כל יציאה מהבית קשה עבורי

מילקי110

New member
כל יציאה מהבית קשה עבורי

לדוגמא עכשיו אחרי שהייתי בבית כל היום , יצאתי לסופרפארם

מבטים של ילדים ננעצים בי , ראיתי גם ילדה אחת שלחשה לאמא שלה ואז האמא הסתכלה עליי .

ואם זה לא מספיק אז לפני אישה שלוש שנים עבדתי במקום עבודה שנה וחצי ואז פיטרו אותי משם , על רקע אישי לא מקצועי

אגב חברתי הטובה ואני הכרנו באותו מקום עבודה כך שלפחות משהו טוב יצא לי מזה , בכל מקרה הייתה במקום העבודה הזה רכזת משאבי אנוש , וכנראה שהיא גרה בסביבה

איזו אחת מכוערת רצח , ועכשיו ראיתי אותה בהריון עם בעלה כנראה .גם בעלה אגב שלא יודע מי אני הסתכל עליי בבוז .

אני מניחה שעוד מעט אלך לחדר כושר הם פותחים בשש אבל זה רק בגלל שאין לי משהו יותר טוב לעשות , המחשבה הזאת של אף אחד לא רוצה כלום איתי כי אני חולת נפש ומשוגעת לא מרפה ממני

הדכאון אוכל אותי ומשתק אותי והנה גם כל יציאה מהבית , המבטים האלה שננעצים בי , לא היה מפריע לי להיות בן אדם שנטמע בקהל אבל אני אדם שמושך תשומת לב פעם זה היה בגלל המשקל או כך חשבתי ועכשיו זה בגלל שאני משוגעת

אני אגב לא חושבת שאני משוגעת , יש לי חוסר ביטחון זה נכון ,אבל משוגע בעיניי זה מישהו שהוא מנותק מהמציאות ואני חושבת שאני רואה את המציאות כפי שהיא בבהירות והיא שאף אחד לא רוצה איתי כלום.

מעניין אם אי פעם אצליח להכיר מישהו , לנהל זוגיות אני בספק , הייתי רוצה אבל מעניין האם זה יקרה לי . סה"כ השקעתי בעצמי ירדתי 40 קילו ונראה לי שאני בן אדם מטופח , אבל זה לא עוזר לי כי הנה , ראיתם מה קרה .

וסליחה שפתחתי עוד שרשור אבל כבר לא נשאר שם מקום . עכשיו יש לי גם הוכחה למה שהאמנתי בו והוא שאף אחד לא רוצה איתי כלום , ויש לי תחושה "שהבעיות שלך" זה שם נרדף לחולת נפש .

למה יש אנשים שמגיעים לעולם הזה וסובלים פה כל הזמן לא ברור לי , ואני כן מנסה לעשות דברים . וחוץ מזה רק שתדעו שבעבר עשיתי הרבה דברים לבד : הלכתי לסרטים , גם למוזיאון הלכתי בעבר לבד , ביום ההולדת האחרון שלי נסעתי לכותל

ולמוזיאון ישראל לבד , הייתי באמסטרדם לבד , אז כך שאני רגילה לעשות דברים לבד , גם הייתי הולכת לים לבד . ויש לי תחושה שאמשיך לעשות את הדברים האלה לבד , כי הנה אף אחד לא רוצה איתי כלום כי אני משוגעת .

כל החיים לבד , חברתי ואני נפגשות לעיתים , אבל לא יוצא כל הזמן , מעבר לזה שלה יש את המגבלות שלה , היא אדם מאד חברותי אבל קשה לה לשמור על קשרים , למעשה הקשר שלה איתי הוא דבר נדיר עבורה , היו לה הרבה חברות טובות

מהעבודה והיא לא שומרת קשר עם אף אחת , היא אוהבת זמינות ולא אוהבת להשקיע . אז אנחנו חברות כן , למרות שהיא מעולם לא הייתה אצלי בבית למרות שהזמנתי אותה , ואני לא הייתי אצלה .אז כך שזאת חברות מוגבלת.

