כולם אבל כולם מעצבנים אותי נורא

shir 26 26

New member
כולם אבל כולם מעצבנים אותי נורא

בזמן האחרון הצלחתי להסתכסך עם כולם. אני לא נחמדה ולא מסוגלת להיות. אני לא שמחה. הכל מדליק אותי בטירוף. אני בלחץ מהמשפחה, מהעבודה ומהחברים. אני כנראה רוצה יותר ממה שאני יכולה לקבל. ואת זה קשה לי לקבל. המוח שלי עובד נונסטופ בנסיון להגיע לשם ואני לא מספיק מצליחה וזה גומר אותי. אני מקנאה בהרבה אנשים סביבי. בקצב הזה לא ישארו לי יותר חברים וגם ככה מצבי לא מזהיר. בעבודה הלשון החצופה שלי כבר הקימה לי כמה וכמה אויבים. אני בן אדם קטן. נקודה. לא יודעת להנות ממה שיש לי. ויש לי....משפחה, עבודה וחברים. אני עובדת על עצמי אבל בעצם אני יודעת שרק כשאגיד למינימום מבחינתי אהיה שקטה. אולי. בינתיים אני כבר חמש שנים תקועה "עמוק באדמה".
 

shir 26 26

New member
אני כנראה מחשיבה את עצמי למוכשרת

ואולי אני באמת כזאת אבל אני לא מצליחה לשדרג את עצמי ביחוד בתחום קריירה והכנסות. כנראה שאין בי את תכונות האופי הנדרשות להצלחה גדולה יותר. אני חייבת להיות הכי טובה בעבודה. אני לא יכולה לשאת את זה שמישהו יצליח בפרוייקט יותר ממני. אני חייבת לעקוף את היעדים שהוצבו למחלקה כיוון שאז דוח הביצוע שלי מראה מי פה הכי טוב. ובתכלס זה כן קורה אבל כדי להשתדרג כלכלית אני חייבת לעבור ארגון ואת זה אני לא מצליחה לעשות. כי ממני מתרשמים מקצועית רק אחרי שמכירים אותי. וגם אז לא מתים עליי כי אני אדם לא תמיד נעים. אצל בעלי זה בולט הרבה יותר. המחשבה שככה הוא ואני צריכה לקבל את זה כי אני לא יכולה לשנות את אופיו הותרני והמנוגד לשלי ואת חוסר הנכונות שלו להשקיע בהשכלה לעצמו ודברים כגון זה מביאים אותנו לזה שאני לא רואה את תהליך ההתקדמות שלנו קורה. או למשל זה שאני רוצה להיות אמא רגועה לילד רגוע -זו בעייה כי מעולם לא הייתי מהאנשים השלווים. כמה בלבלתי פה בראש. בשורה התחתונה אני חושבת שכסף ומעמד היו הופכים אותי לבן אדם מאושר. לא הרבה כסף אלא ביסוס כלכלי. אני יודעת שמי שקורה חושב שאני טועה ושכסף לא ירגיע אותי אבל האמת בפנים בלב אני יודעת שכן ואני יודעת גם למה. והכי נורא זה שאני לא יכולה לדבר על זה עם אחרים כי אנחנו נחשבים לבסדר גמור כלכלית-הכל יחסי.
 
למעלה