כמה קרדיט היית מוכנה לתת לבת הזוג שלך אם
היית מגלה שהיא בוגדת? איפה נמתח הגבול שלך? מה מספר השקרים שאת מוכנה לספוג? או אולי בכלל לא מודדים את מספר השקרים אלא את משך הזמן שעבר. אולי אם היא בכל זאת נשארת ועובר מספיק זמן אז זה פחות נורא אם היא תמשיך לשקר ולבגוד כי מה שבעצם קובע זו העובדה שהיא נשארת איתך, ושאיתך היא הולכת לישון בכל לילה. אם היית נפרדת מבת הזוג שלך על רקע בגידה, ואחר כך מנסה לאחות את השברים, היית מוכנה שהיא תמשיך להיות בקשר עם המאהבת שלה? ואם כן איזה קשר? רק טלפון? רק מייל? היית מסכימה שהן ימשיכו להפגש? ואולי אפילו מדי פעם לשכב? איך בכלל כל אחת מגדירה את הגבול שלה? מה צריך לקרות כדי שהפעם תאמרי די, עד כאן?האם זו תהיה השיחה הבאה שלהן או הפגישה הבאה שלהן? כמה פעמים את מוכנה להמשיך לחשוד בלי להרגיש פרנואידית? כמה פעמים את מוכנה להמשיך לחשוד, כשאת יודעת שתחושת הבטן שלך אף פעם לא איכזבה, ואז להחליט סוף סוף להתעמת איתה, לשאול את השאלה, לדעת שהיא משקרת אותך בתשובה, ובכל זאת לא לעזוב, אלא לשוב ולפקפק בעצמך, אולי את היית לא בסדר? אם היית יודעת שהיא לא מפסיקה לפנטז עליה גם כשאתן שוכבות, ושרק ככה היא גומרת, איך היית מרגישה אז? גם אז מה שחשוב זה שהיא ישנה איתך? איך היית מרגישה אם היא הייתה מציעה לנסות במיטה משהו חדש, אחר, משהו שהיא ניסתה איתה, ועכשיו נורא בא לה לנסות את זה איתך או עלייך? האם זה מעליב? האם זה מחמיא? האם בא לך לצרוח עד לב השמים שאת יודעת שהיא הביאה את זה מהקשר האחר ושאת לא מוכנה לנסות, אבל את שותקת כי את לא רוצה לאבד אותה בגלל דבר 'כזה קטן'? וחוץ מזה שאת לא רוצה להתפס כפחות נועזת וכייפית במיטה. בטח שלא פחות מהמאהבת. האם בכל פעם שאתן שוכבות את חרדה ממה היא תציע? חושבת על מה שהיא עשתה לה? חוששת לשמוע בטעות את שמה? ובאמת איך היית מרגישה אם פתאום, ברגע של ערפול חושים היא הייתה לוחשת לך את שמה? מצטערת שזה אולי נראה קצת מבולבל, אבל האמת היא שזה נושא כזה, לפעמים קצת מבלבל....
היית מגלה שהיא בוגדת? איפה נמתח הגבול שלך? מה מספר השקרים שאת מוכנה לספוג? או אולי בכלל לא מודדים את מספר השקרים אלא את משך הזמן שעבר. אולי אם היא בכל זאת נשארת ועובר מספיק זמן אז זה פחות נורא אם היא תמשיך לשקר ולבגוד כי מה שבעצם קובע זו העובדה שהיא נשארת איתך, ושאיתך היא הולכת לישון בכל לילה. אם היית נפרדת מבת הזוג שלך על רקע בגידה, ואחר כך מנסה לאחות את השברים, היית מוכנה שהיא תמשיך להיות בקשר עם המאהבת שלה? ואם כן איזה קשר? רק טלפון? רק מייל? היית מסכימה שהן ימשיכו להפגש? ואולי אפילו מדי פעם לשכב? איך בכלל כל אחת מגדירה את הגבול שלה? מה צריך לקרות כדי שהפעם תאמרי די, עד כאן?האם זו תהיה השיחה הבאה שלהן או הפגישה הבאה שלהן? כמה פעמים את מוכנה להמשיך לחשוד בלי להרגיש פרנואידית? כמה פעמים את מוכנה להמשיך לחשוד, כשאת יודעת שתחושת הבטן שלך אף פעם לא איכזבה, ואז להחליט סוף סוף להתעמת איתה, לשאול את השאלה, לדעת שהיא משקרת אותך בתשובה, ובכל זאת לא לעזוב, אלא לשוב ולפקפק בעצמך, אולי את היית לא בסדר? אם היית יודעת שהיא לא מפסיקה לפנטז עליה גם כשאתן שוכבות, ושרק ככה היא גומרת, איך היית מרגישה אז? גם אז מה שחשוב זה שהיא ישנה איתך? איך היית מרגישה אם היא הייתה מציעה לנסות במיטה משהו חדש, אחר, משהו שהיא ניסתה איתה, ועכשיו נורא בא לה לנסות את זה איתך או עלייך? האם זה מעליב? האם זה מחמיא? האם בא לך לצרוח עד לב השמים שאת יודעת שהיא הביאה את זה מהקשר האחר ושאת לא מוכנה לנסות, אבל את שותקת כי את לא רוצה לאבד אותה בגלל דבר 'כזה קטן'? וחוץ מזה שאת לא רוצה להתפס כפחות נועזת וכייפית במיטה. בטח שלא פחות מהמאהבת. האם בכל פעם שאתן שוכבות את חרדה ממה היא תציע? חושבת על מה שהיא עשתה לה? חוששת לשמוע בטעות את שמה? ובאמת איך היית מרגישה אם פתאום, ברגע של ערפול חושים היא הייתה לוחשת לך את שמה? מצטערת שזה אולי נראה קצת מבולבל, אבל האמת היא שזה נושא כזה, לפעמים קצת מבלבל....
