ילידת המאה שעברה
New member
כמה תגובות לכמה חברים
לשרשורים שכבר נעלמו בדף הקודם: תגובות לאליקים, Alon16, גוססי וטל קר. (+קישורים לתגובות המקוריות) אליקים- כמו שכתבת, אהבה מתוך הבנה היא אהבה טהורה? לאו דווקא. אהבה טהורה היא אהבה ללא תנאי, אם כך, זוהי אהבה שלא תלויה בהבנה או אי הבנה, ידיעה או אי ידיעה. אהבה ללא תנאי זו אהבה ללא תנאי! חוסר הבנה לא יכול להעיב על אהבה כזאת. ומה שלא יהיה, אם האהבה היא מעל לתנאים, כל ידיעה שהיא, לא תוכל לקלקל אהבה כזאת. גם הבנה טהורה לא יכולה להגיע מהאויר, אלא, היא "שעונה" על ידע מסוים, וכל ידע נוסף אמור רק להועיל (ולפחות לא להזיק). Alon16- אתה התחנכת וגדלת על הציונות הדתית, אבל אני לא. ואולי זה מה שגרם לשינויי התפיסה. מדינת ישראל היא אוטונומיה יהודית?? תראה, אם רואים את "ימות המשיח", לפי סימנים מהמקורות (הרמב"ם, למשל), אז צריך ללכת עד הסוף. אני בטוחה שאם הרמב"ם היה חי היום, הוא לא היה רואה במדינת ישראל אוטונומיה יהודית. מדינה שחוקיה לא מבוססים לחלוטין על חוקי התורה? שהתורה אינה החוקה שלה? הא? לא יודעת, אבל זה לא נשמע לי הולך.. עם כל הכבוד למדינת ישראל, שבאמת בזכותה, ב"ה, יש לנו מקום לחיות בלי כל הבלאגן שהיה לנו ברוסיה, פולניה, מרוקו, הונגריה, תימן, וכו´, לחיות בשקט, ללא איום קיומו מפאת יהדותינו (אם מתעלמים מנוכחות הערבים, כמובן- דבר בלתי אפשרי לחלוטין, אבל לא אתעכב על זה.) לכן, אני לא רואה בקיום המדינה באיזושהי התחלה של הגאולה, למרות שללא ספק (כך נראה), שיש לה חלק בצעד לא קטן בכיוון. גוססי- בהקשר לשיעורי האונס. שיעור האונס בחברה החרדית, גם כשמחשבים את השיעור לפי גודל האוכלוסיה, הוא נמוך יותר. אמנם, בחברה החרדית, רוב הנאנסים לא פוצים את פיהם, ולא מספרים על כך כמעט לאף אחד (או ממש לאף אחד), אבל טיבם של דברים להתגלות, וגם אם "לא מדברים על זה", אנשים יודעים. מה"עמדה" (אלק
) שלי אני יכולה לומר כמעט בוודאות, שדווקא בחברה החרדית אנשים ערים מאוד למה שקורה אצל האחרים. אפשר לקרוא לזה חטטנות, וזה אכן גובל בחטטנות לא קטנה, לעיתים, אך אפשר להסתכל על זה כ"אקט" של אכפתיות. לחרדי אכפת מהקרובים אליו (מהקרובים במיוחד, ומאחרים גם). לכן העזרה ההדדית גדולה יותר, מעשי הצדקה והחסד מרובים יותר, השתתפות בשמחה ובצער- אף היא רבה, וכדו´. מכיוון שכך, חרדי (בהכללה) יותר שם לב למצב של חברו, מרגיש יותר מה עובר עליו, איך הוא מרגיש, מה חסר לו, ועוד. לא קשה לזהות על בחורה שעברה אונס, שקרה לה משהו קשה. ועל אחת כמה וכמה, באופן טבעי, כאשר הבחורה היא חרדית. ומה שאני מנסה להעביר בכל המלל הזה, זה שהחֶברה הקרובה שמה לב, והדברים ידועים. יודעים, פחות או יותר, את שיעור האונס. והוא נמוך, יחסית. כמו שטארו כבר כתב, אין כמעט מציאות של סתם אונס ברחוב. יש מידי פעם מקרי אונס ע"י בעלי תפקידים שונים, שמנצלים את מעמדם, אבל באופן יחסי, זה די נדיר. אם בחברה מסוימת שומעים על כמה מקרים בודדים, בתוך עשרים-שלושים שנה, של מורים בגני ילדים חרדיים או ראשי ישיבות, וכדו´, שאנסו ילדים (או קטינים בכלל), צריך לקחת בחשבון שבאותו חברה יש עשרות, אם לא מאות, מוסדות כאלה. ובן אדם אחד או שניים סוטים, זה לא מצב נורמלי. לא מדובר באנשים מהשורה. ככל שהחברה יותר חרדית, כך יש בה פחות אנסים (אני מוציאה מהכלל את הסוטים, כאלה יש בכל חברה, ואין לי מדד לגבי השיעור). בחברה שאין כמעט מפגש בין הגברים לנשים, בקושי יש אפשרות להגיע לידי אונס. זה כרוך במחשבה מוקדמת, מה ששולל את האופציה של אונס מתוך דחף רגעי, בלתי נשלט. מה שקורה די הרבה בחברה החילונית, ופעמים רבות, קשה להאשים בכך את הגברים.. ועוד דבר, צניעות חרדית אינה אחיזת עיניים. לא שווה לחרדים לשחק אותה. המצווה של צניעות מספיק קשה, בשביל שעוד יוסיפו על זה את השקר- לא חבל על המאמץ? אשמח אם תסביר לי למה לדעתך זו אחיזת עיניים. טל קר- בוודאי שהחינוך קובע חלק גדול מצורת החשיבה, וכו´. החיובים השונים לגברים ולנשים הם מהתורה, בה אני מאמינה. אין שמץ אפליה בתורה. אני חיה מספיק שנים בשביל שאם היו אפליות, הייתי שמה לב, ואולי מתקוממת. (בשום מקום לא חסרים מרדנים
) זרם שמתעקש שהוא הזרם הנכון? מילא. כפיה? כורח? (האמת שכבר קצת נמאס לי מהסיסמאות האלו. כמה אפשר לטחון אותן?
