות) והכתבה מאוד רלוונטית לפורום הזה לדעתי.
 

ofra221

New member
נראה לי

שצריך לשלוח אותה ליועץ של ה4 שנתית שדי עצבן אותי אתמול ומעניין אותי מה דעתו על העיניין (עד כדי כך שנראה לי שאתמקד בתוכניות הרגילות ואזנח את התוכנית הזו- שהיא תכלס אשליה בהתגלמותה) מלבד זאת כתבה יפה ונכונה החוכמה בחיים זה איזון בין כל דבר שעושים "דרך המלך" . ופרפקציניסטים זה אכן דבר שמקלקל את כל ההנאה בחיים ומוביל לדעתי ליצירת אנשים פסימיים שרואים את חצי הכוס הריקה בכל דבר, כי כל דבר לדעתם היה יכול להעשות בצורה טיפה יותר טובה
 

July84

New member
אפשר לשאול למה את חושבת שמסלול זה הוא אשליה?

אשמח לדעת אם פיספסתי משהו
תודה ולימודים נעימים
 

ofra221

New member
זה נאמר באופן אישי כלפי המצב שלי

לאו דווקא נכון לכולם:) בכל אופן מסר בדרך
 

88sami

New member
הי עפרה :)

מה קורה?? למה את שינית גישה לגבי התוכנית?? בכל מקרה, אם את נרשמת לטכניון, דברי איתי...... אני בתקופת מבחנים עכשיו וזה מזה מוזר לי, אתמול היה לי מבחן והרגשתי שחזרתי אחורה בזמן - שוב עם הלחץ שלפני, כל נושא ה"להשיג חומר", ה"דודות" שלא נותנות לצאת לשרותים............. אני מרגישה לגמרי ברגרסיה :)
 

ofra221

New member
היי גם לך ../images/Emo13.gif

אני אדבר איתך בקרוב... ולא להתייאש מקצת מבחנים- ירידה לצורך עליה זוכרת???
 
לא כ"כ התחברתי

פרפקציוניזם בימנו הוא מטרייה רחבה להרבה תופעות, קצת כמו "הפרעת קשב וריכוז".
 
בכמה מילים

כי וירולוגיה זה ממש ממש משעמם. לדעתי בימינו לרצות להבין, לדעת ולהתמקצע נהפכו למילים "גסות" בחוגים מסוימים. פרפקציוניסט, מי שרוצה להגיע לתוצאה המקסימלית שלו נחשב ל"חנון החדש". ממתי אמני הרנסנס נחשבים לאיזה פסיכים איזוטריים אחרי שעבדו 10 שנים על אותו המבנה? נכון שאנחנו חיים בעידן של אינטגרציה, ולדעתי גם הרצון שלנו להצליח בהכל הוא סוג של פרפקציוניזם, מבוזר אמנם. האם בהכרח לרצות לעשות משהו על הצד הטוב ביותר הוא כזה "חסרון אישיותי נוראי"? האם בהכרח זה כ"כ נוראי לאמר - השקעתי, ואני די מוכשר, וקיבלתי פחות ממה שרציתי? נכון שצריך להתפשר, ועושים בחירות מסוימות, אבל ממתי לשאוף לטוב ביותר שלך היא כזו מילת גנאי? הורים צריכים לעודד ילדים לממש את עצמם. הם לא צריכים ללחוץ עליהם, הם בהחלט צריכים לדעתי לתת להם את הכלים, כלכלית ונפשית להגיע למימוש עצמי, ולדעת גם מתי להניח לילד, ולתת לו לנוח, ולעכל. פשוט... נמאס לי לשמוע שלהצטיין זה משהו שצריך לעשות מתחת לשולחן, ולהציג אותו כאילו זה "היה ממש בלי מאמץ".
 

ofra221

New member
לדעתי

אני לא חושבת שכל מי שרוצה להצליח ומשקיע ע"מ להצליח נחשב פרפקציוניסט יש הבדל להנ"ל בדר"כ מצטרפים גם חוסר שביעות רצון גם אם המטרה הושגה, תחושת כישלון תמידית הזנחה של דברים אחרים על חשבון אותו מרדף חסר תכלית בהרבה מהמיקרים או לנסות לשפר דבר שאין לו שום משמעות (אני לא מדברת בהכרח על ציונים) אימלול של האנשים בסביבתך בקיטורים אין סופיים ולחץ תמידי גם אם אין שום צורך בכך (כל זו דעתי בלבד ע"ס הכרותי עם מספר אנשים המוגדרים כנ"ל
)
 
השאלה איפה עובר הגבול...

