כמה באמת כדאי "ספורט מוטורי חוקי"
אני בכוונה מנתק כרגע את ההודעה הזו מהשירשור הקודם (לשיקולו של הכRוב אם לחבר או לא). כולנו פה מדברים על מרוצים חוקיים ומוסדרים בחוק, כי אנחנו רוצים להרגיש שזה בסדר ושהמצפון שלנו יהיה נקי אבל אנחנו קצת שוכחים את הפרטים הנלווים לנושא הזה, ואם נסתכל עוד צעד אחד קדימה אולי נגלה שלא כולנו נהנה מהספורט הזה. נניח שהספורט המוטורי יתמסד ויהפוך לחוקי- מה יקרה? כולנו נרכב בשימחה ונהיה מאושרים שסוף סוף גם לנו מותר? לא בדיוק. מה קודם למה הביצה או התרנגולת: כדי למסד את הספורט המוטורי ירצו משרדי הממשלה לדעת בוודאות שחברות הביטוח נותנות כיסוי למשתתפים (הרי זה חלק הארי בבעית הפיראטיות), חברות הביטוח שטובת ההנאה הכספית עומדת בפניהם יטילו איסורים והגבלות שבסוף ישאירו רק כמה יחידי סגולה שיוכלו להרשות לעצמם לעלות למסלות- לכן אחד קשור בשני. אם מצאנו פתרון לבעית הביצה מה תעשה לנו התרנגולת: יבואו חברות הביטוח ויגידו כך: אנחנו ניתן כיסוי ביטוחי בתנאים הבאים: * התחרות תעשה רק במסלול מאושר ומוגדר מראש. * רק על כלי רכב שיקבעו על ידי חברות הביטוח ויעברו את אישורם הרישמי. * רק עם נקודות שיפוט מסודרות. * רק עם אבטחה כראוי לפי התנאים שלנו. * רק עם רכב פינוי רפואי זמין במקום עצמו. נניח שכל ה"עזרים הטקטיים" יהיו בסדר - עכשיו נתחיל לשים מגבלות לגבי מה מותר לתבוע ומה לא מאושר לתבוע גם במסגרת המירוץ (הרי לא ירצו שכל נפילה עם חבלה תגיע לאלפי שקלים של פיצוי) ועם מה אנחנו נשארנו: אלו שרוצים להנות מיום שישי של סתם כיף עם כמה חבר´ה ולשפר את יכולת הרכיבה שלנו? (הסכומים שירשמו כאן הם סכומים מוגזמים בכוונה כדי להבין את הנקודה) *אישרור כלי רכב למורשה תחרות - 1500 ש"ח כולל אגרות ביול מיסים מע"מ וכו´. *כניסה למסלול מסודר- 100 ש"ח. *חובת ציוד מיגון - במידה ואין לך לפי תקן חברות הביטוח תוכל להשכיר ב-100 ש"ח לשעה. *השתתפות בהמצאות אמבולנס וצוות רפואי במקום - 80 ש"ח. *תוספת לביטוח למירוצים - 2000 ש"ח בשנה. *אישור תקינה ביום המירוץ - 50 ש"ח. ואפשר להכניס עוד הרבה פרמטרים לעניין - אני מאמין שאם המפגשים הנחמדים יהפכו להיות ספורט מוטורי הם יהפכו להיות ספורט לעשירים, מי שיש לו ספונסר יוכל ומי שלא שישב בצד ןיסתכל או שילך לחניון מאחורה ויוכל להתחרות כמה שבא לא באופן לא מסודר. לכן אני לא בטוח שאני אישית (ואין להכליל על שאר הרוכבים) מעוניין בליגליזציה של המפגשים האלו, לא רוצה עלויות, לא רוצה הוצאות, לא רוצה לרוץ כל השבוע כדי לקבל אישורים כדי לרכב ביום שישי. כן בא לי להיות מיודע היכן נפגשים, להגיע בקלילות לפגוש את האנשים, לתרגל מעט על המסלול שאף אחד לא יגיד לי אסור לך או לא מגיע לך, שהרוכבים לא יתחלקו