) לחרדי- כיחיד- אין שום זכות לכפות על אחר, והוא אף לא כופה על אחר שום דבר (למעט מספר מצומצם של אנשים שמנסים לכפות עצמם על הסביבה, כמו בכל חברה) ומה שהחוק- כחוק מחוקי המדינה כופה עליך, זו אינה כפיה דתית, אלא חוק ככל החוקים! אם זה הכי מפריע לך, וזה לא בא על חשבון משהו שיותר מפריע לך- יש לך זכות (בהנחה שיש לך זכות הצבעה) להצביע עבור מנהיג אחר. זה שהכסא (או המצב) משכיח מהם את הבטחותיהם לציבור, זה כבר דבר שבינך לבינם. כמו שפעולות של מנהיגים שאני בחרתי בהם, שלא מוצאות חן בעיני, הן דבר שביני לבינם. כמובן שההבטחות לרבנים במסגרת הסטטוס קוו, בסביבות קום המדינה, כמעט ונעלמו כלא היו. ולא בצדק. ההבטחות האלה לא ניתנו בחינם, וצריך לתת על כך את הדעת, לפעמים. יום טוב לכולם.
לשרשורים שכבר נעלמו בדף הקודם: תגובות לאליקים, Alon16, גוססי וטל קר. (+קישורים לתגובות המקוריות) אליקים- כמו שכתבת, אהבה מתוך הבנה היא אהבה טהורה? לאו דווקא. אהבה טהורה היא אהבה ללא תנאי, אם כך, זוהי אהבה שלא תלויה בהבנה או אי הבנה, ידיעה או אי ידיעה. אהבה ללא תנאי זו אהבה ללא תנאי! חוסר הבנה לא יכול להעיב על אהבה כזאת. ומה שלא יהיה, אם האהבה היא מעל לתנאים, כל ידיעה שהיא, לא תוכל לקלקל אהבה כזאת. גם הבנה טהורה לא יכולה להגיע מהאויר, אלא, היא "שעונה" על ידע מסוים, וכל ידע נוסף אמור רק להועיל (ולפחות לא להזיק). Alon16- אתה התחנכת וגדלת על הציונות הדתית, אבל אני לא. ואולי זה מה שגרם לשינויי התפיסה. מדינת ישראל היא אוטונומיה יהודית?? תראה, אם רואים את "ימות המשיח", לפי סימנים מהמקורות (הרמב"ם, למשל), אז צריך ללכת עד הסוף. אני בטוחה שאם הרמב"ם היה חי היום, הוא לא היה רואה במדינת ישראל אוטונומיה יהודית. מדינה שחוקיה לא מבוססים לחלוטין על חוקי התורה? שהתורה אינה החוקה שלה? הא? לא יודעת, אבל זה לא נשמע לי הולך.. עם כל הכבוד למדינת ישראל, שבאמת בזכותה, ב"ה, יש לנו מקום לחיות בלי כל הבלאגן שהיה לנו ברוסיה, פולניה, מרוקו, הונגריה, תימן, וכו´, לחיות בשקט, ללא איום קיומו מפאת יהדותינו (אם מתעלמים מנוכחות הערבים, כמובן- דבר בלתי אפשרי לחלוטין, אבל לא אתעכב על זה.) לכן, אני לא רואה בקיום המדינה באיזושהי התחלה של הגאולה, למרות שללא ספק (כך נראה), שיש לה חלק בצעד לא קטן בכיוון. גוססי- בהקשר לשיעורי האונס. שיעור האונס בחברה החרדית, גם כשמחשבים את השיעור לפי גודל האוכלוסיה, הוא נמוך יותר. אמנם, בחברה החרדית, רוב הנאנסים לא פוצים את פיהם, ולא מספרים על כך כמעט לאף אחד (או ממש לאף אחד), אבל טיבם של דברים להתגלות, וגם אם "לא מדברים על זה", אנשים יודעים. מה"עמדה" (אלק