* עכשיו כאשר אני יוצאת החוצה לעולם אני בתחושה של לא רק אתם לא רוצים אותי הנה אף אחד לא רוצה אותי בגלל שאני משוגעת . כמו כן יש לי מראה שגברים לא אוהבים וזה לא חדש לי , תמיד בחורים העדיפו בנות אחרות על פניי עוד

כאשר הייתי ילדה אני זוכרת את עצמי בשיעור ריקודי עם או משהו בסגנון מטעם בית הספר , וכל הבנות ישבו במעגל והמורה אמרה לכל בן ללכת להתיישב ליד ילדה ואף אחד מהבנים לא רצה לשבת לידי , ורק בסוף איזה אחד בא מתוך רחמים.

אף פעם כנראה לא נחשבתי כאטרקטיבית וזאת הסיבה גם למה שקרה כאן , ואני לא מדברת על רומנטיקה כי אני לא באתי בגישה של דייט אלא בתור ידידות , והעניין הזה של "לא תודה " זה ממש פוגע בי .פשוט לא יודעת מה יהיה איתי ללכת

לטיפול עכשיו אצל איזה פסיכולוג יהיה הוכחה לזה שאני צריכה לשלם כסף בישביל שמשיהו יהיה מוכן לשבת איתי ולנהל איתי שיחה כי אני כזאת חולת נפש שאף אחד לא רוצה איתי כלום.
 

יודית5

New member


 
לצערי אני מזדהה כמעט עם כל מילה שלך

כי לעשות את הדברים שאת עשית לבד אני אפילו לא מעזה לחלום... חו"ל... אולי פעם יהיה לי אומץ לנסוע לים לבד (גם אני עשיתי בעבר דברים לבד, אבל לא בסדר גודל כזה...).

אבל עם כל השאר אני מזדהה. זוכרת איך לאורך כל השנים בביה"ס כשחילקו בשיעורי ספורט לשתי קבוצות (לאו דווקא בנים ובנות, אלא בכלל) לא משנה באיזה תחום זה היה, תמיד הייתי אחרונה. לא היו בוחרים אותי בכלל, גם לא מתוך רחמים. פשוט לא בחרו כי הייתי שמנה וכי שנאו אותי כי הייתי מוזרה וכבדה. אני לא יכולה לשכוח את הפרצופים האלה מלאי הבוז והשטנה ואת תנועת היד המבטלת, כמו שהייתה לרבין, של "נו, מה אפשר לעשות, אין ברירה אז תהיי בקבוצה שלי". ולא חשוב בכלל שהייתי זורקת את הכדור מעולה ורחוק, ודווקא הבנות הרזות היו זורקות בצורה הרבה יותר מגושמת ונמוכה ממני. זה נטמע בי ונטבע בי כמו אות קין.

והמצב הנפשי שלי כל כך גרוע עכשיו שאני גם בסוג של רחמים עצמיים. אני מתה לצאת מזה, קשה מאוד להיות במקום הזה. מבינה אותך כל כך.
 

כאב 8

Member
מכירה את תיאור

מכירה את התיאור שספרת על שיעור הספורט רק כילדה רזהה
את ילדה השמנה בחרו לפניי ואני אחרונה.
 

מילקי110

New member
התחושה היא

שכל האנרגיה פשוט נשאבה לי מהגוף . ואגב אלומה כיום לא נראה לי שהייתי מסוגלת לשבוע לחו"ל לבד

ואני מצטערת שרע לך , הלוואי ויכלותי לשפר את מצב רוחך . ניסתי לקרוא קצת את הבלוג שלך היום , התחברתי לתיאורים של האוכל וזה גרם לי להתגעגע

לימים שבהם היה פיתרון פשוט לכל דבר , וכיום זה כבר לא מספק אותי .

