כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?

  • פותח הנושא otn
  • פורסם בתאריך
מצב
הנושא נעול.

otn

New member
כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?

כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?
בתחילת דרכו של בני בתוכנית המחוננים, היתה קנאה שעם הזמן דעכה (כך לפחות חשבתי). מאז תחילת השנה, מספר אמהות מהכיתה איתן אני בקשר קרוב, מעירות כל הזמן הערות של קנאה. לדוגמא, יש חוג ששלושה חברים נרשמים ביחד. אתמול בערב נפגשנו, האמהות דברו על רישום לחוג. שאלתי איזה חוג זה? התשובה שקיבלתי היתה "זה לא בשבילו, הוא בטח ישתעמם שם" ואמא אחרת אמרה "אין לו זמן, הוא מנגן, בר אילן ...". השבוע היה מבחן בלשון. בני אינו מתכונן למבחנים ופעמים רבות אינו יודע על קיומם. אחת האמהות היא מורה ללשון ומכינה אותם לפני כל בחינה. אמרתי לה שתודיע גם לבני על ההכנה, זה מפגש לימודי וחברתי יחדיו. התגובה שקיבלתי היתה: "הוא בכל מקרה יקבל 100, אי אפשר יותר". יש לי הרגשה נוראה עם זה. הן מכירות את הילד 8 שנים. הן בקשר איתנו ההורים (הבעלים, אף פעם לא מתעסקים עם זה). בני אינו ילד מתנשא כלל, ההיפך הוא הנכון. אני תוהה למה דוקא עכשיו באה ההתפרצות הזו, אין לי תשובה. בעלי אומר שיש להתעלם, זה יעבור. ברציו - גם לי נראה שאין טעם להגיב אך ברגש - כל פגישה איתן אני נפגעת. האם גם משהו כאן בפורום נתקל בבעיה דומה ? כיצד עלי להגיב ?
 
הייתי עונה

כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?
בתחילת דרכו של בני בתוכנית המחוננים, היתה קנאה שעם הזמן דעכה (כך לפחות חשבתי). מאז תחילת השנה, מספר אמהות מהכיתה איתן אני בקשר קרוב, מעירות כל הזמן הערות של קנאה. לדוגמא, יש חוג ששלושה חברים נרשמים ביחד. אתמול בערב נפגשנו, האמהות דברו על רישום לחוג. שאלתי איזה חוג זה? התשובה שקיבלתי היתה "זה לא בשבילו, הוא בטח ישתעמם שם" ואמא אחרת אמרה "אין לו זמן, הוא מנגן, בר אילן ...". השבוע היה מבחן בלשון. בני אינו מתכונן למבחנים ופעמים רבות אינו יודע על קיומם. אחת האמהות היא מורה ללשון ומכינה אותם לפני כל בחינה. אמרתי לה שתודיע גם לבני על ההכנה, זה מפגש לימודי וחברתי יחדיו. התגובה שקיבלתי היתה: "הוא בכל מקרה יקבל 100, אי אפשר יותר". יש לי הרגשה נוראה עם זה. הן מכירות את הילד 8 שנים. הן בקשר איתנו ההורים (הבעלים, אף פעם לא מתעסקים עם זה). בני אינו ילד מתנשא כלל, ההיפך הוא הנכון. אני תוהה למה דוקא עכשיו באה ההתפרצות הזו, אין לי תשובה. בעלי אומר שיש להתעלם, זה יעבור. ברציו - גם לי נראה שאין טעם להגיב אך ברגש - כל פגישה איתן אני נפגעת. האם גם משהו כאן בפורום נתקל בבעיה דומה ? כיצד עלי להגיב ?
הייתי עונה
ומראה להן את עצמן במראה. בדיוק כמו שכתבת. לא כדי לריב או להתנשא, אלא כדי להראות להן שזה לא נעים לך - ולדעתי גם אם תתעלמי הן לא יפסיקו - אולי יפסיקו לדבר כך בגלוי ובאופו שכיח אבל ימשיכו מאחרי גבך ובכל הזדמנות שהעניין יעלה. תסבירי שאין תחרות ושחבל לך שאתם מפספסים זה את זה בגלל סטיגמות וצרות עין. ואם זה לא יעזור - אולי כדאי לוותר על כל העניין.
 

