יש לי הורים גרועים

sls4

New member
יש לי הורים גרועים

ואין לי ממש אפשרות לצאת מהבית. הוסטל אני לא אלך, המצב שם גרוע, ודיור מוגן זה טיפה רמה גדולה בשבילי..מבחינת התפקוד.
נראה שיש פה הרבה אנשים במצבי גם..

מה עושים?
איזה חיים חרא.
 
שלום

את ההורים חשוב לאהוב, גם אם להם קשה להחזיר לנו אהבה. הם האנשים הכי חשובים בשבילנו בעולם. הם יצרו אותנו וטיפלו בנו. בכל זאת יש גבולות. אסור לתקוף אדם. אם אדם זר מכה, פונים למשטרה. אם ההורים מכים, פונים בדרך כלל לשירותי רווחה. השתדל לשמור על יחסים טובים עם הוריך ככל שתוכל, ואולי בעתיד כשתצליח לגור רחוק מהם ייוצר יותר חופש זה מזה והיחסים ישתפרו. אולי יש להם כל מיני קשיים משל עצמם, אבל אני בטוח שהם אוהבים אותך.
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
כשאף אפשרות לא מספיק טובה...

sls4 יקרה,

הכתיבה שלך תמציתית ותכליתית, ודווקא משום כך היא מחדדת את תחושת המילכוד שנדמה לי שאת חווה. נשמע שאת נמצאת במקום שלא טוב לך בו, ושאת מרגישה שלא עושה לך טוב, אולם את לא רואה כל אפשרות טובה יותר שעומדת בפנייך.
המצב הזה של בחירה בין אפשרויות גרועות ודאי מעורר אצלך הרבה כעס ותסכול, שאולי באים לידי ביטוי בסיום החד ורב העוצמה של ההודעה שלך "איזה חרא חיים".

sls4 יקרה, קטונתי כמובן מלתת עצות, ואני יכולה רק לנסות לחשוב יחד איתך... האם יש לך אולי אפשרות לצמצם את זמן השהות שלך בבית, באמצעות פעילויות מחוצה לו? אולי במסגרת סל שיקום? לגבי הוסטלים הייתי רוצה להציע שייתכן שיש כאלה שהם טובים יותר מאחרים, וכדאי אולי לערוך קצת מחקר ובדיקה לפני שאת מחליטה סופית נגד הרעיון.

ובכל מקרה, הייתי רוצה להזמין אותך להמשיך ולשתף אותנו כאן בהתמודדויות, ברגעי הצער וגם השמחה. אם תעדיפי, את מוזמנת גם לבוא לדבר עם מתנדב או מתנדבת בצ'ט האישי והאנונימי שלנו , שפועל כל לילה (מלבד שישי) בין 21:00 לחצות. אני מקווה שגם כשאין פתרונות ברורים, שיתוף וקשר יכולים קצת לעודד ולהעניק כוחות שיעזרו למצוא אותם...

שלך,
מתנדבת סה"ר
 

Shamy

New member
מממ באמת מצב מאוד מורכב

אני יכולה להגיד לך שגם ההורים שלי מאוד לא משהו בלשון המעטה. אני גם סבלתי מלגור איתם בלי שום צל של ספק. מה שאני עשיתי בזמנים קשים זה להכריח את עצמי לתפקד מתוך המחשבה או מטרה שאני הולכת להוציא את עצמי מהבית הזה, הייתי עובדת הכי הרבה וכמה שיותר וצמצמתי מגע איתם...הפסקתי לבקש כסף, עשיתי לעצמי את הכביסה שלי, בישלתי לעצמי את האוכל שלי וכמה שחברים נתנו לי הייתי ישנה בספות של אחרים. בסוף הצלחתי לצאת מהבית הזה ומאז הנפש שלי התחילה להחלים. אני לא ככ דוגמה כי ברגעים שהיה לי מאוד קשה, הרצון לתפקד היה כל כך חזק שבתקופות מסוימות אני נאלצתי לקחת תרופות פסיכיאטריות כדי להיות מסוגלת להמשיך לתפקד ולחתור למטרה הקרובה שלי. אני מאחלת לך שתראי ימים טובים יותר.
 

sls4

New member
תודה:]

הקטע שאני לא רואה שום נקודת זמן שבו אני אצא מהבית . זה נראה לי קשה.
אני מקווה שכשאני אתחיל לעבוד בקרוב אהיה פחות בבית וככה יהיה יותר בסדר.
 
את לא מסוגלת לראות בעיני רוחך זמן שבו תצאי מבית ההורים?

למה? בגלל קשיים פרקטיים שאת לא יודעת כרגע איך תפטרי? או בגלל שמהותית את לא רואה את עצמך חיה רחוק מהוריך, למרות שהם עושים לך רק רע?...
 

sls4

New member
עוד שנה וחצי ככה, אולי

אני לא יודעת אם זה רע או טוב.
אני בת 25.
הסיבה זה איך אני אתחזק את עצמי, מבחינת הבישול נקיונות קניות וכל זה. נגיד בבית אני כן שוטפת את הבית אבל כשאני אגור לבד אני לא יודעת יהיה לי מספיק כוח\מוטיבציה ואני אוותר לעצמי. מה שאני לא רוצה שיקרה.
בקשר להורים, היחסים מורכבים, נגיד אבא שלי בסדר ואמא שלי קצת מתערבת לי בדברים ולכן היחסים איתה הם פעם טובים פעם רעים. וזה מקשה. חוץ מזה שאני גרה עם שני אחי בבית, ובסה"כ היחסים של איתם טובים...ובלגור לבד יש הרבה בדידות.גם אם אני אגור עם שותף\ה. ז"א מה שאני אומרת זה שאני צריכה תמיכה של אנשים סביבי:]
 
טוב, אז לא הכל כזה גרוע


תנסי להזכיר לעצמך את הפלוסים האלה כשהמינוסים מכבידים..
שבוע טוב!
 
למעלה