אני מקבלת את כל מה שאת אומרת אלומה והנה למרות הכל היו לך בני זוג קיבלת אישור מבני המין השני שאת שווה , האמת שאני עד היום בכלל לא הייתי בכיוון הזה כי בתור שמנה את יודעת איזה מבטי בוז זוכים להם

מגברים , ובכלל היחס שלהם כלפיי תמיד היה עויין .

ותודה גם לכן יהודית וכאב אני לא יודעת מה לאמר .

אני בתחושה של אני הולכת למות , ותגידו מה כבר קרה , לא קרה כלום , אגב אני מיוזמתי לא הייתי הולכת לפגישה עם בחור בגלל מה שתיארתי אבל בגלל השיחות של עם הבחור מהעבודה אז זה נתן לי קצת ביטחון אבל הנה

אני רוצה להפסיק לכתוב על זה ולהתעסק עם זה , ואני לא רוצה לפתוח פה עניין אבל זה פורום שבו כידוע הוא מקום לפרוק וכך אני עושה .
 
אני אספר לך משהו על בני הזוג שלי לשעבר

הראשון היה ביישן קיצוני, מופנם מאוד ואלים. הוא אמר לי ממש כשנפגשנו שהוא לא נמשך אליי, אבל רוצה לתרגל באמצעותי איך זה שיש חברה. צריך הרבה שנאה עצמית וחוסר ביטחון עצמי להסכים להיענות להצעה הזאת, אבל נעניתי בכל זאת. במהלך התקופה התאהבנו, זה נכון, וגם נסענו לטיולים בחו"ל ובארץ. אבל היה קשה, קשה מאוד. לשנינו היו בעיות מכאן ועד הודעה חדשה.

השני היה הומו מזדקן בהכחשה, שכל העולם ראה שהוא הומו ורק אני לא ראיתי. הוא השתמש בי ככיסוי ולא נגע בי כמעט בכלל. הוא היה דוחה פיזית ונפשית, לא סבלתי אותו. הלכתי איתו רק כי הוא קנה לי מתנות (גם כן, מי ישמע, דברים לא יקרים בכלל וגם התרברב בכך שאינם יקרים). כל פעם שהיה אתי היה מדבר בטלפון עם מישהי אחרת שהיה עוזר לה. הוא צעק עליי, הרים עליי את הטון, התווכח איתי והשפיל אותי, גם התנהג באלימות. לקח אותי הביתה מהעבודה, כשאני יושבת מאחור, מקדימה יושב החבר שלו, הוא הוריד אותי בבית ועם החבר המשיך לקחת אותו לישון איתו בלילה. ועוד אמר שמה פתאום, הוא לא הומו.

והשלישי היה חולה נפש ואוטיסט ברמה מאוד גבוהה, אבל הוא היה ילד בגוף של גבר, ילד מבוהל שקבע איתי ולא היה מבטל ולא הגיע. ולא היה לו מושג איך מתנהגים בסיטואציות. והוא היה נעלם לימים שלמים בלי להגיד לי. והוא היה נאטם תוך כדי שדיברנו, הוא פשוט לא היה שם. וגם לו היו סצנות אלימות. וכל הזמן הזה לא הבנתי מה לא בסדר, והוא לא הסביר לי. הוא פשוט היה מבוהל כל הזמן ועסוק רק בעצמו. הוא בכלל לא רצה להיות איתי. אני מתביישת לומר מה עשיתי כדי שיישאר איתי, ובסוף זה התפרק והתנפץ לי בפרצוף, ואז כבר הייתי צריכה אשפוזים.

אז תגידי לי בבקשה אם היית מעדיפה שיהיו לך קשרים כאלה מאשר שלא יהיו בכלל. אני לא לגמרי בטוחה בתשובה.
 
