שוב אתה מתעלם מכל מה שנאמר, כאילו לא נאמר.
אמינותה של א' מעולם לא היתה מוטלת בספק. וכך כותבים השופטים: "עיון בתשובת המדינה בבג"ץ פלונית, בעיקרי הטיעון מטעמה ובפרוטוקולים המתעדים את הדיונים בבית המשפט העליון, מעלה באופן הברור ביותר, ואשר אינו אמור להיות נתון לפרשנויות, כי היועמ"ש וצוות הפרקליטים לא סברו מעולם כי הנאשם חף מפשע, או כי הוא דובר אמת, או כי תלונת המתלוננת א' ממשרד התיירות מקורה בעלילה. ההיפך הוא הנכון. המדינה דחתה בשתי ידיים כבר בשלב הראשוני את הכחשתו הגורפת של הנאשם בדבר קיום מגעים מיניים עם הכפופות לו, וסברה כי אלו נתקיימו גם נתקיימו. גם ערב השימוע וגם עובר לחתימת הסדר הטיעון סברה המדינה "שנראה היה, על סמך החומר, כי הנשיא היה מעורב בעבירות מין שונות" (התשובה לבג"ץ- נ/ 1א, סעיף 15 ), וכי: "מכלול חומר הראיות שנאסף, לרבות בעניינים שהתישנו, יצרו תחושה חזקה ותמונה ראייתית לפיה יש דברים בגו, ושההתנהלות של קצב משך השנים, במסגרת תפקידיו הציבוריים השונים, הייתה כרוכה בביצוע עבירות מין... כי הנאשם ביצע לאורך השנים שורה של מעשים פסולים וכי גרעין הסיפור אינו של עלילה" (שם בסעיפים 23,24)." בכך נדחת טענתך המרכזית שחל כאן מהפך ביחס למתלוננת. זה לא נכון. הפרקליטות מעולם לא סברה שהיא איננה אמינה. אלא, (א) לא היו מספיק ראיות שהיה אונס של ממש, ו-(ב) קצב הציג ראיות כנגד, שבזמנו נראו לגיטימיות. עם הזמן התמונה הזו השתנתה בתכלית, הן פן (א) והן פן (ב). התברר שאכן יש גם יש ראיות לצידה, ומנגד, הראיות שקצב הציג התבררו שקריות. וכך כותבים השופטים: "יש לזכור כי מחוגי השעון לא עצרו מלכת וכי שתי האמירות נאמרו במועדים שונים. דברים התרחשו בפרק הזמן שחלף בין הדיון בבג"ץ פלונית לבין מועד הגשת הסיכומים. בפרק זמן זה התנהל המשפט. נשמעו עדויות, הוגשו ראיות, נשמעו הסברים, ראיות השתלבו זו בזו או סתרו זו את זו, ומכל מקום, חומר החקירה הגולמי ערב משפט, עבר את כור ההיתוך של דיני הקבילות, הרלבנטיות והחקירות הנגדיות, וההתבוננות על ראיה כזו או אחרת, נעשתה מזווית שונה, עדכנית יותר מבחינת הזמן, ומבוססת יותר מבחינת השתלבותה, אם אכן, במכלול. ... ההתרשמות לא קפאה על מקומה, אלא שינתה פניה בהתאם לשינויים שהזמן שחלף הביא עמו. יתרה מזו, בפרק הזמן שחלף נתגלו ראיות חדשות התומכות בגרסת המתלוננת ממשרד התיירות ואשר לא היו ידועות למדינה בזמן השימוע..." לדידי די בכך, ויש להוסיף עוד נקודה. כבר בהתחלה פורסם שמזוז האמין לא' מבית הנשיא לחלוטין, וסבר שראיותה חזקות. דא עקא, עקב התיישנות, לא היה ניתן לתבוע את קצב על שאנס אותה. יש לזכור שהבנאדם הראה MO עקבי ביחס להטרדותיו, ועל כך אין עוררין. כעת, אם הוא אנס אחת, והשתמש באותו MO כלפי אחרות, קשה מאד להאמין שתלונת השניה על אונס היא פיברוק. אנסים לעיתים קרובות חוזרים על מעשיהם שוב ושוב. אמנם זה כשלעצמו איננו מהווה הוכחה שהוא אנס, אבל זה נותן חיזוק גדול לתלונת א' ממשרד התיירות. אם קצב אנס אחת, אונס כוחני של ממש, אין סיבה להניח שלא עשה זאת שוב. לא מדובר באדם שידיו (או זיינו) נקיים. לגבי טענותיו של גולדברג (שאני מניח ע"ס פלפוליו - בלי לבדוק בגוגל - שהוא עו"ד סניגור): נקודה 1. חובתו של ביהמ"ש לבדוק אפשרות שלישית, כגון שהיה רומן ביניהם. אני לא יודע אם זו חובת ביהמ"ש, אבל גם אם נניח שכן, על סמך מה יניח ביהמ"ש שהיה רומן? האם יש עדויות לכך? האם לדעת גולדברג חובה על ביהמ"ש להעלות כל אפשרות היפותטית שהיא בכל קייס שבא לפניו, ולהפוך לחוקרים ובלשים, גם כששום צד איננו מעלה זאת? אני מוכן לקבל שאם מתוך הדברים עולה שהיה רומן, אולי היה מוטל על ביהמ"ש לשאול את הצדדים על כך. אבל מנין שכך עלה מהדברים? קצב הלא הכחיש מכל וכל שהיה משהו רומנטי-רגשי-אישי ביניהם. טענתו היתה שהיחסים ביניהם היו מקצועיים לגמרי, והיא זו שהיה לה קראש עליו. לשם כך הוא הציג את "מכתב האהבה", אבל משהתברר שזה שקר, על בסיס מה נחשוב שהיה כאן רומן? ואם באמת היה רומן, למה ההגנה לא הציגה זאת כטיעון? נקודה 2. לא הבנתי מה הוא רוצה. פלדמן הלא ייצג את קצב, ברור שיאמר ש"על בסיס חומר הראיות לא ניתן להרשיע, אלא אם השופטים הושפעו מגורמים שאינם רלוונטיים". ממתי דבריו של עו"ד המייצג את הנאשם מהווים הוכחה שמדובר בהאשמת שווא? תפקידו של העו"ד הוא להגן על הלקוח שלו. איך מכאן ניתן להוכיח דבר? נקודה 3. לא הבנתי מה הקשר בין זה לבין הנדון. האם במקרה של קצב בית המשפט הסתמך על מחקרים? חוצמזה, מחקרים כאלה מובאים, להבנתי, כדי לשלול טיעונים מסוג מסויים של ההגנה. ניתן למשל לטעון נגד המתלוננת על כך שהמתינה שנים עד שהתלוננה. על כך מביאים מחקרים שמראים שזה דפוס התנהגותי מצוי אצל נאנסות, שנובע מטראומה קשה שהאשה עוברת. זה כשלעצמו איננו מוכיח אונס, אבל מסיר את הטיעון נגד המתלוננת. נקודה 4. הוא מעלה הרבה נקודות לכאן ולכאן - מספיק נקודות לצד הפסק, שאני לא רואה צורך לענות על כך. רק אומר שעל הטענה שלו שבית המשפט יכל לזכות מחמת הספק, אני מניח שלאור מסכת השקרים והתככים של קצב והשתוללותו בתקשורת, בית המשפט לא הרגיש צורך ללכת לקראתו. אם הוא היה אמין וישר לכל אורך הדרך, אולי בית המשפט היה מרחם עליו ומוצא איזה ספק להתלות בו. אבל כשהבנאדם נבלה ממילא, מטרידן סדרתי לכל הדעות, אנס בטוח אשה אחת שרק אי אפשר להפלילו על כך מסיבה טכנית, שיקר לכל אורך הדרך, והתנהג בצורה שפלה ומשפילה לכל אורך הדרך - לאדם כזה לא צריכים לעשות סלטות באוויר ולחפש סיבות לזכותו. נקודה 5. מסכים שיש הרבה מה לבקר את מזוז על עסקת הטיעון, אבל אסור לשכוח שקצב הוא זה שהציע את העסקה, לא מזוז. מזוז היה מוכן להגיש תביעה על אונס, וקצב הוא זה שהציע את העסקה. זה שבסופו של דבר קצב החליט להפיל את העסקה, לא יכול פתאום לשמש לטובתו. צריך לחזור לנקודה שלפני העסקה - כלומר, לרגע שבו מזוז היה מוכן להגיש נגדו תביעה על אונס. נקודה 6. אני מאמין שלפחות מבחינה משפטית הקייס סגור. לא מאמין שבג"צ יהפוך את הפסק. מבחינה חברתית - נו, תמיד יהיו כאלה, כמוך, שיטילו דופי בבית המשפט, ולו כדי שחס וחלילה לא יתברר שגבר במעמדו באמת אנס. יותר כדאי להטיל ספק, וכך לטעון לנצח שהוא כמו כל אותם הגברים שסתם העלילו עליהם, וזו עוד דוגמה לנזק שהפמינזים גורם.. יאדי יאדה.