לי נראה שהכתבה קצת קוראת להורים להפסיק להעשיר את הילדים מחשש שיהיו "פרפקציוניסטים". אמנם גם בעיניי הכנה לגן וגן מחוננים הם קונספטים הזויים מה, אבל הכנה לצבא, או קורס עזר לבגרות נראים לי לגיטימיים וכלל לא מעוררים פרפקציוניזם או חוסר שביעות עצמי תמידי.
 

Chenchookm

New member
אני לא הבנתי כמוך את הכתבה

אני לא חושב שהיא קראה להורים לדלל את ההעשרה וההמרצה של ילדיהם או שהיא קראה להצניע מצויינות. אני הבנתי שכוונת המשורר היתה לשים עין על המידה שבה הדברים האלו נעשים (התהליך החינוכי) ואיך הם נתפסים בעיננו ומושרשים בילדים .זה נכון שפרפקציוניזם יכול להתפרש במובן הרחב (ממש כמו אינטיליגנציה וכו') אבל בכתבה הצביעו על תופעה ספציפית שהסימפטום שלה הוא אי-היכולת להשלים עם חוסר-מושלמות בביצוע (וההשלכות שלה).
 

lilo4

New member
לוקחת את זה צעד אחד קדימה

עד כמה שאני הבנתי, הכותב לא מתכוון שצריך להפסיק להעשיר ילדים, או להפסיק לחתור למצויינות. הכוונה היא שהורים צריכים לשים דגש על המאמץ וההשקעה של הילד, ולא על מידת ההצלחה שלו. כלומר- אם ילד מאוד אוהב לצייר או לעבוד עם פלסטלינה והוא ממש נהנה, אבל מה לעשות התוצאה לא משהו- יש הורים שינסו לגרום לילד לעשות משהו אחר שהוא טוב בו, רק כדי לקבל תוצאות. הכוונה של הכותב היא שצריך לעודד ילדים לעשות מה שהם אוהבים, אבל גם לעודד אותם להשקיע ולהתאמץ למרות שהתוצאות לא מיידיות. היום הנטייה היא דיי אחרת. אם עשית משהו והתוצאה לא טובה, זה נחשב לכישלון. גם אם נהנית מהעשייה, גם אם למדת ממנה המון וכו' וכו', בסופו של דבר התוצאה הסופית היא זו שקובעת.
 
כמה פעמים קרה לך שאהבת משהו והשקעת בו

ולא הגעת לשום תוצאות, אבל נהנית נורא מהעשייה? אולי אני אדם קצת נחות, אבל לא יצא לי להפגש בחיי בחוויה כמו זו שאת מתארת. אם אהבתי משהו והשקעתי בו, הצלחתי בצורה סבירה לחלוטין (אולי לא מקום ראשון, אבל לשביעות רצוני), סבירה מספיק שאיפשרה לי להנות ולא להרגיש רע על כל ההשקעה. וגם, הייתה תמיד מגמת שיפור בגלל ההתמדה והעשייה. אם לא נהניתי מהעשייה, גם הפסקתי להשקיע, ושימות העולם. לא הצלחתי להתמיד במשהו במשך שנים שלא מצאתי את היופי שבו.
 