עצוב לי גם לכתוב את זה, כאב יקרה

אז נכון, היו לי בני זוג, אבל כל אחד מהם פורר אותי יותר ויותר עד שאיבדתי את עצמי כמעט לחלוטין. ונכון שלא היה רק רע (אחרת לא הייתי שם, בכל זאת) אבל זו הסיבה שאני תמיד אומרת שאסור להשוות מקרה אחד למקרה אחר ולהגיד "לך לפחות היו בני זוג" זה כמו שאני עכשיו אגיד "אבל לך יש הורים בחיים". זה סוג של לופ שלעולם אין בו מנצחים, רק מפסידים.
 

כאב 8

Member
נכון את צודקת

אבל תנסו לחשוב שאתם מתנה יקרה ומגיעה לכם יחס אנוש נורמלי אם לא הכי טוב שאפשר
 

רייקי2

New member
מילקי

יש לך כתיבה יפה, זורמת , ואת כותבת בגילוי לב נדיר, אבל יותר מדי נדיר כי את ספרת על הפגישה עם הבחור
ופרטת דברים לא נעימים, אז כלל ראשון זכרי שיש דברים שעליך לשמור לעצמך, לא שאני יותר חכמה
עובדה שהחיים שלי גם דפוקים ומי אני שאתן עצות, אבל זה כלל במיוחד חשוב כי אולי רצית לרדת עליו אבל את גם
חושפת את עצמך.
בנוסף לזה עצם העובדה שאת כותבת פה ,דברים עצובים, אבל לא מעיקים, את לא ממש בודדה כי את זוכה
לתגובות וחיזוקים, וזה כבר טוב.
 

מילקי110

New member
הייתה לי שיחה עכשיו עם חברתי הטובה

שוחחנו שעה בטלפון , מצד אחד זה מרומם את רוחי , לא סיפרתי לה הכל מרוב בושה

לא שהכרתי את הבחור בפורום של תמיכה נפשית , רק בגדול ( גם לא על זה שקניתי לו ... )והיא אמרה לי שניצלתי

היא אמרה "אוי ואבוי ...".

חברתי הייתה בקשר עם בחור עשר שנים , ולפני זה גם היה לה בן זוג . אומנם כרגע היא רווקה , אבל אנחנו לא באותה רמה בכלל .

אז מצד אחד זה מעודד אותי השיחות איתה , אבל הרבה פעמים אני גם חושבת בלב שהיא לא יודעת מה זה , היא מסוגלת להגיד לי איזה דיכאון ואני חושבת לעצמי את לא יודעת מה זה דכאון

ואני לא מזלזלת במה שהיא מרגישה ואני מעודדת אותה אבל עדיין.

* מצער אותי מאד לשמוע אלומה את מה שאת מתארת אכן זה כואב מאד .

ולך רייקי גם תודה איזה פרטים חשפתי בדיוק ? אני אומרת את האמת , ואל תחשבי שאני תוקפת אותך כי ממש לא אבל לאיזה פרטים התכוונת ?

אני אוהבת שכאשר אני משוחחת עם חברתי היא גורמת לי להרגיש נורמלית , ומוזר לי שהיא לא קלטה עד עכשיו מי אני , או שהיא לא חושבת שמשהו לא בסדר איתי .
 

אופירA

New member
מנהל
קשיי תקשורת ובעיות רגשיות והתנהגותיות

הם דבר נורמלי בהחלט. כלומר את בהחלט נורמלית, רק צריכה לתפוס את המציאות שלך כמציאות נורמלית.
אבל בגלל שאת מפחדת כל כך מהתגובות השליליות שאת מקבלת מאנשים רבים, או מההתעלמות שאת מקבלת מאנשים אחרים, או מהתחושות הלא נעימות שאת מקבלת מאנשים שנועצים בך מבט - את מנסה להגן על עצמך באיזו "תובנה" שאת משוגעת, חולת נפש, ומסתובבת עם אות קין על המצח שכולם רואים אותו מלבדך.