ציפי ג

New member
למה דווקא עכשיו? למה בכלל

כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?
בתחילת דרכו של בני בתוכנית המחוננים, היתה קנאה שעם הזמן דעכה (כך לפחות חשבתי). מאז תחילת השנה, מספר אמהות מהכיתה איתן אני בקשר קרוב, מעירות כל הזמן הערות של קנאה. לדוגמא, יש חוג ששלושה חברים נרשמים ביחד. אתמול בערב נפגשנו, האמהות דברו על רישום לחוג. שאלתי איזה חוג זה? התשובה שקיבלתי היתה "זה לא בשבילו, הוא בטח ישתעמם שם" ואמא אחרת אמרה "אין לו זמן, הוא מנגן, בר אילן ...". השבוע היה מבחן בלשון. בני אינו מתכונן למבחנים ופעמים רבות אינו יודע על קיומם. אחת האמהות היא מורה ללשון ומכינה אותם לפני כל בחינה. אמרתי לה שתודיע גם לבני על ההכנה, זה מפגש לימודי וחברתי יחדיו. התגובה שקיבלתי היתה: "הוא בכל מקרה יקבל 100, אי אפשר יותר". יש לי הרגשה נוראה עם זה. הן מכירות את הילד 8 שנים. הן בקשר איתנו ההורים (הבעלים, אף פעם לא מתעסקים עם זה). בני אינו ילד מתנשא כלל, ההיפך הוא הנכון. אני תוהה למה דוקא עכשיו באה ההתפרצות הזו, אין לי תשובה. בעלי אומר שיש להתעלם, זה יעבור. ברציו - גם לי נראה שאין טעם להגיב אך ברגש - כל פגישה איתן אני נפגעת. האם גם משהו כאן בפורום נתקל בבעיה דומה ? כיצד עלי להגיב ?
למה דווקא עכשיו? למה בכלל
כי אנשים מצפים שבמעבר מבי"ס יסודי לחטיבה הילד המחונן יתגלה בכל מערומיו, וקשה להם לקבל את זה שהוא צולח גם את החטיבה בקלות יחסית לילדיהם. כי גם להם כמבוגרים קשה מאוד להתמודד עם היכולות המופלגות שלו. אני לא מתפלאת שאת נפגעת. זה מאוד טבעי. אבל לפעמים אנשים מוצאים שכאשר אנחנו מתלוננים על קושי של הילד, שנובע מכשרונותיו, זה לא בא לפרוק עול, אלא זה דרך מאוד משונה להגיד כמה הילד שלך מוכשר. לכן, עדיף את התלונות על השעמום ועל לבטי בר אילן וכד', וכד' לספר לאנשים שחווים את אותה חוויה, ומבינים שהדיבורים אינם התפארות בעלמא, אל זעקה מעומק הלב. גמר חתימה טובה.
 

otn

New member
הפעם היחידה שהתלוננתי בפניהן על

למה דווקא עכשיו? למה בכלל
כי אנשים מצפים שבמעבר מבי"ס יסודי לחטיבה הילד המחונן יתגלה בכל מערומיו, וקשה להם לקבל את זה שהוא צולח גם את החטיבה בקלות יחסית לילדיהם. כי גם להם כמבוגרים קשה מאוד להתמודד עם היכולות המופלגות שלו. אני לא מתפלאת שאת נפגעת. זה מאוד טבעי. אבל לפעמים אנשים מוצאים שכאשר אנחנו מתלוננים על קושי של הילד, שנובע מכשרונותיו, זה לא בא לפרוק עול, אלא זה דרך מאוד משונה להגיד כמה הילד שלך מוכשר. לכן, עדיף את התלונות על השעמום ועל לבטי בר אילן וכד', וכד' לספר לאנשים שחווים את אותה חוויה, ומבינים שהדיבורים אינם התפארות בעלמא, אל זעקה מעומק הלב. גמר חתימה טובה.
הפעם היחידה שהתלוננתי בפניהן על
הקשיים שלי היתה לפני מספר שנים, עת נפתחה שיחה בנושא. טענת האמהות היתה שאני מוותרת לו, שאין דבר כזה ביה"ס משעמם, שהוא צריך להיות כמו כולם וזהו. ניסיתי להסביר את העובדה שהוא מתעניין בדברים שונים, ברמת עומק אחרת ועולמו האישי עשיר מאוד. הסברתי את הקושי שלי בהתמודדות עם רמתו ותחומי העניין שלו, הבעיות החברתיות ... היתה שיחה ארוכה מאוד אך עיניינית. בלי העלבות, כל אחת אמרה את דעתה. אינני מתלבטת איתן, לא בנושא בר אילן ולא באף נושא אחר לימודי. הן יודעות שיש לו המון שעות חופשיות. הוא לומד כך כבר מכיתה ג'. אין אצלנו חטיבה, הם ממשיכים באותו ביה"ס עד סוף ח'. לכאורה לא היה שום שינוי. אני מתלבטת אם להעלות את הנושא מפני שמתחילת השנה בכל פגישה יש עקיצות כאלה שפשוט לא נעימות לי. מצד שני אינני חושבת שיש להן מטרה, זה נראה לי יותר תגובות ספונטניות.
 