lilo4

New member
אבל זה בדיוק ההבדל

ועל זה בדיוק מדובר בכתבה. אני באופן אישי מוגדרת ומגדירה את עצמי בתור "פרפקציוניסטית". זה אולי נשמע מקסים, ואיזה יופי ואני מקפידה על כל פרט, וזה נורא חיובי והישגי ומקסים. אבל זה לגמרי לא. כי אני, לעומתך, כן מכירה הרבה מאוד חוויות כאלה. אם על ההתחלה לא הרגשתי שאני טובה, פשוט עזבתי את זה. הפסקתי לעשות הרבה דברים שנהניתי מהם, בגלל שלא הייתי טובה בזה, ולאנשים כמוני זה גורם להרגיש מאוד מאויימת- אם אני לא טובה, אני בעצם לא קיימת- כמובן שזו הקצנה, אבל זה בדיוק ההבדל. הדרך שבה פעלת היא הדרך הבריאה- לעשות דברים שאנחנו נהנים מהם. כמובן שיהיה שיפור עם הזמן, אבל גם אם בסופו של דבר התוצאה "רק" סבירה, זה בכלל לא משנה, כי זו לא המטרה. בדיוק על זה הפסיכולוג דיבר בקטע. כן צריך לשאוף להישגים, אבל גם להבין ש-100 זה לא הדבר היחידי בחיים, ולא תמיד המטרה. לא צריך להיות הכי טובים בכל דבר. לפעמים משקיעים המון מאמץ במשהו, אבל התוצאה בסופו של דבר בינונית. פרפקציוניסטים בנקודה הזו ירגישו אכזבה וכישלון, לעומת אנשים "בריאים" שירגישו שהם השקיעו והרוויחו מההשקעה, לא מהתוצאה, לא מהשורה התחתונה. וזה בדיוק ההבדל. פרפקציוניזם זו קיצוניות, והיא לא טובה [רק למקרה שהצטיירתי בהודעה בתור פסיכית או מסכנה- כמובן שהקצנתי מאוד דברים, וכמובן שזו נקודה שאני לומדת להתגבר עליה לאט לאט]
 

Y a n i B

New member
../images/Emo45.gif ובהמשך לתאוריה של KONTSY:

אני התעסקתי \ מתעסק ברמה מסויימת עם ספורט מסויים, ואין מצב בעולם שאני אהיה בו הכי טוב בעולם \ בארץ \ באזור גוש-דן. אז מה, אני מפסיק עם זה? ממש לא. שיפור של כמה אחוזים בודדים בתוצאה מרגש אותי כמו שהוא מרגש את מי שקיבל מדלית זהב באולימפיאדה אחרי שהוא השיג שיפור של אחוזים בודדים בתוצאה שלו. אם כבר, אם צריך לטפוח פה למישהו על השכם - ובאופן הכי אובייקטיבי שיש - זה לי. הרי הוא מקבל 'כבוד' מספורטאים אחרים ומחובבי התחום בגלל ההישגים שלו, ואני קורע את התחת ושום כבוד אני לא אראה מזה. עבור ההשקעה שלו הוא מקבל בתמורה הרבה יותר ממני, אז יש לו יותר מוטיבציה לעשות את זה מאשר לי, לפחות תיאורטית. אלא שאני לא צריך שום הוכרה (לפחות לא במקרה הזה). אז כל הכבוד לי
 
או שאולי

אני רגילה לחווית הכישלון הראשוני, וניסיתי פשוט יותר פעמים ממך, וזה גם סוג של פרפקציוניזם?
 

Y a n i B

New member
הפסיכולוג שכתב את זה לא נראה לי ערס ששומדבר

לא מעניין אותו. סה"כ הוא מציג גישה די בוגרת מבחינה פסיכולוגית \ אינטלקטואלית, ואולי הוא לא מחדש הרבה, אבל הוא מציף מחדש נושא שיתכן שהרבה אנשים מהסביבה שלנו שוכחים. לא ראיתי בשום מקום שהוא אומר ש"לרצות להבין, לדעת ולהתמקצע זה דבר גס". להיפך - בהרבה מקרים זה כלי להגשמה עצמית ולכן זה מבורך. אבל זה רק כלי, לא מטרה. לגבי הצטיינות מתחת לשולחן - כולם יודעים שמי שמקבל ציונים גבוהים פשוט חורש יותר
זה לא סוד. לצערי המכשול העיקרי בלימודים האלה זה זיכרון, לא הבנה, רק שבגלל שמערכות מסויימות פועלות באופן שהוא הגיוני (אלא מה, אחרת לא היינו יושבים כאן וקוראים את השטויות שאני כותב) הם חושבים שעצם זה שהם 'הבינו' את המערכת מראה על הבנה עמוקה. אבל זה לא. איך אמר לי בחור חכם אחד? בלימודים שלנו זיכרון זה ערפלן לאינטיליגנציה.
 
למעלה