תרגישי בנוח
את הדברים הטובים אני שומרת, פשוט כי אני רואה מה יכול לקרות לבגדים וחבל לי (עזבי את הנקודה שעד כה לא ממש היה מישהו שביקש או שהיה צריך). אני זוכה מההפקר כי אני ה"קטנה" במשפחה, ואחותי הגדולה, למשל, גמרה ללדת כנראה ומעבירה לי הכל (אין לי ספק שלא הייתי מקבלת ממנה שום דבר שהיא בונה עליו בעתיד). גיסתי מעבירה לי דברים שבעיקרון אני מאוד משתדלת לשמור עליהם ולארוז לה חזרה בגמר השימוש, אבל לא נראה לי שהיא ממש מצפה לקבל את זה חזרה. היא כן בונה, מן הסתם, על הבגדים היותר חדשים של הילדים שלי שיעברו אליה. אצל דודה של אדיר נהוג שכל הבנות שלה בסוף עונה מאחסנות אצלה את כל מה שכבר קטן, וכך בעצם נוצר מצב שהכל של כולם. ככה גם אם נותנים בגדים יפים וחדשים לגמרי יודעים שלא נורא אם זה יתבלה ויתלכלך וכיוב' כי תמיד יהיו עוד בגדים חדשים ושווים משאר האחיות שייכנסו לסטוק המשפחתי. לי יש בעיה שאני פשוט נקשרת לדברים, סנטימנטלית...בגד אחד יקר לי כי קיבלתי אותו ממישהו חשוב, למשל, או בגד אחר יקר ללבי כי אותו לבש שלף באיזו הזדמנות חגיגית, נניח, או סתם שזה מזכיר לי תקופות וארועים ומזוהה לי כל כך עם הילדים שלי שאני לא מסוגלת להיפרד כל זמן שאני יודעת שרוב הסיכויים שיהיו לי עוד ילדים משלי.