ayaba

New member
לא נתקלתי בקנאה,

כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?
בתחילת דרכו של בני בתוכנית המחוננים, היתה קנאה שעם הזמן דעכה (כך לפחות חשבתי). מאז תחילת השנה, מספר אמהות מהכיתה איתן אני בקשר קרוב, מעירות כל הזמן הערות של קנאה. לדוגמא, יש חוג ששלושה חברים נרשמים ביחד. אתמול בערב נפגשנו, האמהות דברו על רישום לחוג. שאלתי איזה חוג זה? התשובה שקיבלתי היתה "זה לא בשבילו, הוא בטח ישתעמם שם" ואמא אחרת אמרה "אין לו זמן, הוא מנגן, בר אילן ...". השבוע היה מבחן בלשון. בני אינו מתכונן למבחנים ופעמים רבות אינו יודע על קיומם. אחת האמהות היא מורה ללשון ומכינה אותם לפני כל בחינה. אמרתי לה שתודיע גם לבני על ההכנה, זה מפגש לימודי וחברתי יחדיו. התגובה שקיבלתי היתה: "הוא בכל מקרה יקבל 100, אי אפשר יותר". יש לי הרגשה נוראה עם זה. הן מכירות את הילד 8 שנים. הן בקשר איתנו ההורים (הבעלים, אף פעם לא מתעסקים עם זה). בני אינו ילד מתנשא כלל, ההיפך הוא הנכון. אני תוהה למה דוקא עכשיו באה ההתפרצות הזו, אין לי תשובה. בעלי אומר שיש להתעלם, זה יעבור. ברציו - גם לי נראה שאין טעם להגיב אך ברגש - כל פגישה איתן אני נפגעת. האם גם משהו כאן בפורום נתקל בבעיה דומה ? כיצד עלי להגיב ?
לא נתקלתי בקנאה,
אבל במפגשים עם הורים אני שומעת על עבודות ומבחנים ושעורי בית, ומוצאת את עצמי לא בעניינים כי הילדים שלי לא מבקשים את עזרתי ואני לא מרגישה צורך להיות מעורבת/מתערבת כשהם לא מבקשים, ואז אני מקבלת מין מבטים מעוננים מההורים האחרים, אבל לא יותר מזה.
 

otn

New member
בהתחלה, הרגשתי מאוד לא מעורבת,

לא נתקלתי בקנאה,
אבל במפגשים עם הורים אני שומעת על עבודות ומבחנים ושעורי בית, ומוצאת את עצמי לא בעניינים כי הילדים שלי לא מבקשים את עזרתי ואני לא מרגישה צורך להיות מעורבת/מתערבת כשהם לא מבקשים, ואז אני מקבלת מין מבטים מעוננים מההורים האחרים, אבל לא יותר מזה.
בהתחלה, הרגשתי מאוד לא מעורבת,
אני אף פעם לא יודעת מה שיעורי הבית, לא מתי יש מבחן ולא איזה עבודות. בדר"כ, אני לא מראה את חוסר ידיעתי. אם לא שואלים לדעתי, אינני מביעה אותה בנושאים אלה. השבוע ביקשו את אישורי לדחיית מבחן יום לאחר יום הכיפורים, בטענה שאין להורים הצמים זמן לשבת עם ילדהם. כמובן שנתתי את הסכמתי למרות שעל בני זה אינו משפיע. הבעיה היא דוקא עם הורים שמקורבים אלינו. יוצאים יחדיו לטיולים, נפגשים לעיתים וכ"ו. פתאום עכשיו לאחר 4 שנים של לימודים עם כיתות אחרות אני מקבלת הערות כמו "הוא לא מסוגל לשבת עם כולם ? את לא צריכה להסכים לזה" או "מה פתאום את מוותרת לו על הכנת שיעורי בית ?" או "לקחתי את הילדים לסרט"-"למה לא אמרת לי"-"כי אף פעם אין לכם זמן" וזה ממש לא נכון.
 
