כבר לא בגיל הרך, ואולי זו הבעיה?
כתבתי את ההודעה הזו גם באח הצעיר (אך הבכיר בשנים) של הפורום הזה. הגדול כבר 'ילד', הקטנים עדיין שייכים לגיל הרך, ואני אמא מבולבלת.. ../images/Emo13.gif הגדול כבר לא בגיל הרך ממזמן, ולצערי זה ממש מרגיש כך לאחרונה. הוא בן 6.5, עומד לעלות לכיתה א'. לאחרונה הוא מדבר אלי בצורה שממש לא נעימה לי. דוגמא: אספתי ילדים מהגן, ואנחנו הולכים לחוג שחיה. הבכור לומד לשחות בחוג, הצעיר בן ה-4, ב'חוג אמא'. (יש לנו מושג כזה בבית: 'חוג אמא'). הילדים - 'מה עושים היום'? אמא - ... הבכור - לא נכון! את לא יודעת! (בטון מהיר וחד) אני - מה אני לא יודעת הבכור - את לא מורה לשחיה אני - אני כן, לגיל 4 הבכור - ממש! ממש! (מין טון מבטל כזה של 'ממש'..). ובהמשך - לא נכון! את לא! הסברתי לו שצורת הדיבור הזו אינה נעימה לי. יש פה גם בעיה: הוא מבטל את שיעור השחיה שמקבל אחיו הצעיר, בעוד שהצעיר היה מאוד מרוצה מכך שגם לו יש שיעור שחיה. אבל מעבר לעניין הספציפי, צורת הדיבור הזו, השימוש התכוף ב'ממש' המבטל, כל אילו גורמים לזה שיהיה לי פחות נעים בחברתו. ובכלל, נראה שמאז שנולדה אחותו התינוקת, הוא נהיה יותר כועס. ציפיתי שזה יהיה קשה לבינוני. אבל הבינוני משום מה מרגיש שאני הכי אוהבת אותו בעולם, ומרשה לעצמו (מולנו, ההורים) לא מעט. למשל, הגדול עשוי לשבת עלי, והבינוני-קטן עשוי לנסות להיכנס ולהידחף ביננו... מה שעוד מוזר - נראה כאילו התחרות בין השניים הללו התגברה מאוד מאז שנולדה הקטנה. הם היו חברים מאוד טובים, והיום יש הרבה חיכוכים. בעיקר כשהגדול בעצם 'מחפש' את הבינוני-קטן: מראה לו שהוא יותר חזק, שולט עליו, לא מרשה לו X, לא מרשה לו Y. מדובר בדברים שאין שום סיבה שהגדול ירשה או לא ירשה, הם בכלל לא עסקו, ובכל זאת, חשוב לו מאוד לתת לבינוני-קטן את התחושה שהוא הגדול, השולט החזק. האופן שבו זה נעשה הוא מאוד לא נעים. אם אני מתערבת זה לא טוב (באותו רגע אולי זה פותר, אבל צורת ההתיחסות הזו ממשיכה ומתחזקת). אם אני לא מתערבת, אני חושבת שאולי אני מניחה לגדול להתעלל בבינוני-קטן ביתר. נכון, מבחינה מסויימת הגדול צריך שלא לוותר, כדי שהבינוני-קטן לא ירשה לעצמו לנשל את הגדול מקרבתו עלי על הספה, למשל. ואז ראוי שאני לא אתערב. אבל בזמנים אחרים, נראה לי שהגדול מנצל את זה שאיני מתערבת, ומרשה לעצמו להיות רודן. צורת ההתבטאות הלא נעימה הזו מופנית אל אחיו, ולאחרונה גם אלי, כמו שכתבתי. וזה בהחלט עושה שיהיה לי הרבה פחות נעים בחברתו. בקיצור, לא פשוט בכלל. אגב, במשפחתי היינו שני אחים צפופים, ואח קטן בהרבה. כנראה שהיחסים ביננו היו נהדרים עד שנולד הקטן, ואז התחלנו כמה שנים של מלחמות. אני ממש לא רוצה שאלו יהיו פני הדברים בבייתי. רעיונות? מחשבות? פתרונות?
