שובו של גוי ואבוי
Well-known member
יש מקום על פני האדמה שמותר למשפחה שלי לגור?
[URL]http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=55954394[/URL]
http://rhr.org.il/heb/2015/08/21685/
"האם יש מקום על פני האדמה שבו מותר למשפחה שלי לגור?" ›
הרב אריק אשרמן
מתחת לרדאר התקשורתי הצבא ממשיך להרוס את האוהלים הדלים בהם חיות קהילות בדואיות-פלסטיניות בבקעת הירדן. לא מדובר רק בהעברה בכפייה, אלא במיטוט של הקהילות ובאסון כלכלי למי שהם כבר עניים מרודים. הרב אשרמן בטור שהתפרסם לראשונה ב"שיחה מקומית".
"הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיהו ה', ח). ובעברית של ימינו: אוי ואבוי למי שיגדילו את בתיהם ושדותיהם על חשבון המרחב לעניים והחלשים, כך שרק להם יוותר מקום.
אפילו את מי שכבר חווה ביקורים באזורים היותר עניים של הגדה המערבית, המראה של מתחם חמולת עובייאת, המכיל כ-20 משפחות גרעיניות, מכניס לשוק. המצב במתחם, שממוקם בפאתי הכפר אל-פסאיל שבבקעה, הוא מחריד. אפילו האוהלים – אלו שלאנהרסו על ידי הצבא בגל ההריסות בשבוע שעבר ואלו שנתרמו על ידי ארגונים הומניטריים – קטנים ורעועים יותר מבקהילות בדואים אחרות. חיות המשק במתחם מעטות – ללא צאן – ומתוכן כעשר תרנגולות מתו בעת שהצבא הרס את מתקן המגורים שלהן. עשרות המשפחות של חמולת עובייאת הן דוגמא לתופעה שלא עסקו בה מספיק: פלסטינים שבעקבות הפקעות ונישול של אדמותיהם הפכו לחסרי קרקע לחלוטין. קהילה חקלאית ענייה שאין לה קרקע ולא יכולה לרכוש קרקע חלופית כנגד זו שנגזלה ממנה היא מתכון לאסון.
בנק מטרות של "בתים בלתי חוקיים"
ב-1948 בני ובנות חמולת עובייאת, שעד אז התגוררה הנגב, הפכו לפליטים. עלי עובייאת בן ה-48, אב אחת המשפחות שהאוהלים שלה נהרסו בשבוע שעבר, מספר כי ב-1980 גורשו מאדמות המשפחה באזור בית לחם לטובת ההתנחלות מעלה עמוס. משם המשפחה עברה לאל מאליח שבצפון הבקעה עד שגורשו שוב בנימוק כי המקום הוא שטח אש, וכך הגיעו לאדמות הללו בצמידות לכפר אל-פסאיל.
משום שכעת אין להם אדמות כלל, החמולה נאלצת להתיישב פשוט על שטחי קרקע פנויים שאינם שייכים לאף אדם פרטי אך נחשבים ל"אדמות מדינה". המדינה השולטת במאגר אדמות זה – מדינת ישראל – כמעט מעולם לא העלתה על דעתה את האפשרות להקצות אדמות מדינה לקהילות פלסטיניות (רק כ-0.7% מאדמות המדינה באזור סי הוקצו לפלסטינים מאז 1967 וגם זה כחלק ממקרה של העברה ממקום אחר).
החוק הבינלאומי אוסר על הקצאת קרקעות הגדה לישראלים. אבל גם אם המדינה לא מכירה בו, היא יכולה הייתה לכל הפחות לאמץ מדיניות של הקצאת קרקעות שוויונית בין ישראלים לפלסטינים או לפחות להקצות לחמולה קרקעות כפיצוי על הקרקע שהפקיעה ממנה במיקום אחר. במינימום, ניתן היה לחשוב שראוי להקצות לחמולה קרקע פשוט על מנת שבנותיה ובניה יוכלו להתקיים.
באוהלים של משפחתו של עלי, התגוררו בני ובנות המשפחה שלו ושל אחיו, 22 נפשות, ביניהן נכדתו בת ה-14 חודשים. בגל ההריסות האחרון שהתרחש בשיא החום בתחילת אוגוסט, מעל 40 מעלות נמדדו באותו היום, נהרסו 34 בתים ו-31 מבנים נוספים. חלק מהמבנים שנהרסו נמצאים באזור הקרוב למעלה אדומים ולאזור המכונה E1 ומחבר בין ירושלים להתנחלות מעלה אדומים. כנראה שהצבא שבינתיים לא הורס את סוסיא חייב להרוס במקומות אחרים.
כל עוד שלצבא זכות בלעדית לתכנן איפה מותר לפלסטינים לבנות בשטח סי, יש לו בנק מטרות של אלפי "בתים בלתי חוקיים", ומדי פעם צריך להזכיר למי שאין להם אפשרות לבנות כחוק שחרב ההריסות תמיד מעל לראשם, ושאל להם לבנות כלל.
