כמה זה יותר מידי?

[יטבה לביא]

כמה זה יותר מידי?

שלום לכולם, חזרתי עכשיו משיחה עם הצוות המטפל של שרון במכון להתפתחות הילד והם טענו שאנו עובדים עם שרון יותר מידי. האם זה רע לעבוד עם הילדה שלי על הדברים שהיא מתקשה בהם? זה לא שאין לה זמן לעצמה, לחברים ולמשחקים... לדעתי, גם אם שרון היתה ללא CP הייתי מנסה לקדם אותה במקומות שהיא מתקשה בהם. אולי זה האופי שלי אבל אני לא חושבת שאני גורמת לה נזק כל שהוא בזה שאני מתרגלת איתה עבודה במספריים, שימוש באטבים, פאזלים, שימוש בעכבר מחשב וכדומה (זה הכל משחקים). מה אתם חושבים? אשמח לשמוע מהבוגרים - האם הרגשתם שההורים שלכם לחצו יותר מידי על מנת שתתקדמו?

 

[הורים ל2]

יש משהו במה שהם אומרים....

שלום, ההשקעה של הורה בילד נמדדת באיכות ולא בכמות! גם ילד רגיל שהוריו "משקיעים" שעות רבות בפיתוח מיומנויות שונות מרגיש שהוא מפספס משהו מהילדות שלו, התמודדות עם אחרים, מאבקים גם ילדים אחרים בשכונה ועוד. על אחת כמה וכמה הילד החריג - במסגרת הגן/ב"יס הילד משתקדם, משפר ולומד מיומנויות חדשות ומגוונות. בשעות אחה"צ, סופ"שוחגים חשובוכדאי לחזור על הנעשה במסגרת החנוכית אבל גם לתת לילד הזדמנות ולהראות לו מה ילדים אחרים בני גילו בריאים עושים ורואים וחווים. הכוונה היא לשלב ולא להגזים! בהצלחה בכל מקרה , מקווים שלא פגענו...

 

[יטבה לביא]

לא פגעתם, ובכל זאת...

הילדה שלי נמצאת במסגרת גן רגילה כך שהיא במשך כל היום משחקת עם ילדים בגן, רואה איתם טלוויזיה ועושה כל מה שהם עושים. מכיוון שאין לה עזרה מקצועית בגן אנחנו מנסים לקדם אותה בבית - והכל תוך כדי משחק. עדיין נשאר לה זמן ללכת לחוגים (מוזיקה ותנועה) עם ילדים רגילים, ללכת לבקר חברות מהגן, ללכת לגן משחקים ועוד. אני לא רואה בזה שום רע שכשאני משחקת עם הילדה שלי אני בוחרת משחקים שיקדמו את המוטוריקה העדינה שלה (כמו משחק עם אטבים) או יקדמו את השליטה שלה בעכבר (משחקים במחשב), וכדומה. אני אף פעם לא הכרחתי אותה. שרון יודעת שאלו המשחקים שאני אוהבת לשחק ולכן היא שמחה לשבת לשחק איתי (זהו זמן "אמא").

 

[אמא של דן]

היי יטבה

לא נראה לי שאת מגזימה במיוחד אם הילדה נהנית מזמן זה וזה הופך להיות זמן איכות אם ובת. אם שתיכן נהנות - המשיכי כך.

 

[sarale20]

עבודה בבית

אני מכירה את הנושא קצת מבחוץ, מעבודה עם ילדים בבית ובביה"ס ולא מהצד של ההורה אבל נראה לי שכל עוד את יודעת לשים את הגבול שישאר זמן לילדים האחרים כי הם לא צריכים לסבול ומאוד מאוד חשוב (כמעט הכי חשוב) שישאר לך זמן לעצמך כי אם את תתמוטטי מה תעזור כל העבודה? כמו שאמרתי אם את מרגישבה שזה בגבול הנכון זה לא יותר מדי. אף אחד מבחוץ לא יוכל להגיד לך שזה יותר מידי רק יכולים להאיר את עינייך למה לשים לב כשאת קובעת גבול. חוץ מזה זה מעולה שכשאת בוחרת משחקים שיקדמו את המוטוריקה עדינה כי הכי טוב שעובדים בבית לקדם את המטרות שהתרפיסטים עובדים עליהם כי לתרפיסטים אין מספיק שעות בהצלחה וישר כח