מנסיוני:

בהתחלה, הרגשתי מאוד לא מעורבת,
אני אף פעם לא יודעת מה שיעורי הבית, לא מתי יש מבחן ולא איזה עבודות. בדר"כ, אני לא מראה את חוסר ידיעתי. אם לא שואלים לדעתי, אינני מביעה אותה בנושאים אלה. השבוע ביקשו את אישורי לדחיית מבחן יום לאחר יום הכיפורים, בטענה שאין להורים הצמים זמן לשבת עם ילדהם. כמובן שנתתי את הסכמתי למרות שעל בני זה אינו משפיע. הבעיה היא דוקא עם הורים שמקורבים אלינו. יוצאים יחדיו לטיולים, נפגשים לעיתים וכ"ו. פתאום עכשיו לאחר 4 שנים של לימודים עם כיתות אחרות אני מקבלת הערות כמו "הוא לא מסוגל לשבת עם כולם ? את לא צריכה להסכים לזה" או "מה פתאום את מוותרת לו על הכנת שיעורי בית ?" או "לקחתי את הילדים לסרט"-"למה לא אמרת לי"-"כי אף פעם אין לכם זמן" וזה ממש לא נכון.
מנסיוני:
אני למדתי על בשרי שיעור חשוב: אסור להגיע למצב של עימות עם ההורים של החברים - זה יגיע לילדים, והילד יסבול מזה. צריך לבלוע, להבליג ולפרגן, עד כמה שזה לא פייר.
 

otn

New member
ז"א שלא היית מגיבה ? גם לא על הערה

מנסיוני:
אני למדתי על בשרי שיעור חשוב: אסור להגיע למצב של עימות עם ההורים של החברים - זה יגיע לילדים, והילד יסבול מזה. צריך לבלוע, להבליג ולפרגן, עד כמה שזה לא פייר.
ז"א שלא היית מגיבה ? גם לא על הערה
כמו עם הסרט ? (לא קראנו לו מפני שבמילא אין זמן) הרי זה פוגע בו חברתית וזה בא מאמא שהיא גם חברה שלי. אני מתלבטת אם זה מודע או לא. אולי זה באמת הרושם שנוצר אצלה ?
 
wishfull thinking

ז"א שלא היית מגיבה ? גם לא על הערה
כמו עם הסרט ? (לא קראנו לו מפני שבמילא אין זמן) הרי זה פוגע בו חברתית וזה בא מאמא שהיא גם חברה שלי. אני מתלבטת אם זה מודע או לא. אולי זה באמת הרושם שנוצר אצלה ?
wishfull thinking
נו, את יודעת, אם הוא הולך לפרוייקט של בר אילן אז זה בהכרח בא עם הרבה השקעה ועל חשבון חייו החברתיים. אחרת, במה היא תתנחם על כך שהילד שלה לא משתתף בפרוייקט?
 
מה הייתי עושה ?

ז"א שלא היית מגיבה ? גם לא על הערה
כמו עם הסרט ? (לא קראנו לו מפני שבמילא אין זמן) הרי זה פוגע בו חברתית וזה בא מאמא שהיא גם חברה שלי. אני מתלבטת אם זה מודע או לא. אולי זה באמת הרושם שנוצר אצלה ?
מה הייתי עושה ?
נראה לי שהייתי מנסה להתחנף עד כמה שאפשר. הקטע הזה עם הסרט הכי מרתיח.
אבל אין ברירה, צריך ללטף להם את האגו - אני לקחתי פעם קשה איזה משהו שאמא של אחת החברות של הבת שלי אמרה... והבת שלי עד היום אוכלת אותה בגלל זה. לא מצאתי בי אז את הכוחות להתעלות על עצמי, גם לא הייתי מודעת עד כמה שזה חשוב... וזה לא שעניתי לאמא הזאת, חס וחלילה, - פשוט הראיתי לה שמפגעתי (פרצוף חמוץ) ועכשיו היחסים כבר הצטננו עד כדי כך שאני לא יודעת אם הם יבוא לסוכה שלנו כמדי שנה. אנסה להחזיר את הגלגל לאחור, אבל זה קשה, קשה... ובעיקר לא הוגן.
 
אבל למה לך לחזר אחריה?

