כאן נגמלים?

כאן נגמלים?

עומר וגל בני שנתיים וחודשיים. לא האמנתי שאחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. הם נולדו בקיסרי בשבוע 39+5 במשקל של 3 ק"ג כל אחד וינקו מכמה שעות אחרי הניתוח ועד שלשום. לפני 3 חודשים ניסינו לגמו"ל ולהשאיר 2 הנקות במשך היום. זה עבד קצת פחות מחודש ואז היו קצת חולים וחזרתי להניק בלילה, אבל במקביל הורדתי את הכל ההנקות האחרות. בימים קשים (עייפות יתרה, שבתות) הנקתי במשך היום עוד פעם או פעמיים, והשאר בהרדמות ובמשך הלילה. לפני כמה ימים החלטתי שכבר ממש קשה לי עם הלילות ואני לא רוצה לבלבל אותם שוב עם הנקות רק בשעות מסויימות של היום, אז החלטנו ללכת על גמילה מלאה. מאוד פחדתי מההרדמה. בגן הם נרדמים בלי בעיה ובבית רק עם ציצי. אז אמרתי להם שמיום שישי כבר לא יהיה חלב בציצי ואני ארדים אותם עם חיבוק וסיפור, וזה מה שעשיתי. חיבקתי ושרתי וליטפתי. חצי שעה ביום שישי ורבע שעה ביום שבת ושניהם נרדמו. היו עוד התעוררויות במהלך הלילה שקיבלו מענה בצורת חיבוק וזהו. במשך היום כשביקשו עוד פעם או פעמיים אמרתי שנגמר החלב ואם רוצים יש חלב במקרר ואפשר לשתות כמו גדולים מכוס. ישר רצו למקרר והביאו לי את הקרטון.
אז אני לא מניקה כבר 48 שעות. הציצי מלא וקצת רגיש
, אבל אני מאמינה שתוך יומיים יעבור לגמרי (כמו שהיה עם הגדולה).
רבה לפורום הנפלא והתומך שעזר לי בעיקר בתקופת החזרה לעבודה עם השאיבות וסרבנות הבקבוקים שלהם. (הם לא נגעו בבקבוק ולא במוצץ).
 
וואו!

אם היו אומרים לי לפני כמה חודשים שאני אחשוב על הנקה למרחקים כל כך ארוכים - הייתי צוחקת. שנה נראה לי די והותר. אבל כשאני קוראת סיפורים כמו שלך, זה ממש מדגדג לי בציצי
להשאיר רק הנקות כאלה של כיף, של אינטימיות ושל פינוק. כל כך מפתה. אז באמת שאפו ואני שמחה שהגמילה עברה חלק יחסית. כנראה שזה באמת היה הזמן הנכון. ושתדעי שכמו שכתבת שהפורום הזה תמך בך, את גם משמשת מודל "לדורות הבאים".
 
למעלה