לאילו שמקצועיים ואילו שעדיף להם לא לדרוך על האספלט, ובכלל שהכל ישאר בגובה העיניים ובמתכונת הנוכחית. המפגשים האלו לא נערכים בצורה מופרעת, אין השתולליות חסרות רסן, יש הרבה מאוד פיקוח של הרוכבים עצמם (רוכב שטותניק ללא קסדה, רוכב שסתם מנסה לעשות דאווין ויכול לגרום רק לנזק - מוזזים מיד מהמסלול ומסולקים החוצה) מהירות הרכיבה היא איטית ואינה מגיעה אפילו למצב של עבירה על חוקי התעבורה. אולי באמת הבעיה היא ההגדרה ולכן ניתן להגדיר את הנושא בלי תחרות זמן או ביצועים, כאימון מגרש שאיתו אין שום בעיה והוא מקביל לכל סוגי האופנועים שמתאמנים במגרשים סגורים רחוק מהתנועה והציבור ומשפרים את יכולות הרכיבה כדי לעלות על הכביש בצורה בטוחה יותר ובפחות תביעות על נזקים גופניים שנגרמים מחוסר ידע רכיבתי. ויש לי הרגשה שאם אחד נהנה יבוא השני ויגיד לו כמה זה לא בסדר - כי במדינה שלנו אסור להנות יותר מדי, בטח לא בתקופה הנוכחית. אנשי השטח - תהנו לכם בשטח, תפגשו תרכבו ותשמרו על עצמכם. רוכבי הכביש - תמשיכו לרכב בנס הרים או סדום ערד - רק תשמרו על בריאות הציבור ועצמכם. רוכבי הסופר - תהנו במגרשים שלכם רחוק מהתנועה וההמון הסואן. וכל שאר האופנוענים תהנו מהרכיבה היום יומית. אולי לא כל דבר צריך להיות כל כך מקוטלג וממודר רק כדי שהציבור שמתמש ירגיש טוב. 50 שנה הסתדרנו - נמשיך להסתדר עוד 50 שנה גם בלי זה.
אני בכוונה מנתק כרגע את ההודעה הזו מהשירשור הקודם (לשיקולו של הכRוב אם לחבר או לא). כולנו פה מדברים על מרוצים חוקיים ומוסדרים בחוק, כי אנחנו רוצים להרגיש שזה בסדר ושהמצפון שלנו יהיה נקי אבל אנחנו קצת שוכחים את הפרטים הנלווים לנושא הזה, ואם נסתכל עוד צעד אחד קדימה אולי נגלה שלא כולנו נהנה מהספורט הזה. נניח שהספורט המוטורי יתמסד ויהפוך לחוקי- מה יקרה? כולנו נרכב בשימחה ונהיה מאושרים שסוף סוף גם לנו מותר? לא בדיוק. מה קודם למה הביצה או התרנגולת: כדי למסד את הספורט המוטורי ירצו משרדי הממשלה לדעת בוודאות שחברות הביטוח נותנות כיסוי למשתתפים (הרי זה חלק הארי בבעית הפיראטיות), חברות הביטוח שטובת ההנאה הכספית עומדת בפניהם יטילו איסורים והגבלות שבסוף ישאירו רק כמה יחידי סגולה שיוכלו להרשות לעצמם לעלות למסלות- לכן אחד קשור בשני. אם מצאנו פתרון לבעית הביצה מה תעשה לנו התרנגולת: יבואו חברות הביטוח ויגידו כך: אנחנו ניתן כיסוי ביטוחי בתנאים הבאים: * התחרות תעשה רק במסלול מאושר ומוגדר מראש. * רק על כלי רכב שיקבעו על ידי חברות הביטוח ויעברו את אישורם הרישמי. * רק עם נקודות שיפוט מסודרות. * רק עם אבטחה כראוי לפי התנאים שלנו. * רק עם רכב פינוי רפואי זמין במקום עצמו. נניח שכל ה"עזרים הטקטיים" יהיו בסדר - עכשיו נתחיל לשים מגבלות לגבי מה מותר