מה הייתי עושה ?
נראה לי שהייתי מנסה להתחנף עד כמה שאפשר. הקטע הזה עם הסרט הכי מרתיח.
אבל אין ברירה, צריך ללטף להם את האגו - אני לקחתי פעם קשה איזה משהו שאמא של אחת החברות של הבת שלי אמרה... והבת שלי עד היום אוכלת אותה בגלל זה. לא מצאתי בי אז את הכוחות להתעלות על עצמי, גם לא הייתי מודעת עד כמה שזה חשוב... וזה לא שעניתי לאמא הזאת, חס וחלילה, - פשוט הראיתי לה שמפגעתי (פרצוף חמוץ) ועכשיו היחסים כבר הצטננו עד כדי כך שאני לא יודעת אם הם יבוא לסוכה שלנו כמדי שנה. אנסה להחזיר את הגלגל לאחור, אבל זה קשה, קשה... ובעיקר לא הוגן.
אבל למה לך לחזר אחריה?
ישנו כלל אצבע מסויים לפיו ברגע שתפסיקי לחזר אחריה והיא תראה שאת יוצרת קשרים לא פחות טובים עם אחרים, היא תהיה זו שתחזר אחריך... לפעמים כללי אצבע אינם שטות גמורה. לפעמים קשה לראות את האנשים שהיו מתאימים יותר להיות חברים שלך, כאשר את נעולה על אחרים המתאימים פחות.
 
כן, אבל הילדה שלנו היא חברה נורא

אבל למה לך לחזר אחריה?
ישנו כלל אצבע מסויים לפיו ברגע שתפסיקי לחזר אחריה והיא תראה שאת יוצרת קשרים לא פחות טובים עם אחרים, היא תהיה זו שתחזר אחריך... לפעמים כללי אצבע אינם שטות גמורה. לפעמים קשה לראות את האנשים שהיו מתאימים יותר להיות חברים שלך, כאשר את נעולה על אחרים המתאימים פחות.
כן, אבל הילדה שלנו היא חברה נורא
טובה של הבת שלהם ! הבת שלהם לא מקנאה - רק ההורים ! הילדה שלנו כל הזמן שואלת למה היא לא באה אלינו יותר, היא מרגישה שמשהו לא בסדר, וזה מעציב אותה מאוד, וגם אותנו.
 

bhs

New member
שוב - גם אני אין לי מושג בענייני

בהתחלה, הרגשתי מאוד לא מעורבת,
אני אף פעם לא יודעת מה שיעורי הבית, לא מתי יש מבחן ולא איזה עבודות. בדר"כ, אני לא מראה את חוסר ידיעתי. אם לא שואלים לדעתי, אינני מביעה אותה בנושאים אלה. השבוע ביקשו את אישורי לדחיית מבחן יום לאחר יום הכיפורים, בטענה שאין להורים הצמים זמן לשבת עם ילדהם. כמובן שנתתי את הסכמתי למרות שעל בני זה אינו משפיע. הבעיה היא דוקא עם הורים שמקורבים אלינו. יוצאים יחדיו לטיולים, נפגשים לעיתים וכ"ו. פתאום עכשיו לאחר 4 שנים של לימודים עם כיתות אחרות אני מקבלת הערות כמו "הוא לא מסוגל לשבת עם כולם ? את לא צריכה להסכים לזה" או "מה פתאום את מוותרת לו על הכנת שיעורי בית ?" או "לקחתי את הילדים לסרט"-"למה לא אמרת לי"-"כי אף פעם אין לכם זמן" וזה ממש לא נכון.
שוב - גם אני אין לי מושג בענייני
שיעורי בית ומבחנים - אמהות מתקשרות מבקשות ישר לדבר עם הבת שלי בנושא -לאחר שהבהרתי שאני לא כתובת. יצא לי גם לדבר בנושא והסברתי את עמדתי - האחריות המלאה של הילד אני לא לומדת בבית הספר הכנה לחיים וכו וכו וזה גם לגבי הבת הלא מחוננת (ולמרות שמשתמטת ונתפסת ע"י המורה). אולי את לא בטוחה כרגע בדרכייך ורואה יותר מדי תקיפות במקום נושא לשיחה בוגרת בין הורים? לגבי הסרט - למה לא אמרת -""לזה יש לנו תמיד זמן" וכמה חשוב לך שתצטרפו ולערב אותם יותר ברצונותייך ולרתום אותם לנושא שירגישו שהם תורמים את הצד ה"חברתי" בקידום והתפתחות הילד.
 
ומה בדבר קנאה של משפחה?

כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?
בתחילת דרכו של בני בתוכנית המחוננים, היתה קנאה שעם הזמן דעכה (כך לפחות חשבתי). מאז תחילת השנה, מספר אמהות מהכיתה איתן אני בקשר קרוב, מעירות כל הזמן הערות של קנאה. לדוגמא, יש חוג ששלושה חברים נרשמים ביחד. אתמול בערב נפגשנו, האמהות דברו על רישום לחוג. שאלתי איזה חוג זה? התשובה שקיבלתי היתה "זה לא בשבילו, הוא בטח ישתעמם שם" ואמא אחרת אמרה "אין לו זמן, הוא מנגן, בר אילן ...". השבוע היה מבחן בלשון. בני אינו מתכונן למבחנים ופעמים רבות אינו יודע על קיומם. אחת האמהות היא מורה ללשון ומכינה אותם לפני כל בחינה. אמרתי לה שתודיע גם לבני על ההכנה, זה מפגש לימודי וחברתי יחדיו. התגובה שקיבלתי היתה: "הוא בכל מקרה יקבל 100, אי אפשר יותר". יש לי הרגשה נוראה עם זה. הן מכירות את הילד 8 שנים. הן בקשר איתנו ההורים (הבעלים, אף פעם לא מתעסקים עם זה). בני אינו ילד מתנשא כלל, ההיפך הוא הנכון. אני תוהה למה דוקא עכשיו באה ההתפרצות הזו, אין לי תשובה. בעלי אומר שיש להתעלם, זה יעבור. ברציו - גם לי נראה שאין טעם להגיב אך ברגש - כל פגישה איתן אני נפגעת. האם גם משהו כאן בפורום נתקל בבעיה דומה ? כיצד עלי להגיב ?
ומה בדבר קנאה של משפחה?
משפחה חמה, דואגת ואוהבת, ללא כל ציניות. לחברים, בד"כ, אפשר למצוא תחליף מספק, אבל משפחה זה לכל החיים. צריך להפנים שהקנאה זה מה שהם מרגישים, ובעיה וההתמודדות עמה שלהם בלבד, לא שלך. את לא צריכה לנסות לשנות את זה, לא ע"י כך שתנסי להציג להם את החיים שלכם כפחות ורודים ולא באמצעות עימות איתם על כך. זה לא יעזור, ורק יגרום להם להתמרמר יותר (על ה"צרות של העשירים" וה"יהירות" מצדך). להגיב - רק שטחית, להשלכות של הקנאה עליך ועל הילד. למשל, הן טוענות שאין לו זמן (ודי ברור מהיכן זה מגיע... wishfull thinking...) אז פשוט להבהיר להן שיש לו זמן, עם הנגינה ועם בר אילן (הוא התחיל השנה? זה יכול להיות אחלה טריגר...). למפגשי הכנה לבחינה באמת אין טעם שיבוא, כי כנראה לאותה אמא-מורה מאוד חשוב הערך הלימודי שלהם ונוכחותו שם כמי שלא ממש צריך הכנה כנראה די מטרידה אותה... אין בסביבתך הורים למחוננים עם צרות כשלך? בקשר כזה תוכלי לזכות לפרגון שחסר לך וכך אולי תפגעי פחות מאותן אמהות.
 

ayaba

New member
כשהבת שלי באה לסבתא בשמחה

ומה בדבר קנאה של משפחה?
משפחה חמה, דואגת ואוהבת, ללא כל ציניות. לחברים, בד"כ, אפשר למצוא תחליף מספק, אבל משפחה זה לכל החיים. צריך להפנים שהקנאה זה מה שהם מרגישים, ובעיה וההתמודדות עמה שלהם בלבד, לא שלך. את לא צריכה לנסות לשנות את זה, לא ע"י כך שתנסי להציג להם את החיים שלכם כפחות ורודים ולא באמצעות עימות איתם על כך. זה לא יעזור, ורק יגרום להם להתמרמר יותר (על ה"צרות של העשירים" וה"יהירות" מצדך). להגיב - רק שטחית, להשלכות של הקנאה עליך ועל הילד. למשל, הן טוענות שאין לו זמן (ודי ברור מהיכן זה מגיע... wishfull thinking...) אז פשוט להבהיר להן שיש לו זמן, עם הנגינה ועם בר אילן (הוא התחיל השנה? זה יכול להיות אחלה טריגר...). למפגשי הכנה לבחינה באמת אין טעם שיבוא, כי כנראה לאותה אמא-מורה מאוד חשוב הערך הלימודי שלהם ונוכחותו שם כמי שלא ממש צריך הכנה כנראה די מטרידה אותה... אין בסביבתך הורים למחוננים עם צרות כשלך? בקשר כזה תוכלי לזכות לפרגון שחסר לך וכך אולי תפגעי פחות מאותן אמהות.
כשהבת שלי באה לסבתא בשמחה
ואמרה -"סבתא סבתא, עברתי את מבחן המחוננים" אז הסבתא ענתה -"אני דוקא אוהבת ילדים נורמאלים" נו, מה עושים עם תגובה כזו? וזו דוקא אמא שלי...
אבל שתקתי וזה עבר, סתם יציאה לא במקום, זה היה לפני כמה שנים.
 
