AlabamaW0rley
New member
כל-כך הרבה לספר ואין זמן.
טיפול של שעה אחת בשבוע, ואני צריכה לדחוס את כל המחשבות וההתרחשויות ואולי גם קצת מההיסטוריה. לוקח זמן עד שאני "מתניעה" ומתחברת לבעיות שלי, כי כל המולת העיר והנסיעה משכיחה אותן ממני. בהתחלה זה מרגיש לי כאילו אני ממציאה סיפור, מגלמת איזו דמות סובלת. אחר כך אני מחזירה את הקשר שלי לעצמי, מתוך המילים של הרציונל נוצר הקשר הרגשי. והמטפל סוף-סוף משקף את מה שאני באמת מרגישה. ואולי בכל זאת זו הצגה? זאת לא! ואני עייפה מלסייג את עצמי כל הזמן, מלהיות בחלץ, בפחד. אני רוצה שהכל יהיה הרבה יותר קל.
טיפול של שעה אחת בשבוע, ואני צריכה לדחוס את כל המחשבות וההתרחשויות ואולי גם קצת מההיסטוריה. לוקח זמן עד שאני "מתניעה" ומתחברת לבעיות שלי, כי כל המולת העיר והנסיעה משכיחה אותן ממני. בהתחלה זה מרגיש לי כאילו אני ממציאה סיפור, מגלמת איזו דמות סובלת. אחר כך אני מחזירה את הקשר שלי לעצמי, מתוך המילים של הרציונל נוצר הקשר הרגשי. והמטפל סוף-סוף משקף את מה שאני באמת מרגישה. ואולי בכל זאת זו הצגה? זאת לא! ואני עייפה מלסייג את עצמי כל הזמן, מלהיות בחלץ, בפחד. אני רוצה שהכל יהיה הרבה יותר קל.
