כרגע בעיקר Hitman: Absolution
סיימתי סוף סוף את הפלטינום של סימפוניה. אני חושבת שזה הגביע שדרש הכי הרבה השקעה ממה שהשגתי עד היום.
יצאתי במבצע לרוקן קצת את הדיסק הקשיח של ה-ps3 שלי שכבר כמעט מלא לגמרי ואני כבר לא מוצאת את עצמי ברשימת המשחקים הבלתי נגמרת, אז אני חוזרת לכל מיני משחקים ישנים שהתחלתי ומעולם לא סיימתי.
שיחקתי ב- Remember me שנטשתי לפני שנתיים ומשהו אחרי 3 פרקים. התחלתי מהתחלה כי לא זכרתי מספיק טוב. סיימתי אותו די מהר והרגיש לי הרבה יותר קל הפעם. אני זוכרת בפעם שעברה שנתקעתי קצת בבוס של שלב 2. משחק די בינוני באופן כללי. לא התרומם לשום מקום ומערכת הקרבות מסורבלת ולא מגוונת מספיק. לפחות קיבלתי עוד פלטינום ואפשר למחוק אותו סוף סוף.
עכשיו אני משחקת ב- Hitman: Absolution שהתחלתי אותו ממש מזמן כשנתנו אותו בפלוס אבל עזבתי אחרי שני פרקים כי התחשק לי לשחק בדברים אחרים באותו זמן ואיכשהו מעולם לא חזרתי אליו.
אני יודעת שהרבה לא אהבו את המשחק הזה בזמנו אבל אני חייבת להגיד שאני מאוד מאוד נהנית ממנו. אני מתקדמת ממש לאט כי אני משחקת בכל שלב שוב ושוב, מנסה להרוג את המטרה בכל דרך יצירתית ולהשיג את כל האתגרים, להכיר את המפה ואת כל אזורי המסתור. אני כרגע בשלב 6, בית היתומים שהחלק השני שלו היה הכי קשה בינתיים, בעיקר כי אני משחקת על הרמה הקשה בהתגנבות ושומרת שאף אחד לא יראה אותי ולא משתמשת בתחפושות. כל פעם שמישהו מבחין בי אני מתחילה מהתחלה. השלב הזה היה מעצבן במיוחד כי יש שם עשרות בריונים שמחפשים אותי וצריך לאסוף 4 פיוזים מרחבי הבניין כדי לתקן את המעלית בשביל להתקדם לחלק הבא. לא ראיתי כל כך הרבה רעים בבית יתומים אחד מאז הסדרה קטנטנות
. אני חושבת שלקח לי בסביבות 30 ניסיונות לעבור את החלק הזה בלי שאף אחד יבחין בי סוף סוף.
הדבר היחיד שאולי מפריע לי זה שאפשר לראות דרך קירות עם יכולת האינסטיקט, אבל לצערי זאת רעה חולה שהמון משחקים טובים נגועים בה כמו סדרת ארקהם ו-TLOU. אני מקווה שמפתחים ישתמשו פחות באופציות כאלה במשחקים חדשים.