ככ הייתי רוצה

[מ146]

ככ הייתי רוצה

להיות יכולה לישון.היום דווקא נרדמתי מוקדם יחסית,והתעוררתי עם סיוט,שטופת זיעה,חייבת מקלחת.עכשיו אני כבר לא יכולה לישון.הסיוטים שלי,קשורים לרוב למין..אני קטנה,מישהו גדול,שעיר,לא מישהו בן 8 כמו שאמא שלי ביררה..ואני עדיין לא יודעת.לא סגורה מה היה,מה לא,רק יודעת שזה תקוע בראש,מפריע לי בתוכי,חונק אותי ודי מוציא אותי מהדעת.אני מנסה לא להיכנס לזה,לא להתעסק עם זה.לא לתת לזה מקום בכלל,מרגישה שזה יכול להרוג אותי.לגמור אותי וזהו.כל פעם שזה עולה,להעסיק עצמי במשהו,פשוט להעביר את זה.אני בכלל לא רוצה להכנס לשם.אז אני אומרת לעצמי,שאני מדמיינת,שלא היה כלום,שרק נדמה לי.ואני מנסה למצוא לי בן זוג.וגברים הם מעין "מפלצות".איכשהו אני נהיית ככ פגיעה איתם.ככ דרוכה,ככ בסכנה.זה כנראה אחד הבאגים שלי.אבל אני פה מחלקת עיצות לכולם על כוח,על יכולות,לא ייתכן שרק אייעץ ולא איישם דבר.זה הרי הופך אותי לצבועה ממדרגה ראשונה.אז אני מנסה חזק,לבנות אמון עצמי,בטחון עצמי,להצמיח ענפים ואולי גזע ושורשים לעלה הנידף הזה שהוא אני מתעופף בעולם.היום שוב הקאתי.מחר אנסה שלא..עכשיו אכניס עצמי שוב למקלחת.המיים החמים איכשהו מרגיעים אותי ואני מדמה שהם "מטהרים"אותי,עושה מעין הרפייה,מנסה לדמות ולו לכמה רגעים שאני "מנקה"ממני הלאה תחושות רעות וכאב.

 

[סהר-תמיכה]

המאבק..

בין הרצון לעמוד יציבה, חזקה, להשריש לתוך ליבך מגיע לך טוב לבין הצורך לנוח, לתת מקום לכאב שלך, ולפעמים גם להכנע יש מאבק גדול בתוכך .. והמאבק הזה הוא מאבק כל כך לא פשוט, יש כל כך הרבה מישקעים מהעבר שחוסמים אותך, שמשפיעים על המאבק הזה... ואנחנו שומעים איך את עומדת שם מול עצמך כל כך חסרת אונים אל מול הסיוטים בלילה, אל מול המחשבות הקשות שמציפות, מנסה למחוק, שלא יהיו, שלא תפלי, כי ליפול זה כל כך מפחיד.. ואולי החיזוקים הקטנים האלה- אלה שאת מנסה לתת לאחרים מנסים גם לחזק אותך להרים אותך, לעודד, אולי הם מנסים לשמש מעין מזרון הצלה לנפילה הבאה כדי שלא תיהיה כל כך קשה.. להתמודד אל מול הלא נודע מצריך כל כך הרבה תעצומות נפש ונשמע אולי שאת שואלת את עצמך אם יש לך אותם- ואת כל כך חוששת שאין לך אותם, שאת מותשת מידי, מרגישה שאת לא מוכנה לקושי הגדול והמפחיד.. את רואה ולא רואה את הפחד, רואה ולא רוצה לראות.. אולי זה מתוך רצון כל כך עז כבר לחיות ועכשיו! כי את מרגישה שהפסדת כל כך הרבה זמן בלכאוב, שהפסדת את החיים, ונמאס לך כבר לראות הזדמנויות עוברות וחולפות ולא מתקרבות אליך, לא עוברות את המחסום של הכאב.. ואולי בכדי להתחזק צריך גם לאט לאט לעשות מקום לפחות טוב, לנסות לפתור אותו בצעדים קטנים כדי שלא יתפוצץ בפנים, כי גם לו יש מקום, כי לעוד צדדים בתוכך יש מקום.. ואולי אדם נבנה מתוך נפילה ומתוכה תגיע דרך חדשה ונכונה יותר בשבילך ואולי ככה עם התמודדות לאט לאט המחסום של הכאב יוכל להיפרץ ולאפשר גם לדברים טובים להכנס..

 

[מ146]

סהר

תודה רבה על המילים הנוגעות.

 

[shir300]

מ יקרה

יש לך כוח. הוא אמתי והוא בתוכך. לעומתו יש שדים שגוזלים כל טיפת אנרגיה. אני מכירה מאוד מאוד את המקום הזה של המאבק בין שניהם. שניהם אמיתיים. אבל את תנצחי את השדים כי את לא מנסה להתעלם מהם. את מתמודדת איתם יומיום ובהדרגה כוחך יגדל וכוחם יחלש. מאמינה בכך מכל לבי. את לא צבועה. כולנו במאבק. כולנו בטלטלות ונפילות. יש ימים חזקים יותר ויש פחות. איתך שיר

 

[מ146]

הי שיר

אני יודעת שיש בי כוחות גדולים.אם לא הייתי חזקה בטח כבר לא הייתי פה.עם זאת,את צודקת.יש לי בתוכי "שדים"כאלה שאכן מתישים אותי.אני מודה לך על תגובתך,ומאלת לכולנו שנפסיק להיטלטל והוכל יותר לנהוג את חיינו.לילה טוב לך.