כמה שנים אפשר לסבול את האיכס הזה...

[חיוכים 40]

כמה שנים אפשר לסבול את האיכס הזה...

אוף חשבתי שזה נגמר כשמתגרשים...כמעט 13 שנים עברו מאז שהתגרשתי ממנו,כלומר 12.5 סליחה. מדגישה כמעט, בן הבר מצווה היה בן 9 חודשים כשהתגרשנו והגדול בן 4.5 , להזכירכם הוא ביקש לא לערב אותו בשום דבר שקשור בילדים הם באים עליו לכייף פעם בשבועיים ומידי פעם זכר לבוא לבקר אותם באמצע השבוע, וגם זה עבר כשנולדו ילדיו. השבוע היינו במפגש בנוגע לבית ספר חדש שהילד אמור לעבור עליו, בהתחלה התנגד להגיע בכלל , תחליטי לבד , זו החלטה שלך.... בסוף אמר שתמיד הוא צריך להגיע רק כשחייבים. וכשהגיע טרח לספר לצוות (מזל שהילד היה בבחינות באותו זמן, לא לדאוג יום קודם עשה את ההצגה נהדר גם דרך הטלפון בנוכחות הבן) שאני הרעלתי את ילדיו כל השנים ושאני מאשימה אותו בהיותו אבא מכה ושאף פעם לא שיתפתי אותו בשום דבר שקשור לילדיו , וכמובן שחינכתי אותם בדרך לא דרך ותמיד ויתרתי להם . שאל אותו המנהל ...העבר היה בוא נדבר על העתיד אתה מעוניין להיות מהיום מעורב, האיש שתק ולא דיבר , כשפתאום נתנו לו הזדמנות מחודשת לשנות את דרכו לא ידע מה לענות, בסוף אמר שבעצם מספיק לו מפגש של פעם בשבועיים ושיחות טלפון שבהם לא משתפים אותו בכלום כי אין להם כמעט קשר איתו,ושהקשר הנוכחי בסדר. המנהל הדגיש לו שוב על חשיבות המעורבות של האב בחיי ילדיו. אלוהים תן לי כוח

אחת שתיים ..... שולחת.....

 

[M i c h a l y U S A]

כמו שאמרו לי כאן אתמול

יועצי וזיקני הפורום...זה למה התגרשת ממנו..ואין טעם לכעוס. היום את בכלל במקום אחר.. וזו הבחירה שלו..שיחיה איתה. את כבר בשלב אחר בחיים. עזבי. דרך אגב זה מה אמרו לי אתמול..אני רק מעבירה את העיצה החכמה. עזבי. אין טעם לאנרגיות האלו.. חיוכים..כל כך הרבה זמן לא ראיתי לך כאן כייף לראותך..אפילו שזה בא בקטע כזה. שיהיה לך סוף שבוע רגוע ..

 

[חיוכים 40]

יודעת מיכלי הידע נמצא שם אבל הישום

כל כך קשה... יודעת בהגיון עד כמה בחר להיות לא מעורב גם כשניסיתי לערב אותו אמר לי...את בחרת לגדל אותם תתמודדי , תחליטי, תעשי מה שאת חושבת לנכון, היום פתאום השתנתה הדעה והותאמה לצרכיו את לא שיתפת את לא עשית את הרעלת... התגרשתי ממנו כי היה אלים , רק אחרי זמן מה הבנתי שהיתה גם אלימות כלפי הילדים החלו לצאת סיפורים מהילד שלא רצה ללכת לאבא, בהמשך היו חוזרים ממנו בסופי שבוע או באמצע השבת עקב אלימות וויכוחים קשים, לפעמים ברגל מרמה"ש לכ"ס עקב ויכוח קולני או מכה ואז עירבתי עובד סוציאלי כדי להפסיק את האלימות, ובאמת היתה תקופה שלא ראו אותו עד שהוחלט שיפגשו בבית של הסבים ולאט לאט חזרו למפגשים פעם בשבועיים והאלימות הפיסית נפסקה ,אבל הילדים לא שכחו .

