לֵייזֶר פֶּלֶס
New member
יש לו אלוהים / לילי גלילי
יש לו אלוהים / לילי גלילי אני ירושלמית, חילונית, ובבחירות המוניציפליות אני עומדת להצביע למועמד החרדי אורי לופוליאנסקי. הצהרה זו נשמעת כמו הודאה מבוישת בפתח מפגש תמיכה של קבוצת אלכוהוליסטים, והיא אכן אינה קלה. פעילי שינוי, המחלקים חומר בחירות בחוצות ירושלים, נשמעו אפילו מזועזעים לשמעה. "יהיה פה ראש עיר חרדי", איימו בתגובה, משל היו כל נבחרי הציבור החילונים המנהלים מדיניות רעה ואכזרית סכנה פעוטה אל מול האפשרות שיהיה לירושלים ראש עיר חרדי. בלופוליאנסקי יש לתמוך מהרבה סיבות; ארגון "יד שרה", שהוא עמד בראשו, הוא רק אחת מהן. אדם שניהל משך שנים מפעל גדול שתבע תשומת לב לגובה הכיסא ולזווית הברז המסייעים לאנשים עם מוגבלויות, סביר שיהיה רגיש למצוקות האנוש שירושלים משופעת בהן. זמן מה אחרי שראש העיר הקודם, אהוד אולמרט, פתח את מנהרת הכותל - מעשה שגרר אחריו מהומות שעלו בעשרות נפגעים יהודים ופלשתינאים - סייע לופוליאנסקי להקים ברמאללה סניף ראשון של ארגון המשאיל ציוד לנכים, על פי המודל של "יד שרה". "לא היססנו לרגע להיכנס לפרויקט הזה", אמר אז ל"הארץ". "התייחסנו אליו כמו לכל פעולה הומניטרית שאנחנו עושים". אף שכבר אז היה סגן ראש עיריית ירושלים, לא חשש מן ההשלכות הפוליטיות של השתתפותו בפרויקט, אך לא ביקש לזכות בדיווידנדים פוליטיים בעקבותיו. הוא פשוט עשה זאת, כמובן מאליו. הטיעון החזק ביותר שמעלים נגד מועמדותו של לופוליאנסקי, הוא שאם יזכה בבחירות ראש העיר האמיתי יהיה הרב אלישיב, שהמועמד החרדי משתייך לחצרו. זהו בהחלט נימוק תקף, אם כי לא בטוח שזיקה אל רב גרועה מתלותו של ראש עיר חילוני בראשי ממשלה ובשרים המחרחרים מדנים. בימים שבהם מבטיח השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, לפתוח את הר הבית לביקורי יהודים גם בלי הסכם עם הוואקף, עדיף אולי מקור סמכות חרדי שאינו רואה בזיקה הלאומנית לאבנים את תמצית זהותו. אולי אפילו בלי הרב אלישיב יבוא לופוליאנסקי לכדי מחשבה שנייה, אם יראה בעיני רוחו עוד נכים צובאים על "יד שרה" בעקבות מהומות העלולות להתחדש בעיר המוכה הזאת בשל החלטות חסרות אחריות. אבל לתמיכה בלופוליאנסקי יש גם סיבות שאינן קשורות ישירות אליו, אלא נגזרות מאופיה של החברה שבה אנו חיים. לעניין זה אפילו מותר להשתמש במועמד החרדי ככלי לשינוי עמדות. אין תימה שפעילי שינוי, למשל, מניחים כמובן מאליו שירושלמי חילוני ייאחז אימה אל מול האפשרות שאדם חרדי יהיה ראש העיר שלו. בחברה מקובעת מבנית ומחשבתית, די להעיף מבט בחזותו של אדם כדי להתיימר לאמוד בדיוק מה הוא חושב ולמי הוא אמור להצביע. הפתיחות המחשבתית שהביאו עמן השנתיים האחרונות, מתמצה בזכות המוקנית עתה