כתבתי את ההודעה הזו גם באח הצעיר (אך הבכיר בשנים) של הפורום הזה. הגדול כבר 'ילד', הקטנים עדיין שייכים לגיל הרך, ואני אמא מבולבלת.. ../images/Emo13.gif הגדול כבר לא בגיל הרך ממזמן, ולצערי זה ממש מרגיש כך לאחרונה. הוא בן 6.5, עומד לעלות לכיתה א'. לאחרונה הוא מדבר אלי בצורה שממש לא נעימה לי. דוגמא: אספתי ילדים מהגן, ואנחנו הולכים לחוג שחיה. הבכור לומד לשחות בחוג, הצעיר בן ה-4, ב'חוג אמא'. (יש לנו מושג כזה בבית: 'חוג אמא'). הילדים - 'מה עושים היום'? אמא - ... הבכור - לא נכון! את לא יודעת! (בטון מהיר וחד) אני - מה אני לא יודעת הבכור - את לא מורה לשחיה אני - אני כן, לגיל 4 הבכור - ממש! ממש! (מין טון מבטל כזה של 'ממש'..). ובהמשך - לא נכון! את לא! הסברתי לו שצורת הדיבור הזו אינה נעימה לי. יש פה גם בעיה: הוא מבטל את שיעור השחיה שמקבל אחיו הצעיר, בעוד שהצעיר היה מאוד מרוצה מכך שגם לו יש שיעור שחיה. אבל מעבר לעניין הספציפי, צורת הדיבור הזו, השימוש התכוף ב'ממש' המבטל, כל אילו גורמים לזה שיהיה לי פחות נעים בחברתו. ובכלל, נראה שמאז שנולדה אחותו התינוקת, הוא נהיה יותר כועס. ציפיתי שזה יהיה קשה לבינוני. אבל הבינוני משום מה מרגיש שאני הכי אוהבת אותו בעולם, ומרשה לעצמו (מולנו, ההורים) לא מעט. למשל, הגדול עשוי לשבת עלי, והבינוני-קטן עשוי לנסות להיכנס ולהידחף ביננו... מה שעוד מוזר - נראה כאילו התחרות בין השניים הללו התגברה מאוד מאז שנולדה הקטנה. הם היו חברים מאוד טובים, והיום יש הרבה חיכוכים. בעיקר כשהגדול בעצם 'מחפש' את הבינוני-קטן: מראה לו שהוא יותר חזק, שולט עליו, לא מרשה לו X, לא מרשה לו Y. מדובר בדברים שאין שום סיבה שהגדול ירשה או לא ירשה, הם בכלל לא עסקו, ובכל זאת, חשוב לו מאוד לתת לבינוני-קטן את התחושה שהוא הגדול, השולט החזק. האופן שבו זה נעשה הוא מאוד לא נעים. אם אני מתערבת זה לא טוב (באותו רגע אולי זה פותר, אבל צורת ההתיחסות הזו ממשיכה ומתחזקת). אם אני לא מתערבת, אני חושבת שאולי אני מניחה לגדול להתעלל בבינוני-קטן ביתר. נכון, מבחינה מסויימת הגדול צריך שלא לוותר, כדי שהבינוני-קטן לא ירשה לעצמו לנשל את הגדול מקרבתו עלי על הספה, למשל. ואז ראוי שאני לא אתערב. אבל בזמנים אחרים, נראה לי שהגדול מנצל את זה שאיני מתערבת, ומרשה לעצמו להיות רודן. צורת ההתבטאות הלא נעימה הזו מופנית אל אחיו, ולאחרונה גם אלי, כמו שכתבתי. וזה בהחלט עושה שיהיה לי הרבה פחות נעים בחברתו. בקיצור, לא פשוט בכלל. אגב, במשפחתי היינו שני אחים צפופים, ואח קטן בהרבה. כנראה שהיחסים ביננו היו נהדרים עד שנולד הקטן, ואז התחלנו כמה שנים של מלחמות. אני ממש לא רוצה שאלו יהיו פני הדברים בבייתי. רעיונות? מחשבות? פתרונות?