לתבוע ומה לא מאושר לתבוע גם במסגרת המירוץ (הרי לא ירצו שכל נפילה עם חבלה תגיע לאלפי שקלים של פיצוי) ועם מה אנחנו נשארנו: אלו שרוצים להנות מיום שישי של סתם כיף עם כמה חבר´ה ולשפר את יכולת הרכיבה שלנו? (הסכומים שירשמו כאן הם סכומים מוגזמים בכוונה כדי להבין את הנקודה) *אישרור כלי רכב למורשה תחרות - 1500 ש"ח כולל אגרות ביול מיסים מע"מ וכו´. *כניסה למסלול מסודר- 100 ש"ח. *חובת ציוד מיגון - במידה ואין לך לפי תקן חברות הביטוח תוכל להשכיר ב-100 ש"ח לשעה. *השתתפות בהמצאות אמבולנס וצוות רפואי במקום - 80 ש"ח. *תוספת לביטוח למירוצים - 2000 ש"ח בשנה. *אישור תקינה ביום המירוץ - 50 ש"ח. ואפשר להכניס עוד הרבה פרמטרים לעניין - אני מאמין שאם המפגשים הנחמדים יהפכו להיות ספורט מוטורי הם יהפכו להיות ספורט לעשירים, מי שיש לו ספונסר יוכל ומי שלא שישב בצד ןיסתכל או שילך לחניון מאחורה ויוכל להתחרות כמה שבא לא באופן לא מסודר. לכן אני לא בטוח שאני אישית (ואין להכליל על שאר הרוכבים) מעוניין בליגליזציה של המפגשים האלו, לא רוצה עלויות, לא רוצה הוצאות, לא רוצה לרוץ כל השבוע כדי לקבל אישורים כדי לרכב ביום שישי. כן בא לי להיות מיודע היכן נפגשים, להגיע בקלילות לפגוש את האנשים, לתרגל מעט על המסלול שאף אחד לא יגיד לי אסור לך או לא מגיע לך, שהרוכבים לא יתחלקו לאילו שמקצועיים ואילו שעדיף להם לא לדרוך על האספלט, ובכלל שהכל ישאר בגובה העיניים ובמתכונת הנוכחית. המפגשים האלו לא נערכים בצורה מופרעת, אין השתולליות חסרות רסן, יש הרבה מאוד פיקוח של הרוכבים עצמם (רוכב שטותניק ללא קסדה, רוכב שסתם מנסה לעשות דאווין ויכול לגרום רק לנזק - מוזזים מיד מהמסלול ומסולקים החוצה) מהירות הרכיבה היא איטית ואינה מגיעה אפילו למצב של עבירה על חוקי התעבורה. אולי באמת הבעיה היא ההגדרה ולכן ניתן להגדיר את הנושא בלי תחרות זמן או ביצועים, כאימון מגרש שאיתו אין שום בעיה והוא מקביל לכל סוגי האופנועים שמתאמנים במגרשים סגורים רחוק מהתנועה והציבור ומשפרים את יכולות הרכיבה כדי לעלות על הכביש בצורה בטוחה יותר ובפחות תביעות על נזקים גופניים שנגרמים מחוסר ידע רכיבתי. ויש לי הרגשה שאם אחד נהנה יבוא השני ויגיד לו כמה זה לא בסדר - כי במדינה שלנו אסור להנות יותר מדי, בטח לא בתקופה הנוכחית. אנשי השטח - תהנו לכם בשטח, תפגשו תרכבו ותשמרו על עצמכם. רוכבי הכביש - תמשיכו לרכב בנס הרים או סדום ערד - רק תשמרו על בריאות הציבור ועצמכם. רוכבי הסופר - תהנו במגרשים שלכם רחוק מהתנועה וההמון הסואן. וכל שאר האופנוענים תהנו מהרכיבה היום יומית. אולי לא כל דבר צריך להיות כל כך מקוטלג וממודר רק כדי שהציבור שמתמש ירגיש טוב. 50 שנה הסתדרנו - נמשיך להסתדר עוד 50 שנה גם בלי זה.
