מנגינת הלב
New member
כמה הגיגים...
שלום לכולם! כבר כמה חודשים לא כתבתי כאן בפורום, והנה אני חוזרת. כ\כור, אני עובדת סוציאלית במקצועי. מזה שבעה חודשים אינני עובדת. בהתחלה, עזבתי את מקום העבודה האחרון, כי הרגשתי שאני חייבת פסק זמן. לא רוצה עבודה עם אנשים,לא רוצה עבודה שתחייב אותי לחשוב ולהגדיל ראש. כך חשבתי אז. לפני חודשיים שלושה גיליתי שאני מתגעגעת לעבודה עם אנשים. מסתבר שזה הדבר הכי מתאים לי. ובכן, שינסתי מתניים והתחלתי לחפש במלוא המרץ. בתקופה שעוד חתמתי בלשכה, הייתי מקבלת מהם הפניה למקוםאחר כל שבוע. עפ"י הנוהל, כשהם מפנים אותי לאנשהוא, אני אמורה ליצור קשר עם המקום תוך 24 שעות. ואני,ילדה טובה שכמותי, עשיתי כך- הייתי תמיד מסתובבת עם כמה עותקים של קורות חיים בתיק, רצה לסניף הדואר הקרוב,או לכל מקום שיש בו פקס, ושולחת קו"ח. כמובן, לא קבלתי תשובה מאף מקום. אלא מה??? אבל זה כבר סיפור להודעה אחרת. פחות מפריע לי שאני שולחת עשרות קורות חיים כל שבוע ולא זוכה אפילו לתגובה מינימלית. מפריע לי הרבה יותר שאני לא מצליחה לעבור ראיונות. אני יודעת שיש לי בעיה בלשווק את עצמי, אבל אני בן אדם אמיתי ושמה את הדברים על השולחן בתחילת כל ראיון.גיליתי שזה עובד. לפחותזה גורם לי להרגיש יותר נינוחה. אני לא בעד לעשות הצגות. אני פשוט לא מבינה למה אחרי כ"כ הרבה ראיונות אני עדיין באותו מצב-בליעבודה,ועם מורל שיורד כל יום?! הקרובים לי אומרים שזו לא אשמתי,אלא מצב השוק. מה הקשר?! אני באה לראיון עבודה במקום אחד,לא מול כל שוק העבודה, לא? אומרים שזה בגלל שהמעסיקים לא יודעים מה הם מחפשים. איך זה קשור למצב השוק,הא? ואיך זה שאני תקועה בלי עבודה, כשאני לא בחורה סתומה בכלל?!
שלום לכולם! כבר כמה חודשים לא כתבתי כאן בפורום, והנה אני חוזרת. כ\כור, אני עובדת סוציאלית במקצועי. מזה שבעה חודשים אינני עובדת. בהתחלה, עזבתי את מקום העבודה האחרון, כי הרגשתי שאני חייבת פסק זמן. לא רוצה עבודה עם אנשים,לא רוצה עבודה שתחייב אותי לחשוב ולהגדיל ראש. כך חשבתי אז. לפני חודשיים שלושה גיליתי שאני מתגעגעת לעבודה עם אנשים. מסתבר שזה הדבר הכי מתאים לי. ובכן, שינסתי מתניים והתחלתי לחפש במלוא המרץ. בתקופה שעוד חתמתי בלשכה, הייתי מקבלת מהם הפניה למקוםאחר כל שבוע. עפ"י הנוהל, כשהם מפנים אותי לאנשהוא, אני אמורה ליצור קשר עם המקום תוך 24 שעות. ואני,ילדה טובה שכמותי, עשיתי כך- הייתי תמיד מסתובבת עם כמה עותקים של קורות חיים בתיק, רצה לסניף הדואר הקרוב,או לכל מקום שיש בו פקס, ושולחת קו"ח. כמובן, לא קבלתי תשובה מאף מקום. אלא מה??? אבל זה כבר סיפור להודעה אחרת. פחות מפריע לי שאני שולחת עשרות קורות חיים כל שבוע ולא זוכה אפילו לתגובה מינימלית. מפריע לי הרבה יותר שאני לא מצליחה לעבור ראיונות. אני יודעת שיש לי בעיה בלשווק את עצמי, אבל אני בן אדם אמיתי ושמה את הדברים על השולחן בתחילת כל ראיון.גיליתי שזה עובד. לפחותזה גורם לי להרגיש יותר נינוחה. אני לא בעד לעשות הצגות. אני פשוט לא מבינה למה אחרי כ"כ הרבה ראיונות אני עדיין באותו מצב-בליעבודה,ועם מורל שיורד כל יום?! הקרובים לי אומרים שזו לא אשמתי,אלא מצב השוק. מה הקשר?! אני באה לראיון עבודה במקום אחד,לא מול כל שוק העבודה, לא? אומרים שזה בגלל שהמעסיקים לא יודעים מה הם מחפשים. איך זה קשור למצב השוק,הא? ואיך זה שאני תקועה בלי עבודה, כשאני לא בחורה סתומה בכלל?!