כותבת כאן אחרי הרבה זמן, כי רק כאן יבינו אותי

[ויש תקווה לאחריתך]

כותבת כאן אחרי הרבה זמן, כי רק כאן יבינו אותי

השכנה שלי ילדה
תינוק מתוק ומושלם, אחרי שנים של ציפיה, ואחרי אובדן משלה

ואני כ"כ שמחה בשבילה, באמת,
למרות שבברית ניתקתי את עצמי רגשית כי לא עמדתי בזה..

ועכשיו מתארגנת קבוצה להכין לה אוכל בזמן הקרוב, וראיתי איך הן מתכתבות (כי אני בקבוצה הזו של המייל)
הרגשתי שכאן אני נשברת
אמרתי למארגנת (שיודעת על האובדנים שלי) שזה יותר מידי בשבילי
ופשוט התחלתי לבכות לה בטלפון

אוף.
מאז שהיא ילדה אני לא מתפקדת
והיא כזו מקסימה, אמרה לי שהיא מתפללת עליי שבקרוב אצלי...
וזה כ"כ צבט לי בלב

 

[אלו וורה]

זה כל כך קשה...

לראות את ה״יש״ של אחרים מחדד הרבה פעמים את ה״אין״ שלנו.
ללא ספק אחד הקשיים הכי גדולים בתוך כל המערבולת הרגשית הזו הוא לראות שלאנשים אחרים יש את מה שאנחנו כמהים לו כל כך...
מצד אחד זה הרצון לשמוח בעבורה, לפרגן לה. ומצד שני זה רק מחדד את הבור שלך...
אולי תנסי לכתוב לה מכתב גלוי? בו את מסבירה את כל זה?
כי בסופו של דבר את תפגשי אותה במסדרון, בחדר המדרגות, ובעוד הרבה מאוד מקומות.
ואם היא יודעת על כמיהתך, ועברה ולו חלק ממה שאת עברת - אני באמת מקווה שהיא תבין...
&nbsp

 

[מקוםבלב]

היי יקרה,

חשוב לקבל גם את הרגשות האלו. הם חלק ממך והם כרגע בחייך.
תני להם את המקום .
וזה בסדר עבורך לא להשתתף בסבב של הכנת האוכל.
עובדה שהיולדת מבינה אותך לחלוטין.
שולחת חיבוק גדול ואוהב