כבר לא בגיל הרך, ואולי זו הבעיה?

irisgh

New member
כבר לא בגיל הרך, ואולי זו הבעיה?

כתבתי את ההודעה הזו גם באח הצעיר (אך הבכיר בשנים) של הפורום הזה. הגדול כבר 'ילד', הקטנים עדיין שייכים לגיל הרך, ואני אמא מבולבלת.. ../images/Emo13.gif הגדול כבר לא בגיל הרך ממזמן, ולצערי זה ממש מרגיש כך לאחרונה. הוא בן 6.5, עומד לעלות לכיתה א'. לאחרונה הוא מדבר אלי בצורה שממש לא נעימה לי. דוגמא: אספתי ילדים מהגן, ואנחנו הולכים לחוג שחיה. הבכור לומד לשחות בחוג, הצעיר בן ה-4, ב'חוג אמא'. (יש לנו מושג כזה בבית: 'חוג אמא'). הילדים - 'מה עושים היום'? אמא - ... הבכור - לא נכון! את לא יודעת! (בטון מהיר וחד) אני - מה אני לא יודעת הבכור - את לא מורה לשחיה אני - אני כן, לגיל 4 הבכור - ממש! ממש! (מין טון מבטל כזה של 'ממש'..). ובהמשך - לא נכון! את לא! הסברתי לו שצורת הדיבור הזו אינה נעימה לי. יש פה גם בעיה: הוא מבטל את שיעור השחיה שמקבל אחיו הצעיר, בעוד שהצעיר היה מאוד מרוצה מכך שגם לו יש שיעור שחיה. אבל מעבר לעניין הספציפי, צורת הדיבור הזו, השימוש התכוף ב'ממש' המבטל, כל אילו גורמים לזה שיהיה לי פחות נעים בחברתו. ובכלל, נראה שמאז שנולדה אחותו התינוקת, הוא נהיה יותר כועס. ציפיתי שזה יהיה קשה לבינוני. אבל הבינוני משום מה מרגיש שאני הכי אוהבת אותו בעולם, ומרשה לעצמו (מולנו, ההורים) לא מעט. למשל, הגדול עשוי לשבת עלי, והבינוני-קטן עשוי לנסות להיכנס ולהידחף ביננו... מה שעוד מוזר - נראה כאילו התחרות בין השניים הללו התגברה מאוד מאז שנולדה הקטנה. הם היו חברים מאוד טובים, והיום יש הרבה חיכוכים. בעיקר כשהגדול בעצם 'מחפש' את הבינוני-קטן: מראה לו שהוא יותר חזק, שולט עליו, לא מרשה לו X, לא מרשה לו Y. מדובר בדברים שאין שום סיבה שהגדול ירשה או לא ירשה, הם בכלל לא עסקו, ובכל זאת, חשוב לו מאוד לתת לבינוני-קטן את התחושה שהוא הגדול, השולט החזק. האופן שבו זה נעשה הוא מאוד לא נעים. אם אני מתערבת זה לא טוב (באותו רגע אולי זה פותר, אבל צורת ההתיחסות הזו ממשיכה ומתחזקת). אם אני לא מתערבת, אני חושבת שאולי אני מניחה לגדול להתעלל בבינוני-קטן ביתר. נכון, מבחינה מסויימת הגדול צריך שלא לוותר, כדי שהבינוני-קטן לא ירשה לעצמו לנשל את הגדול מקרבתו עלי על הספה, למשל. ואז ראוי שאני לא אתערב. אבל בזמנים אחרים, נראה לי שהגדול מנצל את זה שאיני מתערבת, ומרשה לעצמו להיות רודן. צורת ההתבטאות הלא נעימה הזו מופנית אל אחיו, ולאחרונה גם אלי, כמו שכתבתי. וזה בהחלט עושה שיהיה לי הרבה פחות נעים בחברתו. בקיצור, לא פשוט בכלל. אגב, במשפחתי היינו שני אחים צפופים, ואח קטן בהרבה. כנראה שהיחסים ביננו היו נהדרים עד שנולד הקטן, ואז התחלנו כמה שנים של מלחמות. אני ממש לא רוצה שאלו יהיו פני הדברים בבייתי. רעיונות? מחשבות? פתרונות?
 

ק א סי

New member
גם לי יש מלחמות בין השניים

ואני מתערבת למרות שברור לי שאסור להתערב (מנסה לחנך את עצמי בנושא). צריך לתת להם ללמוד להסתדר. מה שכן, אני לא מרשה בשום פנים ואופן טון דיבור מזלזל. היו כמה נסיונות שנקטעו מהר והוא הטמיע. לדעתי זו בדיקת גבולות. וזה גבול מאוד ברור - כבוד הדדי. ולפי מה שאת מתארת הוא מרגיש כאילו מעמדו התערר בבית, לכן הוא מנסה להיות בוגר ע"י התמרדות נגדכם. אולי תתני לו דרכים אחרות להרגיש את הבגרות שלו? דברים שילד בכיתה א' יכול לעשות וילד קטן לא. "אתה בוגר ולכן אתה עושה יותר, אני סומכת עליך יותר" וכו'. וכמובן חיזוקים חיוביים על דברים בוגרים שהוא עושה.
 