יש לך פחד נורא מבעיית ההתנהגות שלך בגלל הסבל שהיא גורמת לך. הפחד לא מוצדק. הבעיה אינה כל כך קשה. את עוצמת הסבל שהיא גורמת לך אפשר להפחית ע"י שינויי חשיבה.
אבל בגלל שספגת ביקורת קשה בגיל צעיר מידי על ההתנהגות שלך, את מפחדת ממנה באופן לא פרופורציונלי, כמו שתינוק מפחד כשהוא מגלה שנשאר לבד וכד'.

אני זוכרת את הפחד הנורא הזה, ולמעשה, עד היום הוא עדיין נמצא בתוכי בצורות מסוימות. אבל הוא כבר לא משתלט על חיי כמו בעבר.
כשהייתי בת 20 הלכתי לטיפול פסיכולוגי ראשון, שהתחיל בתהליך של שינוי החשיבה שלי על עצמי. דיברתי שם על ההרגשה שלי שברור לי שאני משונה ומוזרה, לא בסדר ושלילית, רק לא ברור לי איך לשנות את זה ולהפוך לחיובית ולנורמלית. היו לי מספיק הוכחות לבהירות לגבי מי שאני, ולא קיבלתי את הדברים שאמרה הפסיכולוגית בפגישה הראשונה: אני לא רואה מה לא בסדר אצלך ומה שלילי. אין שום דבר בעייתי ושלילי. אמרתי לעצמי - קצת סבלנות. בסוף גם היא תבין מה שלילי אצלי.
היתה לה סבלנות והיא הראתה לי איך ההתנהגות של ההורים שלי בעייתית ומוזרה וגישתם כלפי שגויה, והבעיה שבה אני צריכה לטפל זה האמונה במה שהם אומרים לי, שאני הבעייתית. כי לא כל מי שמעביר ביקורת על ההתנהגות שלי הוא אורים ותומים. אני שומעת הרבה דברים לא נכונים, ולא צריכה להסכים איתם.
התחלתי להבין את הכיוון. בשנים הבאות הרגשתי יותר ויותר הצלחות שונות, הכרתי יכולות שלי, והחוויה החברתית שלי השתנתה משמעותית. רק הבעיה הזוגית נותרה כשהייתה, על הפנים עם נעצים...
בגיל 23 הלכתי לטיפול פסיכולוגי שני, ושוב פתחתי בזה שמשהו מאוד לא תקין בהתנהגות שלי, ואין לי מושג איך לשנות. הפסיכולוג היה גבר, אמריקאי, חנון וחביב, וממש שכנע אותי שהוא לחלוטין משוכנע שהכל בסדר איתי. לאחר הטיפול הזה הפסקתי להרגיש ששונאים אותי, מנדים אותי מהחברה, צוחקים עלי ולא רוצים אותי, והרגשתי שאני מעניינת, יש לי הרבה מה למכור בחברה, רבים בהחלט מחבבים אותי, וגברים מאוד חושקים בי...
נשארתי עם בעיית תקשורת קשה, בעיית הרס עצמי חריפה, וחוסר מסוגלות לקשר זוגי. לא היה לי מושג איך מטפלים בהן. גם הטיפול הפסיכולוגי השלישי לא שיפר שום דבר במצב.
ועדיין סבלתי מפחד גדול מאוד מהבעייתיות שלי. אבל השתחררתי לחלוטין מתחושת נידוי חברתי, מבדידות חברתית, ומאמונה של לא שווה בכל רמ"ח ושס"ה.
לאט לאט במשך השנים והתהליכים השונים, בעיית ההרס העצמי התמתנה והתמזערה ממש. הדימוי העצמי שופר לבלי הכר, המצב החברתי עבר עוד ועוד שינויים חיוביים. התקשורת הבין אישית השתפרה מאוד מאוד. רק כמה דפוסים עמוקים מאוד, שורש הפחד מעצמי ומקשר זוגי וחוסר התקשורת עם ההורים שלי נשארו באותה רמה כמו שהיה...
טוב, זה כדי שלא ישעמם לי ב-50 שנה הבאות
.

זה נותן לך איזו השראה, איזה כיוון?
 