אכן ../images/Emo4.gif

כשהבת שלי באה לסבתא בשמחה
ואמרה -"סבתא סבתא, עברתי את מבחן המחוננים" אז הסבתא ענתה -"אני דוקא אוהבת ילדים נורמאלים" נו, מה עושים עם תגובה כזו? וזו דוקא אמא שלי...
אבל שתקתי וזה עבר, סתם יציאה לא במקום, זה היה לפני כמה שנים.
אכן

ובכ"ז, כשטוב לך עם עצמך, יציאות לא במקום שאינן שיטתיות או תוך מתן יחס מסויים לא צריכות לפגוע פגיעה אנושה. אז טוב שנתת לזה לחלוף... קורה... מהנסיון שלי, כאשר המשפחה המורחבת נוהגת בשליליות בקביעות, מה שקובע היא גישת ההורים, רק על זה כמה ונופלת ההערכה העצמית של הילד. לעקיצות למיניהן ההורים צריכים להשיב לעניין כאשר יש מה להשיב, לא להשאיר את הילד לבד במערכה אבל גם לא להגיב בצורה שתגרום לו להרגיש שעליו לקחת קשה את הדברים (כי אחרת מה יצדיק תגובה שכזו)...
 
נכון מאוד ../images/Emo13.gif

אכן

ובכ"ז, כשטוב לך עם עצמך, יציאות לא במקום שאינן שיטתיות או תוך מתן יחס מסויים לא צריכות לפגוע פגיעה אנושה. אז טוב שנתת לזה לחלוף... קורה... מהנסיון שלי, כאשר המשפחה המורחבת נוהגת בשליליות בקביעות, מה שקובע היא גישת ההורים, רק על זה כמה ונופלת ההערכה העצמית של הילד. לעקיצות למיניהן ההורים צריכים להשיב לעניין כאשר יש מה להשיב, לא להשאיר את הילד לבד במערכה אבל גם לא להגיב בצורה שתגרום לו להרגיש שעליו לקחת קשה את הדברים (כי אחרת מה יצדיק תגובה שכזו)...
נכון מאוד

התנסתי בכך , כאשר הבן שלי ניגן בפסנתר לפני המשפחה המורחבת , מנגינה ממש מקסימה אחד מבני המשפחה שגם הוא יודע לנגן אמר לו שיש לו הרבה טעויות ובכלל לא פירגן לו . חששתי שהילד יפגע אז כאשר כולם הלכו אני ובעלי הפכנו את הסיפור לבדיחה עד עכשיו אנחנו צוחקים מההערות . "החלקנו" את הנושא כך שהילד לא יפגע אבל בסך הכל למרות שלפעמים מאוד רוצים להתגאות .מנסיון אני לא כל כך ממליצה לעשות "תצוגות" .
 

bhs

New member
יחסים עם אמא - לא קל גם בגיל בוגר

כשהבת שלי באה לסבתא בשמחה
ואמרה -"סבתא סבתא, עברתי את מבחן המחוננים" אז הסבתא ענתה -"אני דוקא אוהבת ילדים נורמאלים" נו, מה עושים עם תגובה כזו? וזו דוקא אמא שלי...
אבל שתקתי וזה עבר, סתם יציאה לא במקום, זה היה לפני כמה שנים.
יחסים עם אמא - לא קל גם בגיל בוגר
היא שוב לא עמדה בציפיותייך... למה לא שאלת אותה אם עכשיו היא לא תאהב אותה יותר? או למה התכוונה - האם הילדה "אשמה" שהיא מחוננת? או שהתכוונה בדרכה המעוותת לומר שאהבה אותה גם קודם ותמשיך עכשיו באותה מידה כי זה המקסימום? דרך אגב את יכולה עדיין לשאול אותה. ספרי לנו.
 

ayaba

New member
זו דרכה של אמא שלי להתבטא,

יחסים עם אמא - לא קל גם בגיל בוגר
היא שוב לא עמדה בציפיותייך... למה לא שאלת אותה אם עכשיו היא לא תאהב אותה יותר? או למה התכוונה - האם הילדה "אשמה" שהיא מחוננת? או שהתכוונה בדרכה המעוותת לומר שאהבה אותה גם קודם ותמשיך עכשיו באותה מידה כי זה המקסימום? דרך אגב את יכולה עדיין לשאול אותה. ספרי לנו.
זו דרכה של אמא שלי להתבטא,
לא צריך להתרגש, היא אוהבת את הילדה ללא תנאי, בין אם היא מפגרת או מחוננת.
 
