כל אחד הוא עולם ומלואו..
מאחורי כל ניק מסתתר אדם.. אדם כמוך וכמוני, גבר או אישה, אשר בתוכם זורמים, תשוקות, רצונות, תהיות, חששות, דאגות, אכזבות, רגעי אושר, שמחה, בקיצור רגשות.. מאחורי כל ניק מסתתר סיפור חיים שלם.. אני מהרהר לא פעם, כשאני יושב מול המסך, "מי הם אותם אנשים?..איזה סיפור חיים חבוי בניק זה או אחר?" תהיות לגבי כתיבתם, ניסיון נואש לדעת, להבין, לחבר מילה למילה, שיר לשיר, על מנת ליצור רצף של רמזים לגבי אישיותה של הדמות.. כשאתה מביט, אתה לא יודע אבל אולי אותו ניק הוא שכן שלך, חבר מהצבא, חברת ילדות או אדם זר לגמרי שזר לך...אבל הוא עולם שלם בשביל אחר, מכר של ההיא, חבר של ההוא, אהוב של זאת... סקרנות? חטטנות? מה מסתתר מאחורי אתה נחישות להכיר את הניק שממול? אולי אנחנו פשוט תולעת ספרים מצויה? ואולי חובבי סרטים מושבעים? אשר צמאים לקרא כל יום סיפור חיים חדש? לשבת וכמו בסרט לראות דמויות המשחקות במציאות תחת תחפושת הניק? הרי גם בחיינו הרגילים אנחנו חולפים על פני דמויות שונות, מדברים עם אנשים, חווים את רגשותיהם...בדיוק כמו כאן... אך כאן, שלא כמו בחיים מחוץ למסך, אין אפשרות לראות זוג עיניים מביט, לחוש רגשות דרך תנועת הגוף, לתרגם מראה חיצוני לפנטזיה מוחשית... בעולם הוירטואלי הדמיון הוא הכלי לקריאת הספר או ראיית הסרט.. ואותו דמיון משחק בנו, מהתל בנו לא פעם, משבש את ההגיון הפשוט והופך את ראיתנו מעוותת..אך נותן לנו בעצם את האפשרות לבנות תסריט חיים, להיות הבמאים בבית הקולנוע של החיים... לכל ניק יש שם...לכל שם יש אדם הנושא אותו...ולכל אדם יש סיפור חיים משלו... ולי יש כל יום סיפור חדש לקרא... blue
מאחורי כל ניק מסתתר אדם.. אדם כמוך וכמוני, גבר או אישה, אשר בתוכם זורמים, תשוקות, רצונות, תהיות, חששות, דאגות, אכזבות, רגעי אושר, שמחה, בקיצור רגשות.. מאחורי כל ניק מסתתר סיפור חיים שלם.. אני מהרהר לא פעם, כשאני יושב מול המסך, "מי הם אותם אנשים?..איזה סיפור חיים חבוי בניק זה או אחר?" תהיות לגבי כתיבתם, ניסיון נואש לדעת, להבין, לחבר מילה למילה, שיר לשיר, על מנת ליצור רצף של רמזים לגבי אישיותה של הדמות.. כשאתה מביט, אתה לא יודע אבל אולי אותו ניק הוא שכן שלך, חבר מהצבא, חברת ילדות או אדם זר לגמרי שזר לך...אבל הוא עולם שלם בשביל אחר, מכר של ההיא, חבר של ההוא, אהוב של זאת... סקרנות? חטטנות? מה מסתתר מאחורי אתה נחישות להכיר את הניק שממול? אולי אנחנו פשוט תולעת ספרים מצויה? ואולי חובבי סרטים מושבעים? אשר צמאים לקרא כל יום סיפור חיים חדש? לשבת וכמו בסרט לראות דמויות המשחקות במציאות תחת תחפושת הניק? הרי גם בחיינו הרגילים אנחנו חולפים על פני דמויות שונות, מדברים עם אנשים, חווים את רגשותיהם...בדיוק כמו כאן... אך כאן, שלא כמו בחיים מחוץ למסך, אין אפשרות לראות זוג עיניים מביט, לחוש רגשות דרך תנועת הגוף, לתרגם מראה חיצוני לפנטזיה מוחשית... בעולם הוירטואלי הדמיון הוא הכלי לקריאת הספר או ראיית הסרט.. ואותו דמיון משחק בנו, מהתל בנו לא פעם, משבש את ההגיון הפשוט והופך את ראיתנו מעוותת..אך נותן לנו בעצם את האפשרות לבנות תסריט חיים, להיות הבמאים בבית הקולנוע של החיים... לכל ניק יש שם...לכל שם יש אדם הנושא אותו...ולכל אדם יש סיפור חיים משלו... ולי יש כל יום סיפור חדש לקרא... blue