רייקי2

New member
מכיוון שאת בחורה גלויה

אז אני אגיד לך שהסיפור של הפיצה והקולה הציג את שניכם בצורה מבישת = אותו בגלל שהוא ביקש
ואותך שכעסת עליו וספרת בפורום. ולפי מה שהוא מספר בפורום הוא עושה רושם של בחור נחמד,
וסביר להניח שלא היה פוגע בך אם היית מזמינה אותו אליך הביתה.

יש לך חברה טובה, זאת מתנה שזכית לה, תנסי להכיר עוד חברות טובות ואח"כ בע"ה תכירי גם בן זוג
ואם נדמה לך שילדה קטנה לוחשת לאמא שלה סוד עליך, אל תרגישי רע כי אולי היא דברה דברים
טובים, בפעם אחרת במקום להבהל תגידי לה בחיוך : אולי תשתפי אותי גם?
 

אופירA

New member
מנהל
לעניות דעתי מכיוון שאת לא תקופה ארוכה בפורום

התרשמת מהאנשים פה לפי איך שהם "מצטלמים".

נכון, הבחור דנן מצטלם מצוין. ואכן, הוא בחור נחמד שלא מבקש לעשות רע לאף אדם בחלד. הוא רוצה רק טוב לעולם.
דא עקא, שניסיון השנים הראה שהוא לא מיומן במתן עזרה לאנשים עם קשיים נפשיים למרות שהוא מאוד משוכנע שהוא כן, והוא אינו מודע לחוסר התובנות והיכולות שלו.
למעשה, הוא היה צריך להתנצל על כך שהודיע שהוא יכול לעזור, בשעה שלא היה שום בסיס אמיתי ליכולת זו, משום שזו טעות חמורה להגיד לאדם הזקוק לעזרה שאתה יכול לעזור לו בלי לקחת אחריות ברמה גבוהה על היכולת האמיתית שלך לעזור. ואם בכל זאת טעית בהערכת יכולותיך (וכמובן שהזקת עקב כך) - יש בהחלט מקום להתנצל!
עקב השקפותיו המפורסמות פה לרוב על ידו בנוגע לגישתו לנשים, אני בטוחה שהוא לא היה לרגע חושב לפגוע במילקי. אך לצערי אני בטוחה שהיה מאכזב ופוגע בה נוראות, למרות שהוא כלל לא היה מרגיש שהוא פוגע... כי הרי בהחלט לגיטימי שדעותיו שונות משלה...

מילקי "מצטלמת רע", כי היא חושפת בכנות את קשייה האמיתיים ומודעת ליסוד הבעיה שלה. היא מפגינה חולשה בכך שהיא מאשימה את עצמה על כל צעד ושעל בדברים, והיא פגיעה מאוד כיוון שאין לה מיומנות הגנה עצמית יעילות. ההגנות שבהן היא משתמשת מצטלמות רע, למרות שהן הגנות טובות בהחלט שמתאימות לנתונים הקשים שלה, והעניקו לה יכולת שרידה מעולה, גם אם במחיר רב וקשה.
אדם לא צריך להתבייש בכך שהוא חושף את קשייו וחוסר מיומנותו. אדם צריך להתבייש בכך שהוא אינו יודע להביא בחשבון את מה שהזולת חשף בפניו במפורש, ופוגע בו בלי להרגיש. אדם צריך להתבייש בכך שאינו מבין את חוסר מיומנותו, ועוד חושב שהטעויות שלו הן מצווה וחסדים... או לפחות להכיר בכך ולהתנצל, ואז הוא לא צריך להתבייש.

כאשר אתה רוצה לעזור לאדם, אתה צריך להשתדל להתאים את עצמך לצרכיו, ולא לטעון כנגדו: מדוע אינך מתאים את בעיותיך לפי צרכי ונתוני.
אם אינך יכול להתאים עצמך - אז אין לך תפקיד לעזור, ויש לך תפקיד להיזהר מלהזיק ע"י כוונותיך הטובות והמקסימות. כידוע, רוב האנשים פה סובלים בגלל אנשים עם כוונות טובות ומקסימות שהזיקו לנפשם הרכה בחוסר מיומנות ומודעות עצמית משווע...