בוודאי שנתקלתי

כיצד להתמודד עם קנאה של הורים ?
בתחילת דרכו של בני בתוכנית המחוננים, היתה קנאה שעם הזמן דעכה (כך לפחות חשבתי). מאז תחילת השנה, מספר אמהות מהכיתה איתן אני בקשר קרוב, מעירות כל הזמן הערות של קנאה. לדוגמא, יש חוג ששלושה חברים נרשמים ביחד. אתמול בערב נפגשנו, האמהות דברו על רישום לחוג. שאלתי איזה חוג זה? התשובה שקיבלתי היתה "זה לא בשבילו, הוא בטח ישתעמם שם" ואמא אחרת אמרה "אין לו זמן, הוא מנגן, בר אילן ...". השבוע היה מבחן בלשון. בני אינו מתכונן למבחנים ופעמים רבות אינו יודע על קיומם. אחת האמהות היא מורה ללשון ומכינה אותם לפני כל בחינה. אמרתי לה שתודיע גם לבני על ההכנה, זה מפגש לימודי וחברתי יחדיו. התגובה שקיבלתי היתה: "הוא בכל מקרה יקבל 100, אי אפשר יותר". יש לי הרגשה נוראה עם זה. הן מכירות את הילד 8 שנים. הן בקשר איתנו ההורים (הבעלים, אף פעם לא מתעסקים עם זה). בני אינו ילד מתנשא כלל, ההיפך הוא הנכון. אני תוהה למה דוקא עכשיו באה ההתפרצות הזו, אין לי תשובה. בעלי אומר שיש להתעלם, זה יעבור. ברציו - גם לי נראה שאין טעם להגיב אך ברגש - כל פגישה איתן אני נפגעת. האם גם משהו כאן בפורום נתקל בבעיה דומה ? כיצד עלי להגיב ?
בוודאי שנתקלתי
לפני שבני התקבל לכיתת מחוננים , הרגשתי בכיתה שלו שאני חלק ממשחפחה כאשר הילדים היו נפגשים אחר הצהרים הייתי נהנת לדבר עם האמהות , היה לי מאוד נחמד , תמיד היה לי כיף להחזיר אותו הביתה מבית הספר כי הייתי פוגשת הרבה הורים אני הרגשתי חלק מקבוצה עד ש ... הילד עבר את המבחן קשה להאמין איך הכל התהפך והגיע למצב שעכשיו כאשר אני פוגשת אמהות שהיינו יכולות לדבר יחד שעות , בקושי אומרים לי שלום . כאשר הילדה הצליחה במבחן , יומיים אחרי שהגיעו התוצאות והבנתי שאף אחד מהכיתה לא נתקבל (מדובר בהורים שהכינו את הילדים שלהם במשך שנתיים למבחן זה) , בפרוש הקשרים עם ההורים נותקו רשמית מרגע הקבלה וכמובן שגם הקשר עם הילדה (מלבד חברה אחת שנשארה נאמנה ) . גם בכיתות המחוננים למרות שמדובר בהורים שפחות או יותר חווים את אותם קשיים אני מרגישה שכל הזמן משווים וכל הזמן מנסים לבדוק איך הילד שלי לעומת הילד שלך . אני ממש שונאת את זה ומשתדלת להמעיט את המפגשים עם ההורים אני מרגישה שכל הזמן מנסים לקבל אינפורמציה על מנת להשוות . גם אני לא מעודכנת ולא יודעת מה היו השיעורים ומתי יש מבחן ומרגישה מאוד מנותקת כאשר אני רואה הורים המעורבים בפרטי פרטים . ולגבי המשפחה , זה גם נכון אומנם אף אחד לא ניתק קשר אבל אני מקבלת הערות ועקיצות למינהן כגון "מה שמענין אותך זה רק שהילד שלך יודע לקרוא " (זה לגבי בני הקטן) וזה בהחלט לא רק מה שמעניין אותי . ולגבי הגדולים , הגיס שלי אמר לי בהצהרה חגיגית ש "אין כזה דבר מחוננים" "זה רק בגלל שאת משקיעה כל כך" (כאילו שהוא נמצא אצלי בבית ורואה אם אני משקיעה ומה , ואם יבוא לבדוק יתברר לו שאני משקיעה הרבה יותר בקיפול כביסה ) . אני הפסקתי לענות הבנתי ששום דבר לא יעזור אבל כמות החברים והחברות שלנו הולכת ופוחתת משנה לשנה . כך שעם הבן הצעיר שלי אני כבר לא מנסה יותר ליצור קשר עם אמהות .
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה