המממ... ועכשיו משהו שלי...
לא מסתפקת במה שיש, חייבת להמשיך לזרום אל החיים, חייבת לנצח את המוות, חייבת לנצח את כל מה שמפריע... אבל... מה אני עושה כשלא תמיד מצליח הקטע של החיים? והגעגועים הורגים אותי... שמעתם פעם על מישהו שמת מגעגועים? אולי אני... ואולי בעצם לא. כי אני חייבת להמשיך להצליח, להמשיך לדרוש מעצמי את מה שאני לא תמיד מסוגלת להגיע אליו. לא יודעת אז מה עליי לעשות ומה עליי לחפש, כי הכל כל כך חשוב ולא חשוב... אז מה כן חשוב? החיים שלי? נה, זה יעבור בסופו של דבר... אז במה בעצם נשאר לי להשקיע את הכוחות האחרונים שלי לפני שאני שוקעת לתוך תהום עמוקה שאני לא אמצא את המוצא ממנה? וכל נגיעה היא שיעמום... משעמם לי לחיות... כבר אין לי למה לצפות, למה לחכות, אז איפה אני בעצם? מי אני? בתוך עולם של מציאות כזאת מדומה, מרחפת, מתלהטת, משכרת ומשקרת. ו... קשה לי להבין מה בעמם מצפים ממני... איפה אתה ואיפה אני ואיפה היא?! אוף, שוב הסתבך לי... ואני לא יכולה לסדר, רק לנסות לשרוד... מה אני מנסה בכלל כשהסיכויים והניצחון ידוע מראש? לא יודעת מה עליי לנסות ומה עליי לחפש... מה אני מחפשת? את עצמי? הממ... ואם אני לא קיימת? לא בעיניי עצמי ולא בעיניי האחרים? כולם מתעלמים מקיומי בכלל... ואמא אומרת שככה אנשים... למי אכפת מה אמא אומרת? בשבילי אמא לא פה... עכשיו היא נזכרה שיש לה בת. ואני כבר לא קיימת... כבר לא קיימת....... והכל מסובך לי בראש... לא ממצה את עצמי, לא יודעת איפה להתחיל, איפה לסיים, איפה ללמוד ולשנות את פני הדברים ופני השטח. אני חיה לי בעולמות משלי... שהעולם הווירטואלי הוא חלק מהם. ואני שקועה בו עד הצוואר... רק חושבת על מתי ייצא לי להיות מחוברת... והניתוק שלי מעצמי לא הכי עוזר לי... אני מנסה לנתק את עצמי מכל העולמות, ביניהם העולם הווירטואלי, ואני לא מצליחה... הי הי..... זה השתחררות כזאת, אחרי כל המילים החזקות חייבים להשתחרר קצת... טיפה טיפה... ואז מה קורה? העולם קורס עליך, לא נותן לך להוציא... אם לא הבנתם מה שניסיתי להגיד, זה בסדר, כי גם אני לא, אבל זה בעצם לא משנה כלום... לילה טוב. נצח