Kalla

New member
אני לא מאמינה באי התערבות.

בטח שלא כשיש תופעה שיטתית של bullying מצד החזק כלפי החלש. אני חושבת שזה מצב לא בריא שבו הקטן והחלש יותר יתרגל תמיד להיות קטן, חלש, חסר אונים וחסר הגנה, וזה יפגע בתדמיתו העצמית, בכבודו העצמי, בבטחונו העצמי ובציפיות מעצמו לטווח הארוך. וזה עוד מבלי להזכיר את ההרגשה הנוראה של מי שמרגיש שמאיימים עליו ומציקים לו באופן קבוע. אני חושבת שאת מתערבת בצדק. אולי כרגע, בטווח המיידי את לא רואה את התוצאות של זה כי הגדול הוא בעצם גם עדיין קטן ונמצא באיזה שלב התפתחותי מסוים שמתחזק כנראה עקב קנאה בעקבות הלידה, אך לטווחה ארוך זה בהחלט חינוך חשוב ומשהו ממנו בטוח ייקלט ויישאר בראש. בכלל, לדעתי חינוך זו עבודה יומיומית שגרתית, קשה ומפרכת שלעיתים קרובות נראית כפויית טובה לטווח הקצר, אך הרבה פעמים משתלמת לטווח הארוך, כשלפתע ילד, שקודם לא הראה שום סימנים לכך שהוא בכלל שומע, מראה שהוא מספיק בוגר כדי לבצע את מה שהוא הפנים במשך שנים של ומשנה את התנהגותו.
 
האם תמיד מלחמות בין אחים זה רע?

בעיני זה חלק מהאינטראקציה הטבעית בבית. אנשים שגרים יחד בבית אחד - יש להם מוקדי חיכוך והם רבים עליהם. נראה לי טבעי ביותר, ואני לא מנסה למנוע את המלחמות. לא מתעלמת, פשוט מכירה בנוכחותן כחלק מהחיים.
 

טאשקה

New member
אני זוכרת שסיפרת פעם מזמן

על היחסים הנפלאים בין הגדול לקטן (שהפך בינתיים לבינוני, בלי ששמתי לב ../images/Emo8.gif). זוכרת שאמרת שבמקרים מסויימים רק הוא מצליח להרגיע אותו וכו'. אולי כדאי שערב אחד תשבי איתו ככה ביחד ותזכרו "בימים הטובים" ההם. תזכירי לו משהו שעשיתם ביחד ואז הוא עשה/אמר לבינוני כך וכך וזה היה כיף/מצחיק... תעשו מן ערב זכרונות של מה כל אחד עשה/אמר כשהיה קטן (אולי כדאי, דווקא, לעשות את זה ביחד עם אחיו). אולי זה יעזור קצת, אפילו לזמן מה. בקשר להתערבות שלך, גם בעיני כדאי להתערב. אני מזכירה מדי פעם לבכורי שאין בעולם דבר קרוב אליו יותר מאחותו ושהם צריכים לשמור ולתמוך אחד בשני. לפעמים אני מספרת להם עלי ועל אחותי וזה עוזר קצת. אין מה לעשות צריך לחזור על אותו הדבר כל פעם מחדש, אבל ככה זה עם ילדים. מי כמוך יודעת. טוב לראות אותך כאן! תבואי לבקר יותר!
 

irisgh

New member
תודה ../images/Emo13.gif

באמת הזכרתי לו ../images/Emo13.gif - גם כדי שיזכר שעדיין הוא 'הגדול'. וגם יש איזה עדכון, לפחות לבינתיים: הבוקר התקשתי להתעורר. הילדים התעוררו כבר בשש בבוקר, ועד שיצאתי מהמיטה היה שמונה, ויצאנו מהבית רק בעשר.. ומה הסתבר: כמו הרבה פעמים, כשאני ואבא בכלל לא בתמונה הם היו נפלאים ביחד. בערב בדרך הבייתה הם כן רבו על מי ראשון באמבטיה, אבל אי אפשר אידילייה לעד.. ובסוף, כרגיל, הם עשו אמבטיה ביחד מאוד נהנו. ואגב, עוד עדכון: האמת ששבסופו של דבר, הוא קיבל את הקושי שלי עם ה'ממש' הזה, ודי הפסיק איתו. אולי זה נשמע רק טכני, אבל לי זה הרבה יותר נעים ככה. הימים האחרונים יותר נעימים, אבל נחייה ונראה.
 
למעלה