לאיש שמאל לומר ש"גם יאסר ערפאת אינו צדיק גדול", בלי להסתכן בנידוי מן המחנה. בכל השאר שולטת עדיין מגזריות קשיחה, שבה הכל צפוי והרשות אינה נתונה. תמיכה בלופוליאנסקי, המשמש כבר שנים ממלא מקום ראש העיר ירושלים, היא הזדמנות לפרוץ מסגרות נוקשות אלה. ממילא ספק אם עיר שרחוב מרכזי בה נקרא "עמק רפאים" תיהפך כבר בקדנציה הזאת לעמק הסיליקון, כפי שמבטיחים מועמדים אחרים. האופן שבו מתנהלת מערכת הבחירות בירושלים מגלם את חוליי הגזענות שפשטה בכל. הגזענות הופנמה כנורמה עד כדי כך, שאפילו יועצי הבחירות של לופוליאנסקי מעדיפים להעלים את חזותו של המועמד כדי להשכיח ככל האפשר שהוא בעל זקן וחובש כיפה שחורה. כך מתנוססות בחוצות ירושלים כרזות בחירות עם שמו של לופוליאנסקי בלבד, בלי תמונתו. רק בישראל. לא יעלה על הדעת שמועמד שחור לתפקיד בכיר בארצות הברית ייאלץ לגנוז את תצלומיו, כדי להשכיח מלב את צבע עורו. את הסיסמה "שחור הוא יפה" טבעו שם כבר לפני כמה עשורים. אחרי שנים שבהן משל בירושלים ראש עיר שנהג בה בגבהות לב של מי שאין לו אלוהים, שווה לתת סיכוי לאחד שדווקא יש לו. ---------עד כאן המאמר--------- נראה לי כי סוף כל סוף, השמאל הישראלי עובר איזשהו תהליך התבגרות. לילי גלילי ושולה אלוני (שבשבוע שעבר הצהירה על התנגדותה לקיצוץ התקציבי האכזרי (אני קורא לזה חיסול ממוקד) לאוכלוסיה החרדית הן דוגמאות מעולות לכך.
יש לו אלוהים / לילי גלילי אני ירושלמית, חילונית, ובבחירות המוניציפליות אני עומדת להצביע למועמד החרדי אורי לופוליאנסקי. הצהרה זו נשמעת כמו הודאה מבוישת בפתח מפגש תמיכה של קבוצת אלכוהוליסטים, והיא אכן אינה קלה. פעילי שינוי, המחלקים חומר בחירות בחוצות ירושלים, נשמעו אפילו מזועזעים לשמעה. "יהיה פה ראש עיר חרדי", איימו בתגובה, משל היו כל נבחרי הציבור החילונים המנהלים מדיניות רעה ואכזרית סכנה פעוטה אל מול האפשרות שיהיה לירושלים ראש עיר חרדי. בלופוליאנסקי יש לתמוך מהרבה סיבות; ארגון "יד שרה", שהוא עמד בראשו, הוא רק אחת מהן. אדם שניהל משך שנים מפעל גדול שתבע תשומת לב לגובה הכיסא ולזווית הברז המסייעים לאנשים עם מוגבלויות, סביר שיהיה רגיש למצוקות האנוש שירושלים משופעת בהן. זמן מה אחרי שראש העיר הקודם, אהוד אולמרט, פתח את מנהרת הכותל - מעשה שגרר אחריו מהומות שעלו בעשרות נפגעים יהודים ופלשתינאים - סייע לופוליאנסקי להקים ברמאללה סניף ראשון של ארגון המשאיל ציוד לנכים, על פי המודל של "יד שרה". "לא היססנו לרגע להיכנס לפרויקט הזה", אמר אז ל"הארץ". "התייחסנו אליו כמו לכל פעולה הומניטרית שאנחנו עושים". אף שכבר אז היה סגן ראש עיריית ירושלים, לא חשש מן ההשלכות הפוליטיות של השתתפותו בפרויקט, אך לא ביקש לזכות בדיווידנדים פוליטיים