כלוא בתוך עצמי
שוב אני יודע שאני מחזורי - אבל אני מרגיש חרדה ולחץ וחוסר אונים משתק.... אני נשאב לעולם הדימיון שבי כל הזמן - כל פעולה מלחיצה אותי.... והמצב כמו שהוא מלחיץ אותי עוד יותר... אני פשוט במצב אנטי קיומי וזה לא משנה כדורים או לא כדורים.... יש בי משהו עמוק מאד שנסגר כנראה בגיל מאד צעיר ועכשיו הוא מתפרץ בלי יכולת שליטה עליו - אני בבית כרגע - והבית הוא הבסיס של הניתוק מהמציאות......... אני חי בתוך חלום גם בבית וגם בחוץ.... כשאני נכנס למיטה הגוף שלי מתחיל להשתתק - והפניקה והחרדות עולות ואז אני חייב לצאת מהמיטה - כשאני יוצא מהמיטה אני לא מסוגל להיות בחדר ובטח שלא בסלון ששם יושב אבא שלי בתוך הבית שתמיד חשוך בו.... וקשה לי לראות טלוויזה או להיות על המחשב כשאני בחוץ זה אמנם כיבכול יותר "נושם" קצת מהבית - אבל גם שם החוסר שייכות והניתוח המתמיד של כל מה שאני רואה - מלחיץ אותי - אני נמצא במצב קבוע של קבירה עצמית מצד אחד - והחנק - החנק הוא עצום - והוא זה שיוצר את החרדות ואת כל שאר התחושות המשתקות..... זהו חנק רגשי שהיה בי כנראה כל חיי..... ושכל המערכות אצלי כבר רגילות אליו לכן כל ההתנגדויות לדברים אחרים..... מצד שני אף אחד לא יכול לעזור......... אני כל הזמן מרגיש שאני מחפש מישהו קרוב לדבר איתו - או יותר נכון לתקשר איתו - תקשורת רגשית שמעולם לא היתה לי.... תקשורת רגשית שתוציא ממני את עצמי .... אין לי כוחות - ו 24 שעות ביממה אני פשוט לא חי ולא מסוגל ליזום או לקבל החלטה כלשהי.... אני רק מרגיש מוגבל ונכה ביחס לאחרים שחיים ומתפקדים ואצלי החנק הזה לא מאפשר לי לחשוב על שום דבר תפקודי השרדותי כמו כסף.... עבודה, וחיים באופן כללי - מצב קבוע של שדה קרב ושיתוק..... אני לא מכיר משהו אחר - והמודעות לזה עושה את זה עוד יותר גרוע.... אין רגע אחד של שקט..... יש שיתוק ולחץ תמידי במקום רגיעה ותפקוד ושליטה....
שוב אני יודע שאני מחזורי - אבל אני מרגיש חרדה ולחץ וחוסר אונים משתק.... אני נשאב לעולם הדימיון שבי כל הזמן - כל פעולה מלחיצה אותי.... והמצב כמו שהוא מלחיץ אותי עוד יותר... אני פשוט במצב אנטי קיומי וזה לא משנה כדורים או לא כדורים.... יש בי משהו עמוק מאד שנסגר כנראה בגיל מאד צעיר ועכשיו הוא מתפרץ בלי יכולת שליטה עליו - אני בבית כרגע - והבית הוא הבסיס של הניתוק מהמציאות......... אני חי בתוך חלום גם בבית וגם בחוץ.... כשאני נכנס למיטה הגוף שלי מתחיל להשתתק - והפניקה והחרדות עולות ואז אני חייב לצאת מהמיטה - כשאני יוצא מהמיטה אני לא מסוגל להיות בחדר ובטח שלא בסלון ששם יושב אבא שלי בתוך הבית שתמיד חשוך בו.... וקשה לי לראות טלוויזה או להיות על המחשב כשאני בחוץ זה אמנם כיבכול יותר "נושם" קצת מהבית - אבל גם שם החוסר שייכות והניתוח המתמיד של כל מה שאני רואה - מלחיץ אותי - אני נמצא במצב קבוע של קבירה עצמית מצד אחד - והחנק - החנק הוא עצום - והוא זה שיוצר את החרדות ואת כל שאר התחושות המשתקות..... זהו חנק רגשי שהיה בי כנראה כל חיי..... ושכל המערכות אצלי כבר רגילות אליו לכן כל ההתנגדויות לדברים אחרים..... מצד שני אף אחד לא יכול לעזור......... אני כל הזמן מרגיש שאני מחפש מישהו קרוב לדבר איתו - או יותר נכון לתקשר איתו - תקשורת רגשית שמעולם לא היתה לי.... תקשורת רגשית שתוציא ממני את עצמי .... אין לי כוחות - ו 24 שעות ביממה אני פשוט לא חי ולא מסוגל ליזום או לקבל החלטה כלשהי.... אני רק מרגיש מוגבל ונכה ביחס לאחרים שחיים ומתפקדים ואצלי החנק הזה לא מאפשר לי לחשוב על שום דבר תפקודי השרדותי כמו כסף.... עבודה, וחיים באופן כללי - מצב קבוע של שדה קרב ושיתוק..... אני לא מכיר משהו אחר - והמודעות לזה עושה את זה עוד יותר גרוע.... אין רגע אחד של שקט..... יש שיתוק ולחץ תמידי במקום רגיעה ותפקוד ושליטה....