 

[נִירִית]

אני אגיד לך מה הבעיה

אצל ילדי CP (או למעשה כל ילד אחר שסובל מבעיה כלשהי) מתעסקים מגיל 0 בגוף שלהם ובנסיון "לשפר אותו". לך ברור שאת עובדת לטובת הילדה, אבל תסתכלי על זה מנקודת ראות של הילדה. מה המסר שהיא מקבלת? "אנחנו חושבים שיש בך פגם ומנסים לתקן אותו". דימוי הגוף של ילדים כאלה, שגם ככה פגום, מכיוון שבגיל מסויים הם מבינים לבד שהם שונים, ממש ברצפה. אנחנו בעבר לחצנו על הבת שלי, אבל אז הבנתי שיכול להיות שמתוך נסיון להפוך אותה מהר מהר להיות "כמו כולם", אני קצת פוגעת בילדות שלה. אז אולי בסוף היא תהיה כמו כולם, אבל בינתיים היא איבדה את הדימוי העצמי שלה, ואיבדה את כל הכיף בלהיות ילדה. אז הורדנו את הרגל מהגז. הילדה אולי יכלה לצלוע פחות, אבל לפחות לא מתעסקים בצליעה שלה כל היום, והיא עושה דברים שהיא אוהבת. אני לא מכירה את הדרך בה שרון מקבלת את הטיפולים ואת הפגיעה שלה, ולכן יכול להיות שכל מה שכתבתי לא רלבנטי לכם. רק ניסתי לתת לך נקודה למחשבה

 

[הפלאות של עליזה1]

אמא יקרה

פשוט לא שאת יותר מידי אבל אולי במקום יום יום , עשי איתה רק 2-3 ימים בשבוע ורק שעה לא יותר , לנו ניראה שהילד טוב לו ונהנה ,והז נהדר, אבל עבור הילד זה יותר מידי , גן ,בית ,מבינה שאת רוצה לקדם אותה אבל תני לה בזמן שלה לתפתח לא ללחוץ יותר מידי, כי את עושה אפוך ממה שרצי וצריך להיות

 

[הורים ל2]

אנחנו גם נירית

נירית, את ממש פופולרית כאן.... כל דבר לא משהו באיזה תחום ברגל שמגזימים איתו הוא רע. הכוונה שלנו הייתה לתת לילד גם להרגיש אכזבה ותת לו להמודד עם כשלון, לדעת מהן המגבלות שלו, להכיר בהם, לדעת לגבור עליהם. ועוד... אנחנו בטוחים שכוונות שלך הן חיוביות והמטרות הם נכספות...אבל... גם מיכלי שלנו עוברת "סדנאות" אחה"צ עם אבא בגן המשחקים או עם סבתא בבריכה (לא משקמת) וגם רכיבה (בהמלצת גדי כמובן) וגם עמידון והליכון ומחשב....הכל במינון כזה שתמיד "ישאר לה זמן לעצמה", שתדע גם להעסיק את עצמה ועוד ועוד בהצלחה!

 

[שירי מרכוס]

ממש לא

פיזיו עשיתי עד גיל 16 (עד שנמאס לי) שחיה שיחיתי שנתיים כנ"ל עד שנמאס לי והם לא לחצו עלי להמשיך

 

[נשמה הפצועה]

יטבה כל הכבוד לך אך מצד שני מבינה

ומסכימה עם נירית בקשר לזה שמתעסקים יותר מדיי עם הגוף וגם ככה הוא דפוק וזה מוריד את הערך העצמי אבל אם הילדה נהנהת בנתיים אפשר להמשיך איתה כי כידוע כשקטנים אפשר להשיג יותר תוצאות ולגביי כשהייתי קטנה ההורים שלי עבדו איתי בלי הפסקה מעבר לאנשי המקצוע שעבדו איתי עד שהמצב שלי התדרדר והמטובציה שלי ירדה והתחלתי להתנגד לכל דבר