מה שיש לאדם ואין לבעלי חיים היא היכולת לדמיין
הדמיון מוציא את האדם מגבולות עצמו המוכרים.
רק בזכות אנשים שדמיינו שהם יכולים לעוף אנו טסים היום במטוסים. רק בזכות אנשים שפורצים בכוח מחשבתם את המוכר והידוע ומעזים לחלום, לפנטז, לחזות ולנסות למצוא דרך להגשים את החלום, רק בזכותם העולם התקדם.
כל פלאי הטכנולוגיה המדהימה שאנו מקבלים היום כמובנים מאליהם, היו חלומות ורצונות ושאיפות של אנשים שחזו עתיד אחר, אפשרי.
המבנה של האדם כולל יכולות אדירות והצחוק הוא (או העצב) שאנו לא מודעים בכלל לפוטנציאל העצום הגלום בנו, כי רובינו מאמינים שה"אני" הוא קופסה קטנה וזה כל מה שיש. ושטווח הבחירה שלי בתוך אותה קופסה הוא מוגבל. אז לא, מה שיוצר את המגבלה היא המחשבה הזו בדיוק.