 

[פשוט ואמיתי1]

האמת שמעט מאד פעמים אני רואה

שמישהו שבא בתלונות גם נותן איזו שהוא פתרון .... אז הוא התלונן כדי לעשות רעש מהמקום שלו ולא באמת על מנת להתחיל להיות שותף נו ,שווין

 

[חיוכים 40]

היי איש../images/Emo24.gif

נו שויין ..... כואב לראות אבא שלו מוכן להזיז את עצמו עבור ילדיו ומצהיר בראש חוצות עד כמה הם יקרים לו ועד כמה הוא עושה ועשה עבורם. חשבתי שהוא יתבגר עם השנים וישנה את הגישה כלפי ילדיו, בתמימותי האמנתי אפילו שחל בו שינוי, לדאבוני בגלל המצב של הגדול נאלצתי לאחרונה לראות אותו לאחרונה יותר, כל פעם שאני רואה אותו מתחזקת אצלי הסיבה שבגללה התגרשתי ומתעצמת, אני רק מרחמת על ילדי שצריכים לסבול אב כזה.

 

[פשוט ואמיתי1]

הורות לא קשורה לבגרות

אלא למשהו בתחום הנפשי .... אז או שיש את זה או שאין זה ! לפעמים יש אנשים שעוברים התפתחות נפשית/רוחנית ואז הם מגלים יכולות חדשות בקטע הזה. מצד שני אולי ניתן להתנחם בזה שגם אירועים כאלו מעצבים אותנו

 

[חיוכים 40]

מסכימה שבגרות אינה קרטריון להורות

הבעיה היא שהכאב עדיין קיים מהאשליה שמשהו השתנה ובפועל אין שינוי... לא מנחם בכלל לדעת שיש מצבים כאילו וחמורים יותר אצל אחרים ...כואבת על ילדי שצריכים לחיות עם הכאב והזכרונות שהוא מכחיש ומתכחש להם גם בזמן התעמתות והוכחות. כואב לי על הסבל של ילדי...

 

[פשוט ואמיתי1]

../images/Emo24.gif

 

[יש ילדות זיגזג]

כאב נובע מתקווה לשינוי

וכרנאה שאת עדין מחזיקה בתקוה שיהיה אחרת. כשלא מצליחים להשלים עם המציאות אזי יש כאב גדול. לו היית משלימה עם זה, היית מסוגלת לראות גם את הצדדים החיוביים של אבי ילדייך ולהעביר לילדייך מסר של הראייה המאוזנת והשלמה על הצדדים החיוביים והשלילייים ואז גם הם היו פחות סובלים, יותר מקבלים אותו כמו שהוא. גם הילדים סובלים כי הם מצפים לאבא מסוג אחר. צריך לזכור שתמיד תמיד הוא יישאר אבא שלהם ושזה מה שיש. כשאת תשלימי עם זה, תוכלי להעביר לילדייך מסר של השלמה וגם להם יכאב פחות.

 

[יש ילדות זיגזג]

נקודת האור היא

שהצלחת להתגרש ממנו והילדים לא חיו איתו באותו בית כל השנים ושהוא לא הצליח להרעיל אותם נגדך. מעבר לזה, ניכר מסיפורך שמדובר על אדם שבוחר להתקיף כשהוא למעשה לא בסדר. אז.. לא נותר לך אלא לשמוח שהוא לא חלק מחיי היומיום שלך.

 

[חיוכים 40]

מודה לאלוהים שהיה לי הכוח

עם ילד בן ארבעה או חמישה חודשים וילד בן ארבע לקום וללכת כי הבנתי שהנזק יהיה גדול יותר עבורי ועבור ילדי... הכאב של ילדי עם ההתמודדות עם אביהם מולידם זה הכאב היחיד שפוגע בי כרגע . למזלי היום חיה עם גבר שמהווה אב לילדי ומהווה עבורם דמות חיובית חמה מגוננת , נותנת תשובות ומתעניינת, מה שאביהם הביולוגי אינו עבורם, ולא היה אף פעם עבורם. למזלי הילדים רואים שאפשר גם אחרת.

 

[R a c h e li]

אם מחפשת את הכוח אצל אלוהים

אז יש לך בעיה אלוהים דווקא אמר שנתן לך את הכוח כדי להתמודד תשעני על עצמיך ועל אף אחד אחר בהצלחה......