כבר אין כוח לריב יותר - מה עושים?
וזה לא שהזוגיות שלנו במשבר. לפחות היא לא אמורה להיות אחרי חודשיים תמימים של נישואים (ושנתיים של מגורים משותפים). לפני החתונה היו לחצים מובנים (צד אחד רוצה א', צד אחד ב', כל אחד מתערב וכו' וכו') אבל מיד אחרי החתונה הכל היה נפלא. טסנו לירח דבש ארוך, נהנינו והיה לנו כיף. איך שחזרנו לארץ התחילו שוב פעם הבעיות. היחסים בין אימא שלי והיא לא בדיוק חמים וכל פעם יש מתח חדש ביניהן באוויר. חשבתי שעשיתי לזה סוף אחרי שיחות תוקפניות לשתיהן, אבל זה פשוט לא מפסיק ואחרי כל מפגש משפחתי הכל עולה בחזרה ("למה היא לא דיברה איתי", "היא לא היתה נחמדה אליי" ובלה בלה בלה). כל זאת למרות שכבר הסכמנו להתעלם מכל מה שקורה מסביבנו, מכל הדברים שאומרים לנו/עושים לנו ולא מוצא חן בעינינו. תמיד זה חוזר על עצמו שוב. אני חייב לציין שאשתי בחורה מאוד רגישה ויש בינינו אהבה גדולה - אבל ככל שהמריבות האלו ממשיכות האהבה מתחילה לדעוך ובמקום זה מתפתחת לה שמירת טינה לא בריאה שמאיימת להרוס את הנישואים שלנו לפני שהם בכלל התחילו... איך מפסיקים לריב ומצילים את עצמנו מהדעיכה הזאת? איך?
וזה לא שהזוגיות שלנו במשבר. לפחות היא לא אמורה להיות אחרי חודשיים תמימים של נישואים (ושנתיים של מגורים משותפים). לפני החתונה היו לחצים מובנים (צד אחד רוצה א', צד אחד ב', כל אחד מתערב וכו' וכו') אבל מיד אחרי החתונה הכל היה נפלא. טסנו לירח דבש ארוך, נהנינו והיה לנו כיף. איך שחזרנו לארץ התחילו שוב פעם הבעיות. היחסים בין אימא שלי והיא לא בדיוק חמים וכל פעם יש מתח חדש ביניהן באוויר. חשבתי שעשיתי לזה סוף אחרי שיחות תוקפניות לשתיהן, אבל זה פשוט לא מפסיק ואחרי כל מפגש משפחתי הכל עולה בחזרה ("למה היא לא דיברה איתי", "היא לא היתה נחמדה אליי" ובלה בלה בלה). כל זאת למרות שכבר הסכמנו להתעלם מכל מה שקורה מסביבנו, מכל הדברים שאומרים לנו/עושים לנו ולא מוצא חן בעינינו. תמיד זה חוזר על עצמו שוב. אני חייב לציין שאשתי בחורה מאוד רגישה ויש בינינו אהבה גדולה - אבל ככל שהמריבות האלו ממשיכות האהבה מתחילה לדעוך ובמקום זה מתפתחת לה שמירת טינה לא בריאה שמאיימת להרוס את הנישואים שלנו לפני שהם בכלל התחילו... איך מפסיקים לריב ומצילים את עצמנו מהדעיכה הזאת? איך?