כל כך קטן כל כך גדול

נעמי 17

New member
כל כך קטן כל כך גדול

היום היה שינוי משמעותי. כי פשוט נמאס לי. בזמן האחרון מרגע הגעתו של בר הביתה מהגן < בן שלוש ושלושה> הכל בייללות. מאז שהוא בגן עירוני הוא חוזר באחת הביתה, אוכל והולכים לנוח. כבר באוטו: אמא לא בא לי הביתה. ומתחיל לילל. לעיתים זה הופך לבכי קורע לב חסר שליטה בכי של עייפות, ולרוב זה יללות שפינוק ושל הגיל, אמא לא בא לי לאכול < אז אל תאכל> אמא לא בא לי ללכת לשרותים< אני לא מרשה לעשות בתחתונים מייד לשרותים> אמא לא בא לי את המוצץ הזה < תחליף לכחול סגול או הצהוב> אמא אני לא מצליח< מבלי לנסות כלל...> אתמול היתה פה אמא של ילד מהגן של שנה שעברה. היא הודיעה לי נחרצות שהילד פשוט מפונק מדי ושעלי להיות קשוחה יותר. מנסיון כמובן. שהוא צריך לקבל עונש, ולהיות תקיפה כי אני אמא שמוותרת לו. טוב נו, את הדילמה הזו אני טוחנת עם עצמי מיום האימוץ כבר. מה לעשות אני לא אוהבת להיות "קשה" אני מעדיפה אסרטיביות בונה. אני מעדיפה לוותר גם אם אמרתי לא. הוא יודע בידיוק מתי זה באמת אסור. הוא חכם , אני מעריכה מאוד את האינטלגנציה שלו, מעדיפה שיבין ולא יתפקד כרובוט. היום אמרתי לבני האינטילגנט שיש לי בעיה ואני זקוקה לעזרתו. הוא אמנם לא הפסיק את מעשו, אבל התשתתק בהקשבה. אני: יש לי בן שקוראים לו בר, והוא כל היום מילל. בר: ממשיך לדחוף את הדלת עם הרגל הלוך ושוב. אני: ברברולי מילל על כל דבר ואני לא יודעת מה לעשות. אני: אמא גלית שהיתה פה אתמול אומרת שאני צריכה לתת לבר עונש, כמו לילד שלה.< עונש= לשבת לבד בחדר, אצלנו זה לשבת על הכיסא לידי ,עם איסור לעשות שום דבר אחר> בר: מניד ואומר לא. אני: אני מסכימה איתך , גם אני מעדיפה לא לתת עונש. אני: אבל אני לא יודעת מה לעשות. למה אתה חושב שהוא מילל כל הזמן? בר ממשיך עם הרגל והדלת ופולט- די אמא. אני כן די לנו יללות להיום, בוא נלך לקרוא בספר החדש. לפני זמן קצר באמבטיה: בר עוד עשר דקות יוצאים. בר : לא בא לי. אני: שמעת את זה? הילד הזה חזר.... הוא מחייך. אחרי עשר דקות אני מוציאה אותו מהאמבטיה תוך כדי מחאות והתחלה של יללות, אני מתחילה שוב לצאת מדעתי, אבל שמה לב שהטון השתנה אני מביטה בו בפליאה, והוא מתחיל לצחוק. ואז: אמא אני מלייל בכאילו....<השגיאה במקור> כל כך קטן וכל כך גדול הילד הזה.
 
הבן שלך באמת מקסים

ואת-מקסימה לא פחות....
 

נעמי 17

New member
תודה מותק

אבל בשבועות האחרונים מקסימה לא היה בלקסיקון אם היית שומעת את הטונים אלהם הגעתי....
 

נעמי 17

New member
הגישה, תמיד לשתף

אנחנו נוקטים אותה כולנו מי פחות ומי יותר כשאנחנו מקבלים החלטות,ומתייעצים עם הילדים. < ממש פה בפורום.> הילדים שומעים את מה שנאמר סביבם כמו בשרשור על הדימיון, וכשזה נוגע אליהם ישירות לעיתים מרוב תיסכול שוכחים. חברתי דיברה לפני הילדים ומהמקום הזה המשכתי. כשאני מנחה קבוצות של ילדים ומתעוררות בעיות משמעת, אני תמיד פונה לעזרתם של הילדים ומבקשת מהם לנסח אמנה קבוצתית שמנסחת את כללי ההתנהגות והסנקציות שהקבוצה או המנחה יפעיל. הבעיה היא כשזה מתעורר בבית. התסכול שלנו כהורים לעיתים מעוור את השכל הישר. הפעם בדקה של צלילות הפעלתי את השיטה גם על הילד הפרטי שלי. ותוך כדי כתיבת שורות אלו מגיע האינטיליגנט ואומר < כאילו משום מקום> אמא אני צריך ..... פות כמו שלך. אז אני הולכת ללבן איתו את הנושא, תסלחו שאני בורחת.
 

דיונונה

New member
כל כך גדול וגם חוש הומור יש לו

מאמצת את הגישה הנפלאה לפתרון בעיות... נראה שהוכיחה את עצמה
 
../images/Emo24.gif לבר ולאמא שלו

איזה כיף לשמוע את הסיפור שלך. תענוג הסיפוק הזה כשמרגישים כשמצליח לנו. הילד חכם ומצחיק והאמא שלו אלופת האלופות.
 

דיאנה*

New member
ענק!!!

בעצם - שניכם ענקים!
סיפור נפלא עם ונדמה שבר יצירתי בתגובות שלו בדיוק כמו אמא
 

Kalla

New member
אכן, חוש הומור בריא

מאפשר להתגבר על הרבה דברים. כל הכבוד לשניכם!
 

English

New member
כל כך התפעלתי שניסיתי ליישם

והבלונדה פשוט סתמה את אוזניה. לא יכולתי שלא להתפעל ממה שקרה אצלכם, ואני עדיין מחפשת את היישום כאן.
על הדרך סיפרת כאן המון על התקשורת ביניכם (גם העונש שלכם הוא מקורי). יופי לשמוע
 

נעמי 17

New member
אינגליש

זה כמו בפעם הראשונה שמגמגמים על האימוץ, צריך אימון, בקונטקסט הנכון, ולא תמיד זה מצליח. אבל חשוב לנסות... וגם אסור שזה יהפוך לעוד " הטפה" זה צריך להיות בשיחה אינטימית כמו על דברים אישיים, ולא מייד אחרי, צריך שעת כושר.
על התרגול הראשון, בסוף שתיכן תמצאו את המקום הנכון.
 
אני מאוד אוהבת את זה שהיית

קשובה לבר בשיחה ועצרת במקום שהיה נכון לו (ולאו דווקא לך).
 
למעלה