כבר לא נשאר פה כלום...
חבר'ה,אני אובדת עצות.אני עם בקשר עם בחור שהוא בעל אופי מדהים הוא עושה הכל עבורי,מפנק אותי, מה שאני רוצה הוא עושה ונותן לי,ואני נורא אוהבת אותו. אבל בזמן האחרון, הוא בקושי מתייחס אליי,או שלא מתייחס תמיד יפה. אנחנו לא עושים כלום ביחד, כלום! לא בילויים,לא נופשים את אלו הוא מעדיף לעשות עם חברים שלו,הוא בקושי משתף אותי במשהו.דיברתי על זה איתו,והוא אומר שאין מה לעשות,ככה זה התקופה.הוא לא מוכן להתפשר על כלום בקשר.הוא תמיד אומר את המילה האחרונה, ולועג בזמן האחרון לגוף שלי שכנראה לא מספיק יפה עבורו.אני עדיין שם כי אני איפשהו מאמינה שזה ישתפר,כי הוא בבסיס כזה מדהים,ואיך אני יכולה לפספס בחור כזה טוב? אבל ההגיון אומר שאין לי כלום בקשר הזה. אפילו את המשפחה שלו הוא לא מוכן להכיר לי (שזו תעלומה שלעצמה) ואנחנו כבר שנה יחד,תכננו לגור יחד הוא קיבל רגליים קרות. הוא מקובע ורוצה לקבע אותי יחד איתו,הקשר שגרתי ברמות של זוג נשוי 70 שנה. אני כבר שבועיים מתחבטת בשאלה האם לעזוב אותו, מצד אחד נורא קשה לי לעשות את הצעד הזה בגלל שאני מאמינה באמת ובתמים שהוא טוב עבורי, רק שמשהו השתבש בדרך אצל שנינו, אני יודעת שאם אני אפרד ממנו, אני אכנס לדיכאון רציני (אני אומרת את זה ברצינות), ובטח אחזור אליו תוך שעה בערך. אני קשורה אליו מאוד, אבל מצד שני באמת שאין לי כבר כלום בקשר הזה, אני לא מקבלת כלום מבחינה רגשית, אני גם כמו שרשמתי קודם- מרגישה שהוא מגביל אותי, כי הוא רוצה שכולם יתנהלו עפ"י הרצונות שלו. אני כל הזמן חושבת על פרידה וחוזרת בי, כי מנסה לתת לו עוד צ'אנס. כל החברות שלי יוצאות ומבלות הרבה עם בן הזוג שלהן (אגב בילוי לא צריך להיות כרוך בכסף, מספיק לעשות סיבוב בטיילת ת"א או סתם לשוטט), אני ממש מקנאה שהקשר שלהן כזה כיפי,ומתחדש ולא משעמם. אפילו לראות סרט בDVD. אני יודעת שאי אפשר להימנע מהשגרה, אבל אצלנו היא הפכה להיות מאוסה מדי, לפחות פעם בשבוע לעשות משהו שונה כדי לשבור את השגרה. אפילו זה אין. אנחנו לא עושים את זה.עומדים במקום! אני מרגישה שאני נותנת את כל האנרגיות שלי לקשר שלא נותן לי כלום בחזרה, בקושי יחס. לא כיף לי, לא מרגש אותי. כלום. נכון שאני בת 24 והדבר הנכון זה לעזוב ואני אמצא מישהו אחר וטוב. אבל אני לא יכולה פשוט.זה כ"כ קשה לי. מקודם שוב רבנו. (מריבות זה הדבר היחיד שיש באמת) ואני רושמת כרגע,ונורא נסערת אני מקווה שהבנתם את הנקודה...עכשיו אחרי שאני קוראת הכל אני חושבת מה לעזאזל באמת אני עושה שם...יש לכם תשובות עצות עבורי?סיפורים דומים?
חבר'ה,אני אובדת עצות.אני עם בקשר עם בחור שהוא בעל אופי מדהים הוא עושה הכל עבורי,מפנק אותי, מה שאני רוצה הוא עושה ונותן לי,ואני נורא אוהבת אותו. אבל בזמן האחרון, הוא בקושי מתייחס אליי,או שלא מתייחס תמיד יפה. אנחנו לא עושים כלום ביחד, כלום! לא בילויים,לא נופשים את אלו הוא מעדיף לעשות עם חברים שלו,הוא בקושי משתף אותי במשהו.דיברתי על זה איתו,והוא אומר שאין מה לעשות,ככה זה התקופה.הוא לא מוכן להתפשר על כלום בקשר.הוא תמיד אומר את המילה האחרונה, ולועג בזמן האחרון לגוף שלי שכנראה לא מספיק יפה עבורו.אני עדיין שם כי אני איפשהו מאמינה שזה ישתפר,כי הוא בבסיס כזה מדהים,ואיך אני יכולה לפספס בחור כזה טוב? אבל ההגיון אומר שאין לי כלום בקשר הזה. אפילו את המשפחה שלו הוא לא מוכן להכיר לי (שזו תעלומה שלעצמה) ואנחנו כבר שנה יחד,תכננו לגור יחד הוא קיבל רגליים קרות. הוא מקובע ורוצה לקבע אותי יחד איתו,הקשר שגרתי ברמות של זוג נשוי 70 שנה. אני כבר שבועיים מתחבטת בשאלה האם לעזוב אותו, מצד אחד נורא קשה לי לעשות את הצעד הזה בגלל שאני מאמינה באמת ובתמים שהוא טוב עבורי, רק שמשהו השתבש בדרך אצל שנינו, אני יודעת שאם אני אפרד ממנו, אני אכנס לדיכאון רציני (אני אומרת את זה ברצינות), ובטח אחזור אליו תוך שעה בערך. אני קשורה אליו מאוד, אבל מצד שני באמת שאין לי כבר כלום בקשר הזה, אני לא מקבלת כלום מבחינה רגשית, אני גם כמו שרשמתי קודם- מרגישה שהוא מגביל אותי, כי הוא רוצה שכולם יתנהלו עפ"י הרצונות שלו. אני כל הזמן חושבת על פרידה וחוזרת בי, כי מנסה לתת לו עוד צ'אנס. כל החברות שלי יוצאות ומבלות הרבה עם בן הזוג שלהן (אגב בילוי לא צריך להיות כרוך בכסף, מספיק לעשות סיבוב בטיילת ת"א או סתם לשוטט), אני ממש מקנאה שהקשר שלהן כזה כיפי,ומתחדש ולא משעמם. אפילו לראות סרט בDVD. אני יודעת שאי אפשר להימנע מהשגרה, אבל אצלנו היא הפכה להיות מאוסה מדי, לפחות פעם בשבוע לעשות משהו שונה כדי לשבור את השגרה. אפילו זה אין. אנחנו לא עושים את זה.עומדים במקום! אני מרגישה שאני נותנת את כל האנרגיות שלי לקשר שלא נותן לי כלום בחזרה, בקושי יחס. לא כיף לי, לא מרגש אותי. כלום. נכון שאני בת 24 והדבר הנכון זה לעזוב ואני אמצא מישהו אחר וטוב. אבל אני לא יכולה פשוט.זה כ"כ קשה לי. מקודם שוב רבנו. (מריבות זה הדבר היחיד שיש באמת) ואני רושמת כרגע,ונורא נסערת אני מקווה שהבנתם את הנקודה...עכשיו אחרי שאני קוראת הכל אני חושבת מה לעזאזל באמת אני עושה שם...יש לכם תשובות עצות עבורי?סיפורים דומים?