בעקבותיו. הוא פשוט עשה זאת, כמובן מאליו. הטיעון החזק ביותר שמעלים נגד מועמדותו של לופוליאנסקי, הוא שאם יזכה בבחירות ראש העיר האמיתי יהיה הרב אלישיב, שהמועמד החרדי משתייך לחצרו. זהו בהחלט נימוק תקף, אם כי לא בטוח שזיקה אל רב גרועה מתלותו של ראש עיר חילוני בראשי ממשלה ובשרים המחרחרים מדנים. בימים שבהם מבטיח השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, לפתוח את הר הבית לביקורי יהודים גם בלי הסכם עם הוואקף, עדיף אולי מקור סמכות חרדי שאינו רואה בזיקה הלאומנית לאבנים את תמצית זהותו. אולי אפילו בלי הרב אלישיב יבוא לופוליאנסקי לכדי מחשבה שנייה, אם יראה בעיני רוחו עוד נכים צובאים על "יד שרה" בעקבות מהומות העלולות להתחדש בעיר המוכה הזאת בשל החלטות חסרות אחריות. אבל לתמיכה בלופוליאנסקי יש גם סיבות שאינן קשורות ישירות אליו, אלא נגזרות מאופיה של החברה שבה אנו חיים. לעניין זה אפילו מותר להשתמש במועמד החרדי ככלי לשינוי עמדות. אין תימה שפעילי שינוי, למשל, מניחים כמובן מאליו שירושלמי חילוני ייאחז אימה אל מול האפשרות שאדם חרדי יהיה ראש העיר שלו. בחברה מקובעת מבנית ומחשבתית, די להעיף מבט בחזותו של אדם כדי להתיימר לאמוד בדיוק מה הוא חושב ולמי הוא אמור להצביע. הפתיחות המחשבתית שהביאו עמן השנתיים האחרונות, מתמצה בזכות המוקנית עתה לאיש שמאל לומר ש"גם יאסר ערפאת אינו צדיק גדול", בלי להסתכן בנידוי מן המחנה. בכל השאר שולטת עדיין מגזריות קשיחה, שבה הכל צפוי והרשות אינה נתונה. תמיכה בלופוליאנסקי, המשמש כבר שנים ממלא מקום ראש העיר ירושלים, היא הזדמנות לפרוץ מסגרות נוקשות אלה. ממילא ספק אם עיר שרחוב מרכזי בה נקרא "עמק רפאים" תיהפך כבר בקדנציה הזאת לעמק הסיליקון, כפי שמבטיחים מועמדים אחרים. האופן שבו מתנהלת מערכת הבחירות בירושלים מגלם את חוליי הגזענות שפשטה בכל. הגזענות הופנמה כנורמה עד כדי כך, שאפילו יועצי הבחירות של לופוליאנסקי מעדיפים להעלים את חזותו של המועמד כדי להשכיח ככל האפשר שהוא בעל זקן וחובש כיפה שחורה. כך מתנוססות בחוצות ירושלים כרזות בחירות עם שמו של לופוליאנסקי בלבד, בלי תמונתו. רק בישראל. לא יעלה על הדעת שמועמד שחור לתפקיד בכיר בארצות הברית ייאלץ לגנוז את תצלומיו, כדי להשכיח מלב את צבע עורו. את הסיסמה "שחור הוא יפה" טבעו שם כבר לפני כמה עשורים. אחרי שנים שבהן משל בירושלים ראש עיר שנהג בה בגבהות לב של מי שאין לו אלוהים, שווה לתת סיכוי לאחד שדווקא יש לו. ---------עד כאן המאמר--------- נראה לי כי סוף כל סוף, השמאל הישראלי עובר איזשהו תהליך התבגרות. לילי גלילי ושולה אלוני (שבשבוע שעבר הצהירה על התנגדותה לקיצוץ התקציבי האכזרי (אני קורא לזה חיסול ממוקד) לאוכלוסיה החרדית הן דוגמאות מעולות לכך.