כמה אתם אמיתיים?

כמה אתם אמיתיים?

סתם דוגמא שעלתה לי מהשירשור על הג'ינס-קונדום של החצילה: להגיד- "שכל אחד ילבש מה שהוא רוצה והעיקר שהוא מרגיש נוח עם עצמו," ולחשוב- "יואו, איך הבחורה הזו יוצאת מהבית עם המכנס הנמוך הזה כשכל המותניים שלה זולגות לה לתחת".
 
מה לא אמיתי בזה?

אני חושבת בהחלט שכל אחד יכול ללבוש מה שהוא רוצה ומה שעושה לו טוב, אבל הוא צריך לקחת בחשבון שיהיו אחרים מסביבו שיחשבו שהוא נראה זוועה. זה לא סותר.
 
כי בעיניי זה סוג של דו פרצופיות...

אבל לא לזה התכוונתי באופן ספציפי- התכוונתי בכלליות, לא צריך להיתפס לדוגמא שנתתי.
 

אגם גם

New member
אני מאד אמיתית..

גם השפם שלי אמיתי. הפינצטה שלך, לעומת זאת... נו.. האמת, שאני אמיתית מאד. אומרת מה שאני חושבת גם אם זה סותר את דעת הכלל (גם פה, גם ביום יום שלי)...
 
ולשפם שלך יש דעה משלו או שאת

קופה (
) עליו את דעתך??
 

אגם גם

New member
חחחח... מנוולת קטנה..

בואי אהיה כנה איתך. שמתי לב שאת לא רצינית... מפזרת הבטחות ופינצטות לכל עבר, אבל תכלס בשטח - הכל פה שערות. אז בלית ברירה, קבעתי לשבוע הבא הסרת שיער באינפרא אדום...
(באמת...)
 

s h i r i 1

New member
אוי ואבוי

את יכולה לצלם ליד זה משקפיים או משהו? שיהיה לי קנ"מ על הגודל?... (נראה נורא גדול!)
 

zavi1

New member
../images/Emo45.gifמאד אמיתית. וגם לדעתי במקרה הזה

זה לא סותר. אף פעם לא הפריע לי שבחורות שכל הבטן שלהן נשפכת הולכות עם חולצות בטן להיפך - סחטיין שיבושם להן.
 
אז מה זה אומר "להיות אמיתי"?

כלומר, ברור שאם אני חושבת שמישהי לבושה זוועה ואני ניגשת אליה ואומרת לה "את נראית מהמם אני מקנאה בך" אז זה ממש צביעות. אבל מעבר לזה - האם לא הייתן צריכות להיות נחמדות פעם למישהו שאתן לא אוהבות? לשמור על יחסים תקינים עם חברה של חבר טוב או עם מישהו בעבודה וכו'...
 
הכוונה לא היתה לאחרים, הכוונה היתה

לאת עם עצמך. לא משנה, לא הובנתי ואני עייפה בשביל להסביר את כוונת המשורר... קחו ת'שרשור ותתפרעו עליו :-פ
 
די סליחה לא התכוונתי...

אל תישמעי כ"כ מיואשת
. עכשיו האינסטינקט הראשוני שלי היה לכתוב שאני מאוד אמיתית עם עצמי, ואח"כ חשבתי שאולי אני עושה עבודה כ"כ טובה בלשקר לעצמי שאני כבר מאמינה לעצמי... בקיצור למראה הצער איני יכולה לספק תשובה טובה לשאלתך ועל כן אני פורשת (קצת אחרי השיא מסתבר) והולכת לישון. לילה טוב לכולם ושבוע טוב (ומקוצר קצת) לכולם!
 
יותר מידי אמיתית....

זו אחת הבעיות/ מעלות הבולטות שלי בשילוב די קטלני של ביקורתיות שהולכת ונרגעת עם השנים... הבעיה שלי תמיד היתה שבקטע הזה אני שקופה לגמרי, לא מסוגלת לחייך ולהתנהג כרגיל עם בן אדם שאני לא סובלת או לא מעריכה, לא מסוגלת "לבלוע צפרדעים"בשביל לשמור על שקט תעשייתי ותמיד תמיד מעדיפה לפתוח את הדברים ולשים הכל על השולחן ולדבר על מה שמפריע לי. בעלי תמיד אומר שאם יש מישהו שאני לא מחבבת אחרי דקה וחצי שהוא לידי הוא כבר ידע את זה... אבל חייבת להדגיש שעם כל זה אני גם מקבלת שכולנו שונים זה מזה ושאני לא חייבת לאהוב את כולם ובמקביל גם לא חייבת להיות חברה של כולם. בעבודה יש איתי אנשים שב"חיים הרגילים" לא הייתי נעשית חברה שלהם בוודאות אבל אני כן שומרת איתם על יחסי עבודה תקינים לגמרי.
 
בד"כ אמיתית

עם אנשים שקרובים לי- בלי בעיה אומר להם שזה לא יפה. ככל שמתרחקים אהיה יותר מנומסת ואגיד שזה לא לטעמי או נחמד בניואנס פושר.
 
את האמת?

לא מעניין אותי כהוא זה איך אנשים מתלבשים אם כל הטוכעס נשפך מהצדדים והאדם בוחר להביך את עצמו בכיף שיהיה לו למה לא אם ישאלו אותי אני אגיד דוגרי סתם כי אני לא חולקת את דעתי מבלי שנתבקשתי אלא אם זה משהו טוב אבל אני כן אחשוב ביני לבין עצמי "מה היא חשבה לעזאזל?" אם חברה תשאל אותי אני אגיד בדיוק מה אני חושבת
 
למעלה