יש לי בן עם אוטיזם בתפקוד גבוה.

arn1956

Member
הוא בגיל 33.
הוא מסרב לעבוד בכל עבודה. בקושי הוא מסכים מידי פעם לעזור בבית.
יש איזה מקום שאפשר לטפל בו?
 

in bal1

Well-known member
הוא בגיל 33.
הוא מסרב לעבוד בכל עבודה. בקושי הוא מסכים מידי פעם לעזור בבית.
יש איזה מקום שאפשר לטפל בו?
גילוי נאות.אני לא מבינה הרבה בתחום.יש לי רק לקוח עם תסמונת אספרגר שכל הזמן מסביר לי כמה לא קל לו עם אנשים ובפרט עם בני נוער.הוא כל הזמן מרגיש מאוים.
שרק הכרנו הצעתי לו לבדוק תעסוקה בספרייה.זה היה בערך לפני 6 שנים ועד עכשיו הוא עובד שם.
מה שאני מנסה לומר ושוב לא מבינה בזה מספיק שאולי יש לו חשש מלצאת החוצה.
באזור שאני עובדת יש רכזי תעסוקה לאנשים עם אוטיזים.
 

arn1956

Member
הוא לא מעונין בטיפול.
הוא מסרב לכל הצעה לטיפול (ויש כאלו).
הוא רק רואה טלויזיה או יוצא לטיול בערב בעיר.
הוא גם מסרב לענות לטלפונים ולהשתמש במחשב.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אם אינו מעוניין בטיפול, אז בשלב זה טיפול אינו רלוונטי, נכון?

הבכור שלי בן 26, במצב די דומה.
אני שומעת את השיר 'ילד מזדקן' ודומעת

אני מניחה שבנך לא סתם עצלן, אלא פשוט התייאש- מהחיים, מהעולם, מעצמו.
לכן, לעניות דעתי ומנסיוני, הכיוון לעזור לו הוא כמו בשיר:
שאמא/אבא יבואו אליו, ישבו איתו "על המרבד" שלו,
יתחברו אליו במקום הרגשי והפיזי שהוא נמצא בו,
כדי, בתקוה, להיות בהמשך סוג של גשר לאמון בעולם ובעצמו
כדי שיהיו לו כוחות לעשייה.

מה דעתך לשבת לידו כשהוא צופה בטלויזיה, לצפות איתו?
לא לשפוט אותו, להתחבר אליו.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כן.
זה מצליח לשמר בו שלהבת תקוה קטנה
והיא נותנת לו כוחות לתקשר עם בני המשפחה, לעזור בבית
ואפילו לנסוע מדי פעם לבקר חבר אחד
וגם להענות לפעמים להצעות של העו"סית שמטפלת באנשי-ספקטרום
 

arn1956

Member
ניסיתם לפעול איתו בצורה קצת יותר תקיפה?
כלומר להגיד לו שעליו לפעול או שיצטרך לעבור למוסד מתאים (כלומר להבהיר לו את זה בעדינות אבל בתקיפות)?

(עלי לציין שיש היום תופעה של צעירים שלא רוצים להתנתק מהבית מדובר גם בצעירים שאינם על הרצף. יתכן שלילדנו יש פרט לאוטיזם גם את התופעה הזו).
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ממש לא.
האהבה שלי אליו היא ללא תנאי. אני לעולם לא אגרש אותו מביתו.
אין לי ספק, שאלמלא זה היה כך, מצבו היה גרוע בהרבה.
היאוש והחרדה היו מחסלים את אנרגיית החיים שלו.

אפשר, כשזה מתאים, לעודד אותו בנמרצות אך ברגישות
(ובטח לא באולטימטום מאיים)
לנסות לקחת צעד כלשהו, עשיה כלשהי.

שיפוטיות אינה יעילה.
הרי ניסית שיפוטיות, וראית לאן היא מביאה.
אמפטיה, נסיון להתחבר רגשית ולהבין את האדם השני,
היא הסיכוי היחיד להביא אותו לבטוח ביד המושטת אליו, לאחוז בה
ואז אפשר לנסות למשוך אותו מהבור.

מערכת יחסים היא כמו כלים שלובים, כל שינוי אצל אחד מהמעורבים מביא לשינוי גם אצל האחר,
לכן, וכיון שהוא כרגע לא מסוגל/מוכן לטיפול, מה דעתך לנסות הדרכת הורים?
למשל
 
נערך לאחרונה ב:

arn1956

Member
ממש לא.
האהבה שלי אליו היא ללא תנאי. אני לעולם לא אגרש אותו מביתו.
אין לי ספק, שאלמלא זה היה כך, מצבו היה גרוע בהרבה.
היאוש והחרדה היו מחסלים את אנרגיית החיים שלו.

אפשר, כשזה מתאים, לעודד אותו בנמרצות אך ברגישות
(ובטח לא באולטימטום מאיים)
לנסות לקחת צעד כלשהו, עשיה כלשהי.

שיפוטיות אינה יעילה.
הרי ניסית שיפוטיות, וראית לאן היא מביאה.
אמפטיה, נסיון להתחבר רגשית ולהבין את האדם השני,
היא הסיכוי היחיד להביא אותו לבטוח ביד המושטת אליו, לאחוז בה
ואז אפשר לנסות למשוך אותו מהבור.

מערכת יחסים היא כמו כלים שלובים, כל שינוי אצל אחד מהמעורבים מביא לשינוי גם אצל האחר,
לכן, וכיון שהוא כרגע לא מסוגל/מוכן לטיפול, מה דעתך לנסות הדרכת הורים?
למשל
שאלה לגבי הבן שלך:
ניסית פעם את שיטת לובאס?
ניסית שיטה אחרת שנקראת TMS - גריה מגנטית. נדמה לי שיש דבר כזה גם בתל-השומר?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הבנים שלנו הם אנשים בוגרים, כל השיטות האלה לא רלוונטיות עכשיו
(חלקן לדעתי לא רלוונטיות גם לילדים, אפילו עם הכלבים שלי לא עסקתי באילוף
מלבד בעניין עשיית הצרכים לא בתוך הבית).

ההצעה שלי היא במקום הגישה של- הגבר הזה, שהוא הבן שלי,
הוא אדם פגום/לא בסדר, צריך למצוא מישהו או משהו שיתקן אותו ואז הכל יהיה בסדר,
לעבור לגישה של- הגבר הזה, שהוא הבן שלי, תקוע במשבר מתמשך.
אני תקוע/ה איתו: לא יודע/ת איך לעזור לו.
לכן כדאי שאתייעץ עם איש מקצוע.
הדרכת הורים טובה לא תתן לך מתכון/הוראות הפעלה,
היא תאפשר ליבון ובחינת ההתנהלות שלך מולו ואיזה שינויים אפשר אולי לעשות בה
בתקוה לעודד השתחררות שלו מהתקיעות והתחלת צמיחה.

אגב, את זה כן ניסיתי :)
פניתי להדרכת הורים לגבי כל אחד מארבעת הבנים שלי,
במיוחד דוקא לגבי היחיד מהם שאינו על הספקטרום.
הועיל.
 
למעלה