[URL]http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=55954394[/URL]
http://rhr.org.il/heb/2015/08/21685/
"האם יש מקום על פני האדמה שבו מותר למשפחה שלי לגור?" ›
הרב אריק אשרמן
מתחת לרדאר התקשורתי הצבא ממשיך להרוס את האוהלים הדלים בהם חיות קהילות בדואיות-פלסטיניות בבקעת הירדן. לא מדובר רק בהעברה בכפייה, אלא במיטוט של הקהילות ובאסון כלכלי למי שהם כבר עניים מרודים. הרב אשרמן בטור שהתפרסם לראשונה ב"שיחה מקומית".
"הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיהו ה', ח). ובעברית של ימינו: אוי ואבוי למי שיגדילו את בתיהם ושדותיהם על חשבון המרחב לעניים והחלשים, כך שרק להם יוותר מקום.
אפילו את מי שכבר חווה ביקורים באזורים היותר עניים של הגדה המערבית, המראה של מתחם חמולת עובייאת, המכיל כ-20 משפחות גרעיניות, מכניס לשוק. המצב במתחם, שממוקם בפאתי הכפר אל-פסאיל שבבקעה, הוא מחריד. אפילו האוהלים – אלו שלאנהרסו על ידי הצבא בגל ההריסות בשבוע שעבר ואלו שנתרמו על ידי ארגונים הומניטריים – קטנים ורעועים יותר מבקהילות בדואים אחרות. חיות המשק במתחם מעטות – ללא צאן – ומתוכן כעשר תרנגולות מתו בעת שהצבא הרס את מתקן המגורים שלהן. עשרות המשפחות של חמולת עובייאת הן דוגמא לתופעה שלא עסקו בה מספיק: פלסטינים שבעקבות הפקעות ונישול של אדמותיהם הפכו לחסרי קרקע לחלוטין. קהילה חקלאית ענייה שאין לה קרקע ולא יכולה לרכוש קרקע חלופית כנגד זו שנגזלה ממנה היא מתכון לאסון.
בנק מטרות של "בתים בלתי חוקיים"
ב-1948 בני ובנות חמולת עובייאת, שעד אז התגוררה הנגב, הפכו לפליטים. עלי עובייאת בן ה-48, אב אחת המשפחות שהאוהלים שלה נהרסו בשבוע שעבר, מספר כי ב-1980 גורשו מאדמות המשפחה באזור בית לחם לטובת ההתנחלות מעלה עמוס. משם המשפחה עברה לאל מאליח שבצפון הבקעה עד שגורשו שוב בנימוק כי המקום הוא שטח אש, וכך הגיעו לאדמות הללו בצמידות לכפר אל-פסאיל.
משום שכעת אין להם אדמות כלל, החמולה נאלצת להתיישב פשוט על שטחי קרקע פנויים שאינם שייכים לאף אדם פרטי אך נחשבים ל"אדמות מדינה". המדינה השולטת במאגר אדמות זה – מדינת ישראל – כמעט מעולם לא העלתה על דעתה את האפשרות להקצות אדמות מדינה לקהילות פלסטיניות (רק כ-0.7% מאדמות המדינה באזור סי הוקצו לפלסטינים מאז 1967 וגם זה כחלק ממקרה של העברה ממקום אחר).
החוק הבינלאומי אוסר על הקצאת קרקעות הגדה לישראלים. אבל גם אם המדינה לא מכירה בו, היא יכולה הייתה לכל הפחות לאמץ מדיניות של הקצאת קרקעות שוויונית בין ישראלים לפלסטינים או לפחות להקצות לחמולה קרקעות כפיצוי על הקרקע שהפקיעה ממנה במיקום אחר. במינימום, ניתן היה לחשוב שראוי להקצות לחמולה קרקע פשוט על מנת שבנותיה ובניה יוכלו להתקיים.
באוהלים של משפחתו של עלי, התגוררו בני ובנות המשפחה שלו ושל אחיו, 22 נפשות, ביניהן נכדתו בת ה-14 חודשים. בגל ההריסות האחרון שהתרחש בשיא החום בתחילת אוגוסט, מעל 40 מעלות נמדדו באותו היום, נהרסו 34 בתים ו-31 מבנים נוספים. חלק מהמבנים שנהרסו נמצאים באזור הקרוב למעלה אדומים ולאזור המכונה E1 ומחבר בין ירושלים להתנחלות מעלה אדומים. כנראה שהצבא שבינתיים לא הורס את סוסיא חייב להרוס במקומות אחרים.
כל עוד שלצבא זכות בלעדית לתכנן איפה מותר לפלסטינים לבנות בשטח סי, יש לו בנק מטרות של אלפי "בתים בלתי חוקיים", ומדי פעם צריך להזכיר למי שאין להם אפשרות לבנות כחוק שחרב ההריסות תמיד מעל לראשם, ושאל להם לבנות כלל.