גם אני התרגשתי מהכתבה
והסיפור הזה מדהים לגמרי. אני חושבת שלא נכון לנסות לנתח את הבחורה הזו ולמצוא בה ובמשפחתה בעיות, על סמך משפטים ספורים על הילדות שלה, גם אם הסיפור שלה גורם להרגשה לא נוחה.. כשכותבים סיפור כזה, העיתונאי צריך לצמצם סיפור ארוך, וגם העריכה עושה שינויים. נשמע לי לא סביר שעד גיל 12 לא הכירה משפחות הטרוסקסואליות. אולי בגיל הזה החריגות של המשפחה התחילה להעיק יותר.. ראיתי פעם סרט על צעירה מהבנק הפתוח בארה"ב, שבהגיעה לגיל 18 מעדיפה לא לפנות כלל לתורם, והיא אומרת שאין לה צורך בכך, למרות שטוב לדעת שיש את האופציה. יש ילדים שמתעניינים, ויש כאלו שלא, ובלי להכיר לעומק זה לא נכון להתחיל לנתח את המשפחות ואת המשפחה היציבה/לא יציבה. אני מאד התפעלתי מהבחורה הזו (ומבין השורות אפשר היה להבין שאמא שלה אשה בהחלט מיוחדת) (מה שלי היה משונה זה שהאמהות שלה לא היו בנות הזוג המתחלפות של אימה, אלא בנות הזוג של האקסית של אמה). גם אם לנו לא נח לקרוא את הדעות של הילדה (שחשוב שהילד יוכל לדעת מיהו התורם- דבר שבישראל אינו אפשרי), אפשר למצוא בכתבה גם נקודות מרגיעות. למרות שהסתבר שהתורם רקדן/חושפן לשעבר, לא נראה שזה יוצר קושי לגיבורת הכתבה, שמפרגנת לו על אהבתו לבע"ח ועל זה שיש לו פילוסופיה כמו לאמה.. אף אמא לא התעלקה על אמא אחרת עם אחת החצאי אחים יש קשר קרוב, ועם האחרים כייף להפגש, ועושה רושם שמציאתם היתה חוויה חיובית עבור גיבורת הכתבה. לא נראה שמישהו נפגע מהסיפור, כי התורם הוא זה שהתעניין בהיכרות עם הצאצאים.