כל האנשים פה נוטים לחשוב שכאשר הם נפגעו, זה בגלל שהשני עשה להם רע, ולא בגלל הטעויות שהם עשו. זה הדדי, ואי אפשר לטעון רק נגד הצד שטעויותיו וחולשותיו קלות לזיהוי, רק בגלל שאיננו מזהים את הטעויות והחולשות של האחרים במקביל. או יותר נכון, בגלל שהם לא מקבלים ביקורת ובטוחים בעצמם, ואילו מילקי מוכנה להודות בטעויותיה ומצליחה לתקן את חלקן. וזה רק מעורר הערכה וכבוד.

אגב, לדעתי, אפשר לחייך לילדים קטנים ולסלוח להם על משובותיהם רק אם מרגישים ביטחון עצמי, טוב עם עצמך ויכולת סליחה לעצמך על משובותיך הילדותיות, ובכלל על שקיים ילד קטן בתוכך, שבא לידי ביטוי לעיתים קרובות מידי.
 

snoopytush

New member
אם כבר כנות אני אישית

למרות שזה לא משנה הרבה כי אני גם ככה לא פוגשת
פה ולא מתכוונת לפגוש אנשים מהפורום אבל אם הייתי רוצה לפגוש
לא הייתי רוצה להפגש עם מילקי מסיבה פשוטה מאוד. לא כי
היא לא נחמדה או משהו פשוט כי מספיק שמשהו קטן או גדול יפגע
בה והיא ישר תלשין עלי לפורום גם אם הכוונות שלי יהיו טהורות ביותר.
לכן אני חושבת שלא משנה אם היא צודקת או לא אין לה זכות לכתוב
מה שקורה עם משתתפי הפורום ( כמובן כל עוד לא איימו עליה או
משהו המסכן אותה ), על גבי הפורום
 

snoopytush

New member
למרות שאולי הייתי מסכימה

להפגש עם שיריון ומה איתי בתיאוריה
התיאוריתית.
 

אופירA

New member
מנהל
הגישה שלך לא אובייקטיבית

את מתעלמת מהנסיבות ומהמהלך שהיה בפועל, ומתבטאת באופן לא הגון.

היא ניסתה להיפגש עם מישהי מהפורום במטרה להפיג בדידות, ועוד לפני המפגש ראתה שזה לא מתאים, וויתרה על המפגש.
מי שרץ והלשין לפורום זו התוקפנית שניסתה להיפגש איתה, שבכתה פה בדמעות שליש על הרוע והעוול הנורא שעשתה מישהי מהפורום, לשיה התמימה והרכה, שלא עוללה כל רע. אמנם היו שאמרו לה בעדינות (שמא תתקוף גם אותם), שלא ראוי לחשוף שמדובר במישהי מהפורום, אבל איש לא הסתייג ממנה כמלשינת הפורום, ואף אחד לא טען כנגדה, שגם אם לא היתה אומרת שזו מישהי מהפורום, זה לא הוגן לספר פה, כי ההיא קוראת כאן את דבריה ומנועה מלהגיב למרות העוול שנעשה לה. לתוקפנית אף אחד לא אמר זאת.
מילקי החזירה לה בדיוק באותו סגנון, כדי להגן על עצמה, והסבירה את העוול שנעשה לה, מבחינתה, אז כולם הבינו בעצמם במי מדובר.
אז למה את מפילה את ההלשנה דווקא על זו שלא הלשינה?...

אח"כ היא סיפרה על זה שהכאיב לה במקום הכי כאוב שלה, בלי לציין שמדובר במישהו מהפורום. ומי שחשף כאן פרטים מזהים זה ההוא מהפורום. אבל גם הוא חזק ודעתן ונחרץ, ומתבטא בשצף ובבהירות, אז אנשים נזכרו להגיד לה, שגם אם היא לא מציינת שזה מישהו מהפורום, זה לא הוגן כי הוא קורא את הדברים. היא קיבלה וחזרה בה להבא.
בכל אופן, שוב נוח לך להפיל עליה שהיא זו שהלשינה, ולכן תלשין בעתיד...

הרבה אנשים פה מתעסקים בדיון אם למילקי יש זכות לחשוף/להתבטא או לא, ואף אחד לא רוצה להבחין שלא היא זו שיזמה את הבעייתיות והחשיפה, אלא דווקא האחרים מולה, אבל הם יודעים להגן על עצמם ע"י תוקפנות ואסרטיביות, אז באופן טבעי פונים אל החלש שבסיטואציה, ומפילים עליו את כל האחריות למעשיהם...
ואח"כ לא מבינים איך החברה כל כך מרושעת, שברגע שהיא מזהה שהם חלשים, היא פוגעת בהם, במקום לנהוג בהם בחמלה, בצדק...

שימו לב כמה מתעסקים עם ביקורתיות כלפיה, למרות שדווקא היא ניסתה לשמור על כללי הפורום, אבל הסתבכה עם אנשים שלא שומרים עליהם במצפון שקט לחלוטין.
מי האנשים ההוגנים ושוחרי הצדק, שיקומו ויאמרו שזה לא הגון להתעקש לפגוע בגסות בחצי מאוכלוסיית הפורום - הגברים - שוב ושוב ושוב ושוב, למרות הבקשות החוזרות והנשנות, ועוד להוסיף חטא על פשט ולתקוף ברשעות את מי שקם ומוחה?
כמה קל לחבב את החזק והתוקפן ולהזדהות איתו... לסלוח לחולשותיו... כי נעים לך כשהוא מחבק אותך תמורת ההזדהות. כך שלא הצדק בעולם מעניין אותך, אלא ההנאות שלך והרווחים שלך.
למה רק אדם אחד קם ואומר לזה שנוהג לעזור לעצמו ע"י זלזול קבוע באוכלוסיית הפורום, והחצנה מתריסה ותקיפה חוזרת ונשנית של דעותיו השונות מדעות האחרים - שיותר יעיל ופחות פתטי שלא ייכנס לכאן, מאשר שייכנס, וכל הזמן יאמר: יו, פוי, מה אני בכלל עושה פה?...
אולי כי מרגש יותר להזדהות עם זה שבטוח בעצמו, ולקבל ממנו אישור ומחמאה, בניגוד לאחרים שזוכים לזלזולו?
 

snoopytush

New member
אני בדעתי נשארתי

לספר על מקרים שקרו עם אנשים בפורום זוהי הלבנת פנים.
הייתה לי פה חברה מהפורום שעכשיו היא אקס חברה ( לא אכנס ללמה ואיך כי זה לא רלוונטי).
היא כבר לא כותבת פה. היינו כמה שנים חברות רבנו מאחר שלא ראיתי אותה כותבת פה
החלטתי לשפוך פה קצת קיטור. לא כתבתי את השם שלה או הכינוי שלה ובטח שלא כתבתי שהיא כתבה פה.
אף אחד בחלד חוץ ממני וממנה לא יכל לדעת שמדובר בה.
בתגובה קיבלתי מכתב זועם על איך אני מעיזה לכתוב על זה בפורום שהיא קוראת.
בהתחלה לא הבנתי מה היא מקשקשת אחר כך הבנתי.
כשהזולת רואה שכותבים עליו הוא מרגיש חשוף גם אם אף אחד לא יודע שהאצבע מופנת כלפיו
 

snoopytush

New member
נ.ב.

גם לפנתרית העירו שזה לא ראוי. ולא רק אני.
זה לא ראוי שאף אחד ינהג כך ולא משנה אם זה פנתרית או מילקי או